אביב – עמותת בוגרי בן שמן | שיבלים 46

שיבלים אגודת בוגרים וידידים של כפר הנוער בן-שמן

למדינת ישראל

תרומתו של צבי ורעיתו לגן הזאולוגי בחברת הילדים

נופים בכפר

תוכן העניינים

עמ׳

צבי ארז

דברי פרידה מהקוראים -

- רחל משולם-בעדני, מירי כחלון-בריברם דבר המערכת

ד"ר עמיחי ברלד

-נשים מול הזמן - שער ראשון

4-7

- נשים משפיעות בכפר נוער בן שמן שער שני

ד"ר עמיחי ברלד

נשים בהקמת הכפר - 2.1

8 9-11

עמיר ערד

עתידה - 2.2

חנה משה ג'קמן אמנון ישי בנה

שושנה לוסטיג - 2.3 חיה רדין ישי - 2.4

12-13 14-15

ד"ר אילנה טישלר

- מהנעשה בכפר כיום - שער שלישי

16-18

- ממרכז התיעוד של הכפר שער רביעי מדוע נאלם, ולאן נעלם הפסל אהרון פריבר ד"ר ענת גואטה 4.1 יומנו של להמן – 4.2 התייחסות החוקרת עפ״י מאמרה של הגב' ביאטה להמן

19-20 21-22

חנה משה ג'קמן וד"ר עמיחי ברל

שוקי שוקרון

פרוייקט המוזאתר - 4.3

23

ד"ר שמואל בונים

- זכרונות מבן שמן - שער חמישי

24-26

- לזכרם - שער שישי

מירי כחלון-בריברם

דרור כרם - 6.1

27-29

רמי קדם

- מהנעשה בעמותת אביב - שער שביעי

30-35

דבר המערכת

דברי פרידה מהקוראים - צבי ארז

בוגרים, ידידי הכפר, קוראים יקרים, שנה כעורך ביטאון העמותה "שיבולים", החלטתי כי 25 לאחר תקופה ארוכה בת הגיעה העת לסיים כהונתי. אני מבקש להודות מקרב לב לקהל הקוראים ובמיוחד לבוגרים הוותיקים הנאמנים. ניתנה לי ההזדמנות לעצב את הביטאון ולהטביע חותם על הקשר ההדוק בין המסורת והמורשת של הכפר לאורך השנים לבין הקורות בכפר כיום. הייעוד המרכזי של הביטאון היא להציג את המורשת והמסורת החינוכית "הבן שמנית" הייחודית, לתת במה לבוגרים להעלות זיכרונות על תקופתם בכפר, ולשתף את הבוגרים על הנעשה בכפר כיום. נתנו מקום להעלות זכרם של מחנכים ובוגרים. בנוסף, הביטאון משמש במה להציג את סיכום הפעילות של העמותה, ולהוות אמצעי קשר עם הבוגרים וידידי הכפר. כפר הנוער בן שמן הוכר כאתר מורשת, על כן ראינו חשיבות להציג בביטאון סוגיות על תולדות והקורות "באדמת בן שמן" עד הקמת כפר הנוער. באמצעות ארכיון הכפר העלנו אירועים וסיפורים מרתקים ומרגשים. שילבנו במאמרים תמונות מן העבר מול אלה של היום. תודה מיוחדת לשותפיי לעשייה, חברי מערכות הביטאון לאורך כל השנים, על שיתוף פעולה מסור ופורה. עם השנים שיפרנו ושידרגנו מאוד את הביטאון. , ובגרסה דיגיטלית. Pdf הביטאון הופץ כחוברת מודפסת, במיילים בגרסת מסיבות תקציביות הביטאון הופק ככלל אחת לשנה. אני מקווה שיימצאו התקציבים להפיקו לפחות פעמיים בשנה. אני נפרד מתפקיד עורך בתחושת סיפוק עצום. אני מאחל לביטאון ולעורכיו החדשים הצלחה רבה בהמשך הדרך.

בברכה ובתודה, צבי ארז tzvierez@gmail.com 050-6260028

דבר העורכות הנכנסות

בכפר הנוער בן 1970 אנו, מירי כחלון-בריברם ורחלי משולם-בעדני, בוגרות מחזור !46 שמן, מגישות לכם בהתרגשות רבה את חוברת מס' זהו פרי עבודה מסורה של צוות העורכות והכותבים. בגיליון זה, אנו ממשיכות את המסורת רבת השנים של עיתון "שיבלים", המהווה בית חם לסיפורים, חוויות וזיכרונות של קהילת כפר הנוער בן שמן לדורותיה וקשר ישיר לנעשה בכפר דרך עמותת 'אביב'. עם זאת, אנו מאמינות שהגיע הזמן לרוח חדשה, רעננה ומתחדשת. בחזון העריכה שלנו, אנו שואפות להביא לכם גיליון מעוצב ומרתק, שישקף את הפנים המשתנות של כפר הנוער בן שמן, דרך פעילותה הענפה והחשובה של עמותת 'אביב', תוך שמירה על הקשר ההדוק למורשת ולשורשים. אנו רואות בעיתון "שיבלים" במה לכל קול בקהילה, ומזמינות אתכם, תושבי הכפר , ילדים ובוגרים, לקחת חלק פעיל ביצירת הגיליונות הבאים. נשמח לשמוע את סיפוריכם, חוויותיכם ורעיונותיכם, ולהפוך את העיתון לבמה משותפת לכולנו. במסגרת החזון החדש, אנו מתכננות להרחיב את מגוון המדורים, ולהוסיף לקיים פינות חדשות ומרתקות, כגון: חשיפה של יוצרים , בוגרים וצעירים, בתחומי האמנות, פיסול ציור, ספרות ופרוזה. העורך היוצא, החבר צבי ארז, העביר אלינו את שרביטו והציג בפנינו נקודות חשובות כיצד להיערך לחוברת הבאה. לא פשוט היה להיכנס לנעליו הגדולות.. צבי, כאמור, בחר לפרוש מתפקידו ההתנדבותי והכל כך משמעותי לאחר שנות פעילות ענפה ופוריה. אנו נפרדים מהעורך אך לא מהאיש, אשר תרם בהתנדבות את העריכה של חוברות שיבלים ועשה זו, לכל הדעות, ביד רמה ובכישרון ועל כך אנו מודות לו מקרב לב ומאחלות לו הצלחה בהמשך דרכו האמנותית. לפני מספר חודשים, הגענו שתינו לארכיון הכפר לפגישה ראשונה. קירות הארכיון מדברים היסטוריה , המקום מלא במוצגים שליוו את חיינו ,קיימת בו ספרייה ענפה המכילה בין היתר גם יומנים וספרים של בוגרי הכפר ותמונות רבות. את המוזיאתר של הכפר מנהל ושומר ומעדכן שנים רבות , החבר שוקי שוקרון, הידוע לרבים מבני הכפר לדורותיהם.

