בַּחֲלוֹם בַּלַּיְלָה | יהודה אלעזר

...בַּחֲלוֹם בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁאֲנִי עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי, אֲנִי רוֹאָה הַכֹּל כָּל כָּךְ יָפֶה וְשׁוֹנֶה, וְשׁוֹמַעַת שִׁירַת צִיפּוֹרִים בִּצְלִילִים נִפְלָאִים שֶׁאֵין לָהֶם תָּוִוים.. אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת הֲמוֹן אֲנָשִׁים וְחַיּוֹת וַאֲנִי מְבִינָה וּמְדַבֶּרֶת, כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׂפוֹת, שֶׁכַּאֲשֶׁר אֲנִי עֵרָה, אֲנִי לֹא מְבִינָה בָּהֶן אַף מִילָה... ...בַּחֲלוֹם בַּלַּיְלָה, אֲנִי מְגַלָּה מְקוֹמוֹת קְסוּמִים, שֶׁלֹּא רָאִיתִי אַף פַּעַם בַּחַיִּים, וְקוֹרִים בָּהֶם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים שׁוֹנִים וּמְעַנְיְינִים, א... ‍ שֶׁעֲלֵיהֶם אֲסַפֵּר לָכֶם, אִם תַּמְשִׁיכוּ לִקְרוֹ ...בַּחֲלוֹם בַּלַּיְלָה, אֲנִי פּוֹסַעַת עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי אֶל תּוֹךְ יַעַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה עֵצִים, צְמָחִים וְגַם חַיּוֹת וְשֶׁרַק אוֹר הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, הַחוֹדְרִים מִבַּעַד לַצַּמָּרוֹת, מְגַלִּים לִי אוֹתָם... ...עַל עָנָף שֶׁל הָעֵץ הָרִאשׁוֹן בְּיַעַר, נִימְנְמוּ שְׁנֵי תּוּכִּים, עִם זָנָב אָרוֹךְ, אָרוֹךְ וְנוֹצוֹתֵיהֶם צְבוּעוֹת בְּאַלְפֵי צְבָעִים מַרְהִיבִים שֶׁאֲפִילוּ אֵין לָהֶם שֵׁמוֹת. “רוֹנִי בָּאָה... רוֹנִי בָּאָה...” צָוְוחוּ לְפֶתַע שְׁנֵי הַתּוּכִּים שֶׁהִתְעוֹרְרוּ לְקוֹל צְעָדַי, וְכָל הַיַּעַר מִתְעוֹרֵר לְחַיִּים...