סִפּוּרֵי הַגּ'וּנְגֶל | יהודה אלעזר

נָמֵר חֲבַרְב ּוּרוֹת הַש ָּׂרוּע עַל עֲנַף עֵץ, אָמַר, חֲבַרְב ּוּרוֹת כְּמו ש ֶׁיֵּש לִי הֵן ש ִׂיא הַאוֹפְנָה הַיּוֹם.

גַּם ש ָׁחוֹר גִּמְגְּמו ב ְּלַחַש ׁ, כְּדֵי ש ֶׁנְּמֵר הַחַבְרוֹרוֹת, לֹא יִש ְׁמַע וְיִכְעַס, ש ְׁנֵי קוֹפִים ש ֶׁהִתְגַּלְגְּלו וְקִפ ְּצו מֵעָנָף לְעָנָף כְּמו לוּלְיָנִים ב ַּק ִּרְקָס.