במשך כמה פגישות ישבנו עם חברי צוות הכותבים הותיק והנפלא: ד"ר עמיחי ברלד, חנה ומשה ג'קמן, מיכל גורן, צבי ארז ועם שושנה דיסקין נציגת עמותת 'אביב', גם ערכנו היכרות עם יו"ר העמותה וחבריה. התחלנו במסע היכרות עם הנפשות הפועלות בכפר ולמדנו את היקף העבודה שכולם עושים

בהתנדבות ובהתמדה, בעומק ובחריצות, במשך שנים. נפגשים פעם בשבוע באופן קבוע ,אוספים מידע, מעלים נושאים, מרחיבים את הדעת ואת הזכרונות באהבה ובמסירות. אנו שמחות להמשיך עם צוות זה את עריכת הגליון שלפניכם. מן הידוע הוא שבכל חוברת נבחר נושא מרכזי עליו נכתבו כתבות מזויות שונות ומעניינות. בחוברת זו בחרנו הפעם להתמקד בנשים. נשים עוצמתיות, חזקות וייחודיות אשר פעלו ופועלות בכפר והשפיעו על דורות של תלמידים במהלך השנים.

. 47 נשמח לקבל מכם הקוראים , הצעות לנושא מרכזי לחוברת שיבלים

אנו מאחלות לכם קריאה נעימה.

מירי כחלון -בריברם

רחלי משולם- בעדני

נשים מול הזמן שער ראשון -

מסע דרך התפתחות מעמד הנשים בעולם ד"ר עמיחי ברלד

, ביישוב היהודי בארץ ישראל נערכות הבחירות הראשונות לאסיפת נבחרים. 1920 – אפריל ויכוח נוקב מתנהל בין החרדים לבין אנשי תנועות הפועלים ) בראשם בן-גוריון( בגין מתן זכות בחירה לנשים. החרדים מתנגדים! בסופו של דבר מגיעים לפשרה. בשכונות החרדיות יצביעו רק הגברים והם יצביעו גם עבור נשותיהן. זכות הבחירה לכל הנשים ניתנה בארץ רק בשנת .1926 אין להתפלא , בארצות רבות ברחבי העולם בשנים אלה עדיין אין זכות בחירה לנשים. המדינה ,( 1918 (,בריטניה ) 1906) (, פינלנד 1893 הראשונה שמאפשרת לנשים לבחור היא ניו-זילנד ) (. למעשה, החל משנות העשרים 1971) (, שוויץ 1944 (, צרפת ) 1930 ) (,ספרד 1920) ארה"ב של המאה העשרים ואילך מאפשרות המדינות השונות אט אט לנשים לבחור. המאבק על זכות הבחירה משקף יותר מכל את היחס לנשים בתרבויות השונות. לאורך כל ההיסטוריה וכמעט בכל התרבויות בעולם שלט הסדר הפטריארכלי. סדר זה היה מקובל עד תחילת המאה העשרים. על פי התפיסה הפטריארכלית הנשים נחשבו כנחותות מהגברים, ולפיכך נחסמה בפני הנשים כל אפשרות לבחירה ביחס לאורח חייהן. "על כל הנשים ההגונות מוטלת החובה להשתדך, להתארס ולהינשא בנעוריהן, לחיות כייצור שברירי, ענוג וחסר דעה שכל תכליתו לענג את בן זוגה ולהסב לו קורת רוח, להתמסר לו, ללדת את ילדיו , להניקם ולגדלם, ולהקדיש את כל חייהן לשירות הבעל והילדים ולטיפוח הבית והמשפחה ולראות בחייהן כעקרת בית המופקדת על משק הבית את תכליתן היחידה" ) מתוך (. זוהי תמצית תפיסת 580 ספרה של פרופ. רחל אליאור – סבתא לא ידעה קרוא וכתוב, עמוד העולם הפטריארכלית. ההצדקה לכך הייתה: הנשים נחותות מהגברים הן מבחינה פיזית, הן מבחינה שכלית והן מבחינה רוחנית ואינטלקטואלית . בעולם הפטריארכלי הזה לאבות יש זכות קניין בסיסית על בנותיו ולאחר נישואי הבת עוברת זכות זו לבעל. הבעל חייב לפקח על אשתו לבל תצא לרחוב ולדאוג שהיא תישאר בתחום הבית, כפי שחז"ל כותבים בתלמוד: “ צריכה אשה להיות יושבת בתוך הבית ולא תצא לרחוב, שלא תיכשל עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם שנמצאו מסתכלין באשת איש" )תנחומא, פרק ל"ד(. בעולם הפטריארכלי הזה לאשה אין אמצעים כספיים כלשהם, אין לה רכוש, אין לה כסף והיא תלויה לחלוטין בבעלה. מאשה נשללת עצמאות, חירות, שוויון, רכוש והשכלה. הקהילה הפטריארכלית מנעה מהבנות את זכות הלימוד, חובת לימוד קריאה הייתה רק לבנים! כפי שאומר רבי יוסי בן יוחנן: “אל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו, מכאן אמרו חכמים: כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו

( ורבי אליעזר מוסיף ואומר: “ כל המלמד את בתו תורה 5/ יירש גיהינום" ) פרקי אבות פרק א כאילו מלמדה תיפלות". אין להתפלא, אפוא, שכול מוסדות הלימוד- החדר, תלמוד תורה או הוקם לראשונה בי"ס חרדי לבנות: “בית יעקב". 1918 הישיבות היו מיועדים לבנים בלבד. רק ב תופעת ציד המכשפות: כבר בעת העתיקה הואשמו נשים רבות בכישוף ומאגיה והוצאו להורג, החיפוש אחר מכשפות התגבר מאוד, 1750 – 1500 אך בימי הביניים המאוחרים סביב השנים 500 הוצאו להורג מעל 1750- 1450 ורבים הואשמו בכישוף והוצאו להורג. באנגליה בין השנים נשים. 900 נשים, בפורטוגל בשנים אלו קרוב ל 300 1700 ל 1600 מכשפות, בשבדיה בין בני 40000- השנים של ציד המכשפות הואשמו בכישוף כ 300 חוקרים מעריכים כי במשך . גם יהודיה 1800 מהם היו נשים. תופעת ציד המכשפות נסתיימה רק סביב שנת 80% אדם . 1600 הואשמה בכישוף: יהודית פרנקיטה שהועלתה על המוקד במנטובה שבאיטליה בשנת היחס לנשים לא השתנה גם עם תחילתו של עידן ההשכלה והנאורות. ז'אן ז'אק רוסו מחשובי הוגי הדעות מתייחס לנשים כיצורים חסרי תבונה שכל תפקידן להיות לתועלת לגבר, לגדל קוד אזרחי ושם נכתב: “ הבעל הוא 1804 ילדים ולענג את הבעל. נפוליאון מפרסם בשנת השולט והאחראי על האשה... על הנשים מוטלת החובה לציית לבעליהן... ייעודה של האישה להיות רעייה ואם ולדאוג לצרכי הבית. נשים והשכלה: כאמור, נשים הודרו מהשכלה ומוסדות החינוך השונים היו חסומים בפני נשים. ( למשל, נתקבלו 1209 ( וקיימברידג') שנוסדה ב 1096 לאוניברסיטאות אוקספורד)שנוסדה ב . אוניברסיטאות ייל, פרינסטון והרווארד בארה"ב איפשרו שוויון 1920 נשים רק החל משנת . כל האוניברסיטאות קולג'ים שנוסדו 1969 זכויות מלא לסטודנטיות )לכל התארים( רק בשנת עוד בימי הביניים היו מיועדים לגברים בלבד.יוצאת דופן הייתה אוניברסיטת בולוניה אשר כבר החלו לצוץ 19 התירה לנשים לשמוע הרצאות.רק בשליש האחרון של המאה ה- 1088 בשנת מוסדות אקדמיים לנשים בלבד אשר הוקמו על ידי משפחות עשירות ומיוחסות שרצו לאפשר שיועד לנשים בלבד. 1879 לבנותיהם לימודים גבוהים. למשל, ייסוד מכללת רדקליף בשנת נשים בלבד. אנקדוטה נחמדה מספרת 3000 בשנים הללו למדו בכל הקולג'ים בכל ארה"ב . ציפורה מספרת כי בבניין 1924 ציפורה נויפלד, הסטודנטית ראשונה בטכניון בחיפה בשנת הטכניון לא היו כלל שירותי נשים, מתכנני הטכניון לא תכננו כלל שירותים לנשים. אם נבדוק את מקבלי פרס נובל לאורך היסטוריית הפרס נראה את מציאות הדרת הנשים מהאקדמיה:

