ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

ביטוח לאומי פסקי דין

2019 אוקטובר 517 ידע למידע 117

המוסד טען מצדו כי גביית דמי ביטוח לחברי אגודה שיתופית העובדים מחוץ לאגודה נעשתה כדין; וההסדר שנקבע המתבטא בתשלום דמי 327 בהוראת נוהל ביטוח מופחתים לחברי אגודה שיתופית כאמור הוא הסדר שמטיב עם האגודה השיתופית ונעשה בתיאום ובהתאם לבקשת נציגות המערערות שלפנינו. בשל הצורך בקביעת הסדר כללי המסדיר את חובת תשלום דמי הביטוח של חבר אגודה שיתופית, ומנגד השינוי באורחות החיים בהתיישבות העובדת שהוא תהליך הדרגתי ארוך ומתמשך - לא ניתן לקבוע נקודה בזמן שבה התגבשה חובה מנהלית לשינוי הוראת , ביחס לגביית דמי ביטוח מחברי 327 הנוהל . מכאן 05 אגודה שיתופית המסווגים בסוג שלא ניתן לטעון לפגם בהתנהלות המוסד המתבטא באי התאמת הנוהל ביחס לגביית דמי הביטוח מחברי אגודה שיתופית, מושא הדיון שלפנינו, עד לשינויו הסופי באפריל . עוד נטען כי תביעת ההשבה של 2009 המערערות משמעותה שינוי רטרואקטיבי בזכויותיהם של מבוטחים - חברי אגודה שיתופית שבגינם שולמו דמי ביטוח על פי , שנהנו בעבר ו/או הנהנים היום 05 סיווג מגמלאות מחליפות שכר; וגם מטעם זה אין לקבל את תביעת ההשבה. בית הדין פסק: כב' השופט א' איטח פסק כי החובה לשלם דמי ביטוח בעבור חברי קיבוצים ומושבים שיתופיים נובעת מהוראת סעיף לחוק הביטוח הלאומי בשילוב עם סעיף 3 לחוק המטיל על מעסיק את חובת 342 תשלום דמי הביטוח בעד "עובדו", ועל פי ב ו-ג אשר קובעות כיצד תוערך 5 תקנות

, מושא הדיון שלפנינו, 327 הוראת נוהל ביקשה לתת מענה לשאלת תשלום דמי הביטוח במציאות שבה עיקר עבודתו של חבר באגודה שיתופית מוקדש לעבודה מחוץ למסגרת האגודה, ועם זאת ובמקביל הוא עומד לרשות האגודה השיתופית בין שבפועל ובין שבכוח. מתוך ההבנה והרצון להעניק כיסוי ביטוחי לעובד האגודה השיתופית אשר מעבר לעבודתו אצל המעסיק החיצוני, פועל או עשוי לפעול גם לטובת האגודה השיתופית, נקבע העיקרון בהוראת הנוהל מושא המחלוקת כי בגין חבר אגודה שיתופית שכזה, חבר אגודה על פי הנוהל - ישולמו 05 שיתופית בסוג על ידי האגודה השיתופית דמי ביטוח .2009 מופחתים. נוהל זה שונה בשנת המערערות טענו כי טענת חזקת תום הלב שעומדת לרשות המנהלית בהנהגת מדיניות שגויה - בענייננו בגביית דמי ביטוח שלא 05 כדין מחברי האגודה השיתופית בסוג - כמגן מפני חובת ההשבה, נשללת בשעה שהרשות ממשיכה להחזיק בדעתה השגויה חרף התראות חוזרות ונשנות מצד הנפגע על הפגם בהתנהלותה, כפי שקרה במקרה דנן. עוד נטען כי גם במקרים שבהם ההגנה של מצוקה תקציבית של הרשות היא רלוונטית, לא ניתן להסתמך על "הפרחת טענות בעלמא ויש להביא ראיות לטענה". במקרה שלפנינו המוסד לא העלה טענה כי קבלת התביעה להשבה מתבטאת בפריצה של המסגרת התקציבית וממילא לא הוצגה תשתית ראייתית לפריצה שכזו שיש בה כדי לפטור את המוסד מחובת השבת דמי הביטוח שגבה שלא כדין.