בַּחֲלוֹם בַּלַּיְלָה | יהודה אלעזר

...אַלְפֵי צִיפּוֹרֵי שִׁיר, פָּרְשׂוּ כְּנָפַיִים, חָגוּ סְבִיבִי בְּצָהֳלָה “רוֹנִי בָּאָה... רוֹנִי בָּאָה...” כְּאִילּוּ רַק חִיכּוּ לְבוֹאִי. הֵן שָׁרוּ לִי שִׁירִים בְּכָל כָּךְ הַרְבֵּה שָׂפוֹת שֶׁכַּאֲשֶׁר אֲנִי עֵרָה, אֲנִי לֹא מְבִינָה בָּהֶן אַף מִילָה. קוֹפִיפוֹן קָטָן, חוּם וּשְׂעִיר פָּנִים, נִתְלָה בִּזְנָבוֹ עַל עָנָף גָּבוֹהַּ, הִתְהַפֵּךְ וְהִתְגַּלְגֵּל כְּדֵי שֶׁאֵלָיו אָשִׂים לֵב, וְקָרָא לִי : “הֵיי רוֹנִי, בָּא לָךְ לָבוֹא לְמַעְלָה לְהִשְׁתּוֹלֵל אִתִּי קְצָת”. “נִרְאֶה לְךָ שֶׁאֲנִי אֲטַפֵּס עַל עֵץ”, אֲנִי עוֹנָה לוֹ, “רֵד אַתָּה לְמַטָּה...” ...הַקּוֹפִיפוֹן הַקָּטָן, הַחוּם וּשְׂעִיר הַפָּנִים, עָזַב אֶת הֶעָנָף, עָשָׂה סַלְטָה בָּאֲוִויר וְנָחַת מַמָּשׁ לְיָדִי. “בּוֹאִי רוֹנִי” הוּא לָחַשׁ לִי, “בּוֹאִי וְאַרְאֶה לָךְ אֶת מַה שֶּׁלֹּא רָאִית אַף פַּעַם.” אָחַז בְּיָדִי וְהוֹלִיךְ אוֹתִי אֶל שְׁבִיל מִתְפַּתֵּל מֶק הַיַּעַר... ‍ שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָעֵצִים, בְּעוֹ ַאַלְפֵי צִיפּוֹרֵי שִׁיר, לִיוּוּ אוֹתָנוּ בְּצָהֳלָה לְאוֹרֶךְ הַשְּׁבִיל הֵיכָן שֶׁאוֹר הַיָּרֵח כְּבָר לֹא חוֹדֵר מִבַּעַד לַצַּמָּרוֹת. הַכֹּל הָיָה חָשׁוּךְ כָּל-כָּךְ וְרַק הַקּוֹפִיפוֹן, הִמְשִׁיךְ לְהוֹבִיל אוֹתִי בְּבִטָּחוֹן, כְּאִילּוּ הוּא מַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ בְּעֵינַיִים עֲצוּמוֹת...