(5.6%) נשים 13 חוקרים מהם רק 230 ברפואה ניתן פרס נובל ל (1.8%) נשים בלבד 5 חוקרים בהם 224 בפיזיקה ניתן הפרס ל (4.1%) נשים 8 פרסים רק 191 כימיה סה"כ (14.3% ) נשים 17 פרסים מהם 119 ספרות סה"כ (2.1%) נשים בלבד 3 פרסים מהם 92 כלכלה סה"כ .(16.3%) נשים 19 פרסים מהם 110 – שלום .(6.7%) נשים בלבד 65 פרסי נובל מהם 966 בסה"כ ניתנו עד היום

ניתן לראות את ההתפתחות במשך שנות מתן הפרס לנשים: פרסים לנשים 4 ניתנו 1925 – 1901 בשנים

פרסים לנשים 8 ניתנו 1950 – 1926 פרסים לנשים 3 ניתנו 1975 – 1951 פרסים לנשים 15 ניתנו 2000 – 1976 פרסי נובל לנשים. 35 ניתנו 2023 – 2001 מתעוררות נשים במקומות שונים 19 ותחילת המאה ה- 18 פורצות דרך: לקראת סוף המאה ה- ומתחילות להיאבק להשגת זכויות בסיסיות. 1792 ( נחשבת לפמיניסטית הראשונה, פירסמה ספר בשנת 1797 – 1759) מרי וולסטונקרפט בשם " הצדקה לזכויות הנשים" בו היא דורשת שוויון זכויות מלא כפי שמגיע לכל בני האדם.ספרה השפיע על נשים ברחבי העולם. כמה שנים קודם לכן פונה אביגיל סמית אדאמס, אשתו של ג'ון אדאמס , הנשיא השני של ארה"ב, ומבקשת לפעול להענקת זכויות לנשים – התביעה לא נענתה. נערך כנס מהפכני שקרא לשוויון 1848 בארה"ב קמה תנועה למען שוויון זכויות לנשים, ובשנת זכויות לנשים. בעקבות כנס זה החלו נשים במקומות שונים בעולם לצאת כנגד האפלייה קראו – 1914 לשינוי המצב והחלו לתבוע מתן זכות בחירה לנשים. במלחמת העולם הראשונה ) ( כאשר גברים רבים היו מגויסים לצבא, נאלצו נשים רבות להיכנס למקומות העבודה 1918 ו"ראה זה פלא" הן הצליחו לעבוד בתחומים רבים ואף הצטיינו בעבודות רבות אשר קודם לכן היו חסומים בפני נשים. אין ספק שמצב זה סלל את הדרך להמשך הפעילות למען שוויון מגדרי. בעולם היהודי: עם המצאת הדפוס, היכולת להדפיס ספרים והנגישות לספרים חדרה גם ההשכלה לרחוב היהודי, גם נשים ונערות אשר למדו באופן פרטי קראו ונחשפו לתרבות הכללית. נשים החלו לכתוב בעצמן, אך לא רק זאת היו נשים אשר נכנסו לפעילות כלכלית לצד האבות או הבעלים ביניהן כאלה שהמשיכו לעסוק במסחר ובפרנסה גם לאחר מות הבעל. ( אשר עסקה במסחר לאחר מות 1724 – 1645 ) בתחום זה ידועה מאוד האשה, גליקל האמל ילדים. נשים אף חיברו שירים, ניגונים ופיוטים, אך כמובן לא 12 בעלה למרות היותה אמא ל- הורשו להשמיעם בבית הכנסת. העולם היהודי ברובו היה שבוי בעקרונות הפטריארכליים – דתיים. 19 עד אמצע המאה ה- היהודייה הראשונה אשר פעלה במרץ לקידום מעמד האישה והובילה את המאבק לשיוויון היא היא יוזמת ומארגנת 1836 ארנסטינה לואיז רוז אשר הגיעה לארה"ב מפולין שם נולדה. בשנת כנסים, פעילויות ועצרות למען קידום שוויון לנשים. אין ספק שהחלוצה הפמניסטית בעולם ( אשר הקדישה 1936 – 1859 ) היהודי ולמעשה מייסדת הפמניזם היהודי היא ברטה פפנהיים היא מייסדת בברלין 1904 את חייה להעלאת המודעות למצוקה של הנשים ולהעצמתן. בשנת את אגודת הנשים היהודיות יחד עם מספר חברות ) חנה קרמינסקי, קלרה סמואל, קלמנטינה ברגר, קורה ברלינר( האגודה שמה לה למטרה לדאוג לצרכיה של האישה היהודייה ובעיקר לאלה המוחלשות בחברה: העגונות, האלמנות, הנערות שילדו מחוץ לנישואין וכד'. היא נלחמה בחירוף נפש ובעקשנות בתופעת הזנות בקרב נערות יהודיות עניות ואומללות ובעיקר בסחר היא אף פותחת מעון לאמהות חד הוריות ולילדים " לא חוקיים". 1907 בנערות למטרות זנות. ב

