אביב – עמותת בוגרי בן שמן | שיבלים 46

היה לזוג חבר משותף בשם רודולף לוסטיג שהיה צייר. יהודי. בינו לבין שושנה נקשרה ידידות, והם ילדים, שני בנים ובת. 3 עברו לחיות בקומונה ובה נולדו להם בקומונה התפרנסו מאיסוף צמחים למאכל ומכירת אהילים מצוירים על נייר פרגמנט. ביתם חדרים. אחד למגורים והשני למדיטציה ומפגשי דינמיקה קבוצתית. 2 בקומונה היה בן נכלאה שושנה חודשיים ע"י הנאצים בגלל העסקת נערה 1936 החיים שם היו קשים אך מעניינים. ב ארית ועוד מיני האשמות . בתקופת המאסר התכתבו היא ולוסטיג על עניינים רוחניים. שושנה ביקשה מן הקהילה היהודית במקום לתמוך בארבעת ילדיה ושמירה על צמחונות. נתפס רודולף לוסטיג ע"י הגסטאפו ונאסר. הוא גורש להונגריה. החנות שהייתה להם 1938 ב בברלין למכירת יצירותיהם ניזוקה בליל הבדולח. שושנה וילדיה עזבו את גרמניה ונשבעו לא לשוב לעולם. הילדים ידעו מעט מאד על יהדות. בדרכי הנדודים לימדה אותם שושנה עברית ערכה ליל סדר עד שהיגיעו להונגריה ,שם קיבלה גט מבעלה וביקשה להינשא לרודולף . מכאן התחיל מסע הנדודים של המשפחה לוינה, לאיטליה וליוגוסלביה . הם רכשו תלת אופן וכך נדדו ברחבי אירופה מתפרנסים מעבודות היד שלהם שנמכרו לבתי עשירים. עזב רודולף את המשפחה. שושנה והילדים שרדו בעיקר מליקוט פטריות ומעט עזרה 1940 ב מהממשלה באיטליה. שושנה קראה לילדים את סיפורי התנ"ך והברית החדשה. היא האמינה באלוהים, לא בזה של הממסד, אלא באל שנמצא בכל חי. את מלחמת העולם השנייה חוותה המשפחה בכפר באיטליה כשמעליהם מפציצים יום יום. פגשה שושנה חיילים יהודים של הבריגדה שניסו לשכנע אותם לעלות לישראל. מרים, 1944 ב עם קבוצת נוער, שושנה היגיעה בנובמבר עם שלושת ילדיה ועם 1945 הבכורה, עלתה במרץ המלצה לכפר הנוער בן שמן. במלחמת השחרור היו שלושת ילדיה הבוגרים חיילים. הצעיר נפצע בעינו. לבן שמן עם אישה צעירה וביקש לראות 1949 משך השנים חיפשה שושנה את רודולף שהגיע ב - את ילדיו. שושנה הייתה בהלם והקשר ביניהם נותק. בהמשך חייה ועבודתה בכפר עם הנוער, העריכה שושנה מאוד את ד"ר להמן, שהיה עבורה מורה רוחני היא הכירה חוג תיאוסופי, תרגמה מאמרים של פילוסופים, ומאוד אהבה את התרבות ההודית. . יהי זכרה 79 בשנותיה האחרונות עברה לבית אבות בכפר סבא, ונפטרה ממחלה קשה בהיותה בת ברוך. ראיתי אותה מדי פעם כי הייתי 1954. משהו משלי הקשור בשושנה- הגעתי לבן שמן לכיתה ג' ב בחברת הילדים והיא אם בית בנוער. בנוסף לתפקידה זה גם הייתה אחראית על הכנת התלבושות להצגות לחגים ולחגיגות. בכיתה ה' השתתפתי בנגינת חליל בקבוצת המנגנים בהצגה "הדואר" של רבינדראנאט טאגור ובו הלבישו גם אותנו הנגנים. שושנה הייתה אישה מלאה שאי אפשר היה להתעלם ממנה ותמיד לבשה סינר לבן על שמלתה. כאשר הגעתי לנוער ג' בכיתה ט' היא הייתה לאם הבית שלי, וזכורני בערבי שישי אותה עומדת ומספרת לנו לפני ארוחת הערב מיני דברים מתוך הפילוסופיה שכה אהבה. לא הבנתי אז למה בדיוק התכוונה, ולא ירדתי לעומקם של הדברים, לפעמים אפילו לא ממש הקשבתי, אך זוכרת אותה כאם בית חמה ומקשיבה. לפעמים תהיתי אם יש לה משפחה כי רוב העובדים היו בעלי משפחות. תמיד הייתה לבדה .