תרפיית מימדים | סיכום שיעורים שנה ג

מטרות אופציונליות: כל משפט שממוקד בהפך של התייתרות:

" אני יודע איך לראות משמעות בשלב זה של חיי"

o

o " נכון לי לראות בבהירות את סביבתי משפחתי עתידי..."

כל פקודה זה רעיון מסוים. כאן - טשטוש שיש לו סיבה שיכולה להיות כל אחת מ- 12 המרידיאנים. ויכול להיות גם מסיבת טרנספורמטורים. לדוגמא: יכול להיות מצב שנושא של טרנספורמטור שמונה – יעוד, קושי שמתבטא בפח ד (מרידיאן כליות) שלא הגיע ליעוד שלו ורוצה להכהות אותו. יש 9 כפול 12 אפשרויות של צירופים שונים שאפשר לעשות מול כל פקודה.

גלאוקומה

מסביב כהה - באמצע ברור, בגלוקומה יש מעין מסגרת כהה מסביב לתמונה. מידע שמגיע דרך הרצפטורים אל עצב הראייה ומשם למוח ושם עוברת את העיבוד. בתוך העין יש נוזל שתפקידו לשמור על צורת העין. יש נוזל שמגיע אל העין וניקוז של הנוזל החוצה. כמות הלחץ שיש בתוך העין צריכה להיות מעל 10 נקודות כספית ועד 20 . כשזה עובר את ה- 20 יש יותר מידי לחץ וזה יכול לפגוע באזורים החלשים של הרשתית ובעיקר בעצב הראיי ה (מאחורי האישון). כשהאזור הזה נפגם המידע שמגיע אל המוח יורד. נוצר חוסר איזון בין כמות הנוזל שנכנס לבין המתנקז או חסימה של הניקוז. בהתחלה זהו כתם קטן שלאט לאט מתפשט ויכול לגרום לעיוורון. (אין קשר לדמעות).

הפקודה שיש כאן: פקודת הצטמצמות רוחבית

שדה הראייה שלנו הוא באזור ה- 180 מעלות, כל עין רואה רק באזור ה- 120 מעלות. עין ימין רואה 120 , מ 60 עד ,180 והיה שניה רואה מהאפס עד 120 מעלות, וכך נוצרת ראייה מלאה.

במצב שבו הראייה לא מצליחה לראות מעל 20 מעלות זה נחשב לעיוורון – נכות.

הפקודה כאן מדברת על צמצום המ רחב הזה - המיקוד עובר למרכז ואז אין ראייה של ההיקף. מה מייצג מרכז והיקף? מה שנמצא קרוב אליי או מה שנמצא סביבי. אנחנו צריכים להבין מה נמצא בסביבה הרחוקה שקשה לו והוא לא רוצה לראות.

שאלות לבירור: מה אתה בולם מעצמך לראות? מה אתה מדכא עצמך מלראות?

בהקשר של הקר וב והרחוק – ההיקף.

(הביטוי הוא בעצב הראייה ולא באזור מסוים).

בפוקוסינג יש לשלב דימויים הקשורים בעיניים.

אנחנו רוצים למקד את הפוקוסינג במה שקשור לראייה לחוות, לשנות את התמונה למצב שנרצה לראות את הדברים.

צבע, צורה, גודל, למה זה דומה? כמו מה זה נראה? נרצה למ קד אותו במקום חזותי , רואה את התמונה, ולא שמיעתי.