ניתן לומר כי ברטה פפנהיים הייתה בין המייסדות של העבודה הסוציאלית. עם כניסת ההשכלה לרחוב היהודי והחשיפה לחילון ומודרניזציה, שוויון זכויות אזרחי ברוב ארצות אירופה ופתיחת אפשרויות הלימוד, החלו גם נשים ללמוד במוסדות להשכלה ואף לפרסם ספרים, שירים ומחקרים אקדמיים. לאור זאת עליית התנועה הציונית הביאה עימה חלוצים וחלוצות אשר שאפו להקים בארץ ישראל חברה חדשה, חברה שוויונית. כך מתכנסת אסיפת פועלות 1911 מתפתחת תנועת פועלות בתוך מחנה הפועלים בא"י. בשנת מכל רחבי הארץ. בין הפעילות המרכזיות בתקופת העלייה השנייה ואחריה: עדה מימון )פישמן(, שרה מלכין, מניה שוחט )וילבושביץ(, רחל ינאית בן צבי, חנה מייזל. בעולם "השלישי" חיות נשים רבות ללא 21 סיכום: גם היום , שנות העשרים של המאה ה- זכויות, אינן זכאיות להשכלה, לחופש, נפגעות מאלימות, השפלה ודיכוי ובוודאי רחוקות מכל מהאנאלפבתים בעולם הן נשים. 2/3 מהעניים בעולם הן נשים, 70% . ייצוג פוליטי במדינת ישראל היום הקהילה החרדית עדיין מדירה נשים ממוסדות משפט או מהמוסדות הפוליטיים, אבל יותר מכך, בכל הקשור לדיני אישות, נישואין, גירושין וכד', עדיין שולט בארץ העיקרון הפטריארכלי. בתי הדין הרבניים מבוססים על החוק המקראי המעניק עדיפות לגברים על פני נשים. עד היום בעולם האורתודוכסי הכניסה אסורה לנשים לישיבה, לבית מדרש, אפילו ברחבת הכותל אסור לנשים לקרוא בתורה והן מנועות מכל השתתפות בשיפוט, בדיינות, בחקיקה או בפסיקה. נשים בכנסת ורק 22% נשים מיוצגות בממשלה, רק 23% רק 2023 במדינת ישראל של שנת 6% , נשים הן מנכ"ליות של משרדי ממשלה 3% הן דירקטוריות בחברות ציבוריות. רק 26% שכר 14,044 שח לעומת 9,098 בלבד נשים כראשי עיריות. שכר חודשי ממוצע לנשים הוא חודשי ממוצע לגבר. אסכם בנימה אופטימית בדבריה של רחל רחל אליאור בספרה "סבתא לא ידעה קרוא וכתוב (: “במשך אלפי שנים נשים שתקו, צייתו וקיבלו בהכנעה ומחוסר ברירה את 762 ' ) עמ ההסדר הפטריארכלי, את המציאות המדכאת, המדירה, המפלה, המשפילה, המשתיקה והמכניעה....אולם עידן זה חלף ברובו לגבי חלק ניכר מנשות העולם החיות בעולם הדמוקרטי-ליברלי...”

נשים משפיעות בכפר הנוער בן שמן שער שני -

נשים - בהקמת כפר הנוער בן שמן 2.1 ד"ר עמיחי ברלנד

כפר הנוער בן שמן הוקם בפועל ביוזמתה, בעזרתה ומעורבותה של האגודה לעזרה לילדים יתומים אשר ישבה בברלין. בראש האגודה עמדה הגב' אלזה איינשטיין ) אשתו של פרופסור אלברט איינשטיין(. בועד הפועל של האגודה כיהנו עוד שתי נשים: רחל הירש, אשתו של זיגפריד הירש ) מראשי הקהילה היהודית בברלין( וחנה ורבורג, אשתו של אוטו ורבורג ) מראשי הציונות הגרמנית(. באגודה היו חברים נוספים ביניהם וורנר סנטור, וד"ר להמן. להמן אשר ייסד בפועל את הכפר שאב את סמכותו מאותה האגודה ולה הוא דיווח מדי כמה חודשים על הנעשה בכפר ועל התפתחותו. נפל דבר: האגודה לעזרה לילדים יתומים מציעה ומסכימה להפוך את הכפר 1933 באוקטובר חברים, והוא יהיה 16 למוסד ארץ ישראלי אשר בראשו עומד חבר הנאמנים חדש המורכב מ- מהחברים יהיו מהפעילים בחו"ל, והשאר דמויות מרכזיות בציבוריות 4 הוועד המנהל של הכפר. הישראלית היושבים בארץ. כמו כן, ניתנה הגבלה – בועד הזה תכהן לפחות אשה אחת!!! מאמרים לא התייחס באופן מפורש לנשים או לשילובם 30- ד"ר להמן אשר כתב למעלה מ בעבודה החינוכית בכפר, אך ממעשיו בפועל ניתן ללמוד על תפיסת עולמו בהקשר הזה: כבר מיסודו של הכפר למדו והתחנכו בכפר בנים ובנות יחדיו. הם למדו בכיתות מעורבות והתגוררו באותה קבוצה חינוכית. בכך היה כפר הנוער בן שמן ייחודי - רוב כפרי הנוער אשר הוקמו בשנות השלושים היו מיועדים לנערים בלבד מכתה ז' עד י"ב, לא כן בן שמן. כאמור, הכפר קלט בנים ובנות החל מכיתה א' ועד י"ב. להמן פעל כך בהתאם לתפיסתו כי הכפר משמש כמשפחה וכמו שבמשפחה רגילה גדלים בנות ובנים יחדיו כך גם בפנימייה ובבית הספר בנים ובנות צריכים לחיות יחדיו. אך כאשר בודקים לעומק את סידור העבודה ואת ענפי העבודה מגלים אי שיוויון בולט: הבנות חודשים בחקלאות, 15 חודשים מתוך שתי שנות לימודיהן ורק 9 עבדו בפועל בענפי שירותים כ ואילו הבנים עבדו בענפי החקלאות רוב הזמן ומספר חודשים מועט בענפי השירותים. המצב משתפר רק לקראת סוף שנות השלושים ותחילת הארבעים כאשר אי שוויון זה בוטל. כאשר נבדוק את הענפים בהם עבדו הבנות נגלה את ההתייחסות הרווחת לנשים: מטבח, תפירה, רקמה, טיפול וכד'... מיטיב לתאר זאת עקיבא ישי )ונחוצקר(, אשר היה יד ימינו של להמן עוד מימי בית היתומים שם נכתב: “בעיית הכנתן 1951 בקובנה. עקיבא ישי מפרסם מאמר בביטאון עליית הנוער בשנת המקצועית של הבנות בעליית הנוער וגורלן בחיים לאחר מכן העסיקו מאוד את דעתה של הגב' הנרייטה סאלד המנוחה. היא הייתה מלאת דאגה לגורל הבנות ההולכות העירה ללא מקצוע בידיהן....היא דרשה בהרצאותיה שהבנות תחזורנה למקצועות המסורתיים של האישה...בישול, תפירה וטיפול...” עקיבא ישי בעקבות הנרייטה סאלד דורש לחזק את לימודי התזונה ,הטיפול וכד' כדי שהבנות היוצאות לאחר סיום לימודיהן תהיינה מקצועיות יותר בתחומים אלה. רק בהמשך הבנות השתלבו בענפים נוספים ולימודי "כלכלת בית" צומצמו.

עתידה-גננת, מחנכת, מורה בבן שמן 2.2 אמיר ערד )הרצל עזרא(

, נפטרה 2.12.1908 עתידה פרימן, הילדה הראשונה שנולדה בבן שמן -נולדה בח' כסלו תרס"ט 23.7.2012 ב -י"ב באב תש"ע 102 בגיל

11 . הגעתי מחולון עם אבא לכפר בן שמן ללמוד בחברת הילדים. הייתי כבן 1962 זה היה בשנת שנים. לא ממש הבנתי שאני עתיד להישאר שם כבר באותו היום. אך אבא השאיר אותי בכפר, עלה על האוטובוס, בעודי מצייר בחדרו של אריה וולובסקי, ונעלם לי ללא מילות פרידה.. כך לפתע נשארתי בודד בלי אבא, בלי אמא, בלי אחים. למזלי, הגיע לכפר באותו יום גם חבר ילדות מחולון, בן גילי , אלי. שנינו היינו עצובים. רחוקים מהבית מתגעגעים ומיואשים. כבר בשבועיים הראשונים שלנו בכפר דיברנו על בריחה מהכפר בחזרה לחולון. אני זוכר את פרטי הבריחה. החלטנו שהדרך הטובה ביותר לברוח מהכפר היא להגיע ברגל או בטרמפ ללוד לתחנה המרכזית, שם להתפלח לאוטובוס לחולון, לרדת בצומת חולון ומשם להמשיך ברגל או בטרמפ, כל אחד לביתו. אינני יודע כיצד הגיעה השמועה על הבריחה שלנו לעתידה, שהיתה המחנכת שלנו, או שמא היתה זאת היא בעצמה ברגישותה הרבה, חשה שאנו מנותקים ועצובים ומתהלכים במצוקה. כך או כך, החליטה היא לעשות מעשה: יום אחד לאחר הלימודים קראה לי עתידה לביתה, להתכבד בעוגה שאפתה. כמובן שנעניתי והגעתי אליה. ישבנו ואכלנו עוגה טעימה עם כוס תה מתוק. תוך כדי אכילה מהנה התחילה עתידה לדבר . היא סיפרה לי על חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי שעלה מרוסיה וכתב שירי ילדים רבים ומוכרים בארץ כמו "אל הציפור", "נד-נד", גם למבוגרים "הכניסיני תחת כנפך", ״לא ביום ולא בלילה״, וגם סיפורים רבים. אני הקשבתי בחצי אוזן מתענג על פרוסת עוגה לה זכיתי בחברת המורה המחנכת .

כעבור יומיים -שלושה שבה עתידה והזמינה אותי לביתה להתכבד בעוגה אחרת "כדאי לך" היא אמרה. הגעתי בשמחה. שוב הרבתה עתידה לדבר על ח.נ.ביאליק והוסיפה פרטים על חייו , על געגועיו לארץ ישראל ועוד. הקשבתי בחצי אוזן, נהניתי מהעוגה וחזרתי לקבוצה. מפגשים דומים קרו לי במהלך הימים הבאים ובכל פעם נושא השיחה: ביאליק. שוב ושוב ביאליק. ואני רק חיכיתי לטעום עוגות ביתיות נהדרות ולהרגשת הבית החם שהיא העניקה לי.. בוקר אחד בכיתה, בזמן שיעור חשבון, ביקשה עתידה מהתלמידים לסגור ספרים ומחברות ופנתה אלינו בשאלה : מי מכיר את המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק? כולם השתתקו. אף אחד לא ענה. היתה דממה בכיתה. ואז הפנתה עתידה את מבטה אלי.. הבנתי את כוונתה.. מרוגש ומהוסס נעמדתי מיד על רגלי )כך נהגו בבית הספר הדתי בו למדתי טרם בואי לכפר( ואמרתי בלחש "אני". עתידה חייכה ואמרה:" עזרא , אתה יכול לשבת, אצלנו לא צריך לעמוד. ספר לנו בבקשה מה אתה יודע עליו." בהתרגשות סיפרתי את כל מה ששמעתי ממנה על המשורר הלאומי. בכל זאת משהו נכנס לי לראש בזמן שהתענגתי על העוגות שלה.. . התלמידים היו מופתעים לנוכח ידיעותי הרבות על המשורר שלא הכירו. בהפסקה ניגשו אלי טפחו על כתפי ושיבחו אותי כאילו אני איזה גאון. התמלאתי בגאווה. לא רציתי שההפסקה תיגמר. הימים הבאים היו נעימים יותר. בוקר אחר בשיעור תורה, ביקשה עתידה מהתלמידים לסגור ספרים ומחברות ופנתה אלינו בשאלה: מי מכיר את אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית? כולם השתתקו. אף אחד לא ענה. היתה דממה בכיתה. הפנתה עתידה מבט שואל אל אלי, החבר שלי מחולון. הוא היסס לרגע הצביע ולחש "אני'". "בבקשה", חייכה עתידה . אלי סיפר בפרטי פרטים על אליעזר בן יהודה, חזונו, קורותיו ועל המילים החדשות שהמציא מוחו הקודח.. ועוד. כולנו הופתענו מרמת הידע שלו ובהפסקה ניגשנו אליו ושיבחנו אותו על ידיעותיו כאילו היה איזה גאון. הנה נולד עוד 'גאון' בכיתה. יצאנו להפסקה. אני בטוח שאלי כמוני לא רצה שההפסקה תיגמר.. בדיעבד נודע לנו שהיו עוד כמה '"גאונים'" שידעו לספר על א.ד. גורדון, טשרניחובסקי ועל עוד אישים חשובים ושזו היתה דרכה של עתידה לקרב את הילדים להעניק להם ביטחון ותמיכה, לתת להם הרגשה שהם ראויים ,אהובים ושווים ושכדאי להם ללמוד ובעיקר להיות שמחים בבית החדש אליו הגענו. כמובן אלי ואני כבר לא חשבנו על בריחה מהכפר. היה לנו טוב. נשארתי בכפר ועברתי מחברת הילדים לחברת הנוער וזכיתי לחוויות שנחרטו בי לכל ימי חיי עד היום. סך שנים! 7 הכל התחנכתי בכפר לאחר שסיימתי את לימודי בכפר, נהגתי להגיע עם כמה חברים לבקר את עתידה, במיוחד בחג הביכורים. היינו יושבים במרפסת ביתה על כוס תה ועוגה ומדברים עד שהגיע זמנה ללכת לטקס הביכורים המרשים המסורתי הידוע, ולשאת ברכה חמה בפני מאות תלמידים ובוגרים שהגיעו במיוחד. היא נבחרה לברך בשל תרומתה הרבה בחינוך ובשל היותה הבת הראשונה שנולדה בכפר.

באחת השנים, כשהגעתי כהרגלי לבקרה , סיפרה לי עתידה בעצב שהוחלט, מסיבות לא ברורות, לא לאפשר לה יותר לשאת ברכה לבאים לטקס. הדבר הכעיס אותי. החלטתי לעשות מעשה כדי להחזיר לה את כבודה .כתבתי עשרות מכתבים בשבחה לכל מי שהיה מעורב בעניין, בכפר, במשרד החינוך ולכל מי שחשבתי שצריך לדעת שאין הדבר מקובל כלל ועיקר ולא יקרה כל עוד עתידה בחיים צלולה ומסוגלת לעשות זאת. לאחר זמן קצר, לשמחתי, בישרה לי עתידה שקיבלה הנחייה להמשיך להגיע לטקס ולברך ברוב כבוד ואפילו הצמידו לה נהג פרטי שדאג להביאה ולהחזירה. כך המסורת נשמרה ועתידה הגיעה לטקסי הביכורים לשאת את ברכתה עד סמוך למותה, בשיבה טובה. ואני , אני זכיתי להכיר לה תודה במעשה הזה שעשיתי על כל מה שהיא העניקה לי לכל החיים. זאת עדותי על המחנכת שלי , ומשער אני שיעידו עליה רבים שהכירוה, שהיתה אשה שחשבה מחוץ לקופסא ועשתה רבות למען הילדים באהבה רבה. לא שכחתי ולא אשכח אותה לעד. יהי זכרה ברוך. ,בזמנו היה שמו הרצל עזרא 1970 אמיר ערד בן מחזור

1901-1980 שושנה לוסטיג 2.3 חנה משה ג'קמן

רוזה הירש שוסטג )שוסטג - מנישואיה הראשונים( היא שושנה לוסטיג )לוסטיג- מנישואיה שנה. 30 השניים(, הייתה אם בית, ואמא לילדים רבים בכפר הנוער בן שמן במשך בנות 4 בגרמניה בעיירה קטנה. אביה אלמן עם 1900 - שושנה נולדה ב התחתן עם אמה הרווקה והיא הבת החמישית בבית. בעיירה סיימה שושנה בי"ס למסחר לבנות, ועבדה במספר מקומות במהלך מלחמת העולם הראשונה וגם זכתה לשבחים. מרים דביר, בתה הבכורה של שושנה לוסטיג שכתבה את סיפור חייה מצאה סיבה לכך במשפט: "היה דבר מה חזק בחיים שלך שאין לקברו אלא להיפך, יש להעלותו כנר דולק כעין אש תמיד שלאורו אפשר יהיה למצוא את הדרך ולא חשוב באיזו דרך נלך. הן בזאת חפצת כאשר עבדת עם בני נוער. כאשר ביקרו אותך ידידים צעירים כמבוגרים וניסית לעזור להם באוזן קשבת ובמילה טובה, היית סבלנית ומכניסת אורחים מושבעת, אולי מתוך בדידותך האישית ואולי כי היה זה טבוע באופייך. ידך תמיד הייתה פתוחה לעזרה לפי יכולתך. . בארבע שנים אחרונות 75 את משק ביתך הקטן ניהלת בקפדנות ,בשנים שיצאת לפנסיה בגיל זכית למנוחה זכית גם להד גדול של אותה העבודה עם הנוער. חניכים לא שכחוך ובאו לבקרך בחגים והוזמנת לאירועים שונים. באו לשאול בעצתך גם מהכפר. עולם ומלואו התאסף סביבך וביקש דריסת רגל אל עולמך הכמוס ממנו שאבת עידוד וכח חיים". כאשר ייסד ד"ר להמן רופא הילדים את ה"פולקסהיים"-מרכז קהילתי שעסק בשיקום ובחינוך ילדים ובני נוער עזובים מקרב יהודי מזרח אירופה בברלין ,שושנה התקבלה אליו לעבוד עם הילדים היהודים שהיו ילדי מהגרים ,מעוטי יכולת ויתומי מלחמה ממזרח אירופה. שושנה פעלה גם במסגרת הציונות ואף גילתה ענין רב בחוגים חברתיים. שם הכירה את הסופר שוסטג אדוארד. הדבר לא מצא חן בעיני הוריה כי לא היה יהודי, הם נישאו למורת רוחם של הוריה, ונישלו אותה מהירושה. שנים נולדה בתם הבכורה, 4 לפרנסתם עבדה בקרן היסוד ואילו בעלה ישב בבית וכתב. כעבור מרים. שנישואיהם נקלעו למשבר, לקחה שושנה את בתה וברחה מהבית.

היה לזוג חבר משותף בשם רודולף לוסטיג שהיה צייר. יהודי. בינו לבין שושנה נקשרה ידידות, והם ילדים, שני בנים ובת. 3 עברו לחיות בקומונה ובה נולדו להם בקומונה התפרנסו מאיסוף צמחים למאכל ומכירת אהילים מצוירים על נייר פרגמנט. ביתם חדרים. אחד למגורים והשני למדיטציה ומפגשי דינמיקה קבוצתית. 2 בקומונה היה בן נכלאה שושנה חודשיים ע"י הנאצים בגלל העסקת נערה 1936 החיים שם היו קשים אך מעניינים. ב ארית ועוד מיני האשמות . בתקופת המאסר התכתבו היא ולוסטיג על עניינים רוחניים. שושנה ביקשה מן הקהילה היהודית במקום לתמוך בארבעת ילדיה ושמירה על צמחונות. נתפס רודולף לוסטיג ע"י הגסטאפו ונאסר. הוא גורש להונגריה. החנות שהייתה להם 1938 ב בברלין למכירת יצירותיהם ניזוקה בליל הבדולח. שושנה וילדיה עזבו את גרמניה ונשבעו לא לשוב לעולם. הילדים ידעו מעט מאד על יהדות. בדרכי הנדודים לימדה אותם שושנה עברית ערכה ליל סדר עד שהיגיעו להונגריה ,שם קיבלה גט מבעלה וביקשה להינשא לרודולף . מכאן התחיל מסע הנדודים של המשפחה לוינה, לאיטליה וליוגוסלביה . הם רכשו תלת אופן וכך נדדו ברחבי אירופה מתפרנסים מעבודות היד שלהם שנמכרו לבתי עשירים. עזב רודולף את המשפחה. שושנה והילדים שרדו בעיקר מליקוט פטריות ומעט עזרה 1940 ב מהממשלה באיטליה. שושנה קראה לילדים את סיפורי התנ"ך והברית החדשה. היא האמינה באלוהים, לא בזה של הממסד, אלא באל שנמצא בכל חי. את מלחמת העולם השנייה חוותה המשפחה בכפר באיטליה כשמעליהם מפציצים יום יום. פגשה שושנה חיילים יהודים של הבריגדה שניסו לשכנע אותם לעלות לישראל. מרים, 1944 ב עם קבוצת נוער, שושנה היגיעה בנובמבר עם שלושת ילדיה ועם 1945 הבכורה, עלתה במרץ המלצה לכפר הנוער בן שמן. במלחמת השחרור היו שלושת ילדיה הבוגרים חיילים. הצעיר נפצע בעינו. לבן שמן עם אישה צעירה וביקש לראות 1949 משך השנים חיפשה שושנה את רודולף שהגיע ב - את ילדיו. שושנה הייתה בהלם והקשר ביניהם נותק. בהמשך חייה ועבודתה בכפר עם הנוער, העריכה שושנה מאוד את ד"ר להמן, שהיה עבורה מורה רוחני היא הכירה חוג תיאוסופי, תרגמה מאמרים של פילוסופים, ומאוד אהבה את התרבות ההודית. . יהי זכרה 79 בשנותיה האחרונות עברה לבית אבות בכפר סבא, ונפטרה ממחלה קשה בהיותה בת ברוך. ראיתי אותה מדי פעם כי הייתי 1954. משהו משלי הקשור בשושנה- הגעתי לבן שמן לכיתה ג' ב בחברת הילדים והיא אם בית בנוער. בנוסף לתפקידה זה גם הייתה אחראית על הכנת התלבושות להצגות לחגים ולחגיגות. בכיתה ה' השתתפתי בנגינת חליל בקבוצת המנגנים בהצגה "הדואר" של רבינדראנאט טאגור ובו הלבישו גם אותנו הנגנים. שושנה הייתה אישה מלאה שאי אפשר היה להתעלם ממנה ותמיד לבשה סינר לבן על שמלתה. כאשר הגעתי לנוער ג' בכיתה ט' היא הייתה לאם הבית שלי, וזכורני בערבי שישי אותה עומדת ומספרת לנו לפני ארוחת הערב מיני דברים מתוך הפילוסופיה שכה אהבה. לא הבנתי אז למה בדיוק התכוונה, ולא ירדתי לעומקם של הדברים, לפעמים אפילו לא ממש הקשבתי, אך זוכרת אותה כאם בית חמה ומקשיבה. לפעמים תהיתי אם יש לה משפחה כי רוב העובדים היו בעלי משפחות. תמיד הייתה לבדה .

1904-1978 חיה רדין ישי 2.4 אמנון ישי-דברים שכתב בנה

חיה רדין נולדה פוניבז' שבליטא שם סיימה את הגימנסיה העברית "תרבות". כנערה הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" ונשלחה על ידם להיות אם הבית של בית היתומים בקובנה אותו ניהל ד"ר להמן רופא הילדים. עלתה חיה עם חניכיה ארצה לבן שמן כאן 1927 ב נישאה לעקיבא ונחוצקר ישי שעבד גם הוא בבית היתומים ועלה איתם לבן שמן.

עד מהרה הבחין ד"ר להמן בכישוריה של חוה ושלח אותה לברלין ללמוד באוניברסיטה כלכלת בית ומלאכת יד.

עם עליית הנאצים לשלטון חזרה חיה לבן שמן, והייתה לאם בית ראשית. היא ניחנה בקול זמיר, ודרך קבע הייתה שרה סולו את הנעימות "אליהו הנביא" ו"המבדיל' בליל שבת ובסעודה שלישית שהפכו למסורת בכפר. חיה רדין זכורה לבוגרות רבות בזכות העיסוק בצמר הכבשים אשר לאחר שנגזז כובס והפך לחומר גלם והיה למשאת לב של הבנות בעיקר בחוג לאריגה בו היו מתקנים לגלגול הצמר ונולים לאריגה. כאשר גורשו המעפילים מאירופה לקפריסין יצאו חיה ועקיבא לשם והקימו שלושה 1947- ב כפרי נוער בנוסח בן שמן. עם המעבר של ילדי בן שמן לכפר ויתקין, למקום שנקרא אחר כך בן שמן ב' , הייתה 1948 ב זאת חיה עם חניכיה ש"כבשו" את המחנה הבריטי הנטוש עבור המוסד החינוכי. אחרי מלחמת השחרור חזרו ילדי בן שמן למקום הקבוע, ובן שמן ב' היה לכפר הנוער "הדסה נעורים" אותו ניהל עקיבא ישי.

נשלחה חיה ע"י משרד החוץ לטנגניקה כיועצת לנשיא 1962 ב בנושא חינוך נשים, ולצורך הקמת מערכת לעבודות יד לנשים. שנים רבות הייתה חיה מפקחת במשרד החינוך על לימודי מלאכת היד לבנות תוך תשומת לב רבה למגזר הערבי, והקימה דור של מורות למלאכה. חיה הייתה אישה רבת פעלים, אשת משפחה נהדרת שהשתלבה בעשייה של מדינת ישראל, ותרמה רבות למערכת החינוך בארץ.

מהנעשה בכפר כיום שער שלישי -

מאת מנהלת הכפר ד"ר אילנה טישלר

כפר הנוער בן שמן – מלחמה לצד שגרה – מציאות מאתגרת מזה שנה ויותר אנו נמצאים במציאות לא שגרתית, של מלחמה, אזעקות, רגעי עצב ושמחות, משפחות המתגוררות 90 בני ובנות נוער, מעל 350 שבה אנו נדרשים לקיים שגרה, עבור בכפר, כדי להמשיך בתהליך החינוכי בכפר הנוער בן שמן. כפי שצויין בעיתון השיבולים הקודם, אנו עדיין מתמודדים עם צוות מגויס, אזעקות בלילות ולומדים לתת מענה והכלה, לילדים שקרובי משפחתם נפצעו או נפלו, לעובדים שמתמודדים עם ילדיהם בחזית, עם התאמות יומיות, ע"פ המצב בחזיתות השונות, מצפים ומקווים לעתיד שקט יותר. ביקור מנכ" ל משרד החינוך בבן שמן , אירחנו בכפר את ראש המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער הנכנס 2024 בחודש מאי ד"ר סער הראל, לצד מנכ"ל משרד החינוך הנכנס מר מאיר שמעוני. שרי חינוך )נפתלי בנט, רפי פרץ, 5 - , כהנו לא פחות מ 2025 ועד פברואר 2019 החל מיוני מנכ"לי משרד החינוך. 6 יואב גלנט, יפעת שאשא ביטון, יואב קיש( ו – רכבת הרים זו, אינה מאפשרת להוביל תהליכים ארוכי טווח, מביאה איתה שינויי מדיניות ללא היכרות מעמיקה מספיק עם השטח, חוסר יציבות ובעיקר, חוסר יכולת תכנון, מימון וחשיבה אסטרטגית לזמן ארוך, תנאי יסוד, לקיומו של חינוך איכותי. בביקור זה אירחנו את מנהלי כפרי הנוער האחרים, הצגנו את העשייה המופלאה הנעשית בכל כפרי הנוער לצד הקשיים ההולכים ונערמים לאור המצב, סיירנו בבן שמן, בפנימייה, במשק ובביה"ס כדי לשתף ולהציג את העשייה החינוכית המקיפה הנעשית בכפר, המשקפת את חשיבות ההמשכיות של כפרי הנוער בכלל והתאמת המימון והצרכים המתגברים בפרט. ביקור זה חשוב במיוחד, לאור מלחמת ההישרדות של כפרי הנוער בשנים האחרונות, איומי סגירה של המינהל לחינוך התיישבותי, חסך מתמיד במימון ריאלי ועוד נושאים אתם אנו מתמודדים בשגרה. הצגנו בפני מנכ"ל המשרד את התמונה הכוללת, ואנו כולנו תקווה שדברים ישתנו לטובה. השתתפות בתערוכת אומנות ילדי בן שמן בימי הקורונה, נפתח בכפר מרכז אומנות בהובלת פרופסור פיליפ רנצר. פרו' רנצר, העביר חניכים לפעילויות אומנות בתחומים 50 - את סדנת האומנות שלו לכפר, ומקבל מדי שבוע כ שונים )פיסול, קרמיקה, ציור, רישום ועוד(. מיד לאחר המלחמה, יצרה המועצה האזורית חבל מודיעין תערוכת ציורים בסימן "חרבות מהן התקבלו לתערוכה. בעקבות 11 ברזל", חניכי הכפר מסדנת האומנות הגישו יצירות, ו- התערוכה יצא ספר המאגד את כל היצירות, והן אף הוצגו בבית המשפט העליון בירושלים, גאווה גדולה.

עמותת אביב עמותת אביב בהובלת אריק פינטו, וצוות מחוייב, בונה ומעמיקה את הקשר עם הבוגרים ועם הכפר, בנוסף לעיתון שיבולים, טקס "אביב" שהם מסורת מבורכת בבן שמן, החלו מסורות חדשות. האחת, הדלקת נר שני של חנוכה בבית השני, והשנייה "בוגר מספר" בהם מגיעים בוגרים ואזרחים מובילים בחברה הישראלית להיפגש עם חניכי הכפר. כמו כן, זו הפעם הראשונה שבוגרי הכפר מעורבים בשבת בנות ובני מצווה, וגייסו את תרומת הטליתות לבנים והשרשראות לבנות, מחמם את הלב. השנה, נערכה הדלקת הנר השני, לצד תערוכת חנוכיות של חניכי הכפר בסימן "המצאות ישראליות", לצד הרצאה עצובה ומרתקת של נורית ליאון, אמו של עדי ליאון ז"ל, שנפל במלחמת חרבות ברזל. במחברת שכתב, ביקש שיזכרו אותו, ואמו, באה לספר על חייו, על נפילתו ועל חלומותיו. השנה זכינו למספר הרצאות מרתקות מבוגרי כפר, ישראל עיני, עמליה זרקא, ומבכירים בישראל, כמו אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר לשעבר וחבר הכנסת חיליק טרופר. מפגשים אלו מהווים חשיפה איכותית ומיוחדת לחניכים, עם אנשי מפתח בחברה הישראלית ועל כך תודות. מדי שנה נערך בכפר "טקס חווה" לזכרה של אם הבית המיתולוגית חוה לוביאניקר, בו מוענקות מלגות לחניכים בפנימייה. השנה קיבל טקס זה, נופך מיוחד במינו, כשלטקס הגיעה חודשים, שהיתה חניכה של חוה לוביאניקר, וסיפרה 8 ו- 102 מיכל רכטר, בוגרת בת שנים. 88 בהתרגשות, על חוויותיה כחניכה בכפר לפני פיתוח הכפר בשנים האחרונות, מלווה את הכפר מר יצחק הרוניאן ואשתו היקרה דליה, בתכנית פיתוח הכפר לעתיד, בתחום החקלאי, תרם מר הרואניאן את נטיעת הכרמים בבן שמן, גייס את משרד האדריכלים "ישר", לפיתוח תכנית אב חדשה לכפר, יצר קשר עם סמינר הקיבוצים לפיתוח תכניות מכללה בבן שמן, ועוד היד נטויה. אנו כולנו בחשיבה, פיתוח, חלומות ועשייה . 2027 לבן שמן בשנת 100 - לקראת שנת ה שנה לאחר סיום הלימודים, עם 50 מרגש, לראות איך יצחק ואחותו רונית, חוזרים לכפר מעל ברק בעיניים, מרץ ואנרגיות של שותפות וחלומות. צבי ארז, חבר הועד המנהל בכפר, תרם פינת פסלים אומנותית בגן הזואולוגי, בה מוצגים במבנה ייחודי שתרם, פסלי בעלי חיים שונים שהוא פיסל. עוד פינת חמד בכפר לטובת החניכים והאורחים. "עיגול לטובה" אנו נוקטים בפעילויות שונות כדי להתמודד עם הקושי הכלכלי, וחוסר עדכון התקציבים במשרד החינוך ולכן עברנו במשך שנתיים תהליך של "תו מידות". זהו תהליך יסודי של מדידה והערכה של כל התהליכים הוודעות הנהלים בכפר, שבסיומו אנו מוגדרים ראויים ומוכרים להיכנס לעמותת עיגול לטובה. עמותת עיגול לטובה בשיתוף עם שלושת חברות האשראי הגדולות בישראל, מעגלת כל ,₪ 18.00 - , הקונה יחוייב ב ₪ 17.90 רכישה באשראי לשקל הקרוב. כלומר, אם הרכישה היא

ועשר האגורות יופנו לעמותה, שחבריה הצטרפו לעיגול לטובה. שעיגלו לטובת בן שמן, מה שמסתכם בעשרה או עשרים שקלים 250 כיום, בבן שמן מעל ₪ 3000 לחודש למעגל, ובסה"כ מעשר אגורות לעשר אגורות, סה"כ נתרמים לכפר מעל חוגים נוספים לחניכים. אנו כולנו תקווה 2 לשנה, בתרגום ל- ₪ 36,000 לחודש, או שמספר המעגלים לטובת בן שמן ילך ויגדל, וסכום התרומות בהתאמה. תכנית "היברו פבליק" קרן שטיינהרט תומכת בכפר הנוער בן שמן, ובתכניות תלמ"א בכפר. בתוכנית תלמ"א מורים לאנגלית מארה"ב, מתגוררים בכפר לשנה, ומלמדים 5 מגיעים לכפר מדי שנה 82% , בביה"ס התיכון בכפר. בזכות מורים אלו וצוות ביה"ס לצד מרכזי הלמידה בפנימייה יחידות אנגלית בבגרות. 5 – ו 4 מתלמידי התיכון ניגשים בהצלחה רבה ל- שבועות של 3 בשש שנים האחרונות אנו מקיימים בכפר בית ספר אנגלית בחופש הגדול, בית ספר קיץ באנגלית עם מורי תלמ"א ומורים ישראלים. " מארה"ב, להיות מדריכים Hebrew Public בשלוש שנים האחרונות, מצטרפים תלמידי " צעירים בבית הספר של הקיץ. אלו הם תלמידים מבתי ספר שונים בארה"ב, )שאינם יהודים( שלומדים על ישראל, על התרבות ועל השפה. מועדון ספורט בן שמן בשנתיים האחרונות , מממן משרד התרבות והספורט פנימיית מצויינות בספורט בבן שמן. בכפר מרכז ע"ש ג'ינו ברטלי לרכיבה על אופניים, קבוצת אתלטיקה קלה, קבוצת טניס תלמידים רשומים באגודות ספורט מקצועיות, 80 שולחן, וקבוצת כדורעף. מעל ומשתתפים בתחרויות ובאליפויות ארציות ובינלאומיות. אנו מטפחים את כל תחומי הספורט בכפר, ומקווים שמגמה זו תלך ותתפתח. אנו עוסקים בפיתוח הצוות הכפרי בליווי מכון "דרך כפר", ביחד אנו מדייקים את העשייה החינוכית בכפר, את ערכי הכפר, העבודה והחינוך בשיתוף הנהלת הכפר, הפורום המורחב של הכפר והחניכים.

ממרכז התיעוד של הכפר שער רביעי -

מדוע נאלם ולאן נעלם הפסל אהרון פריבר 4.1 ד"ר ענת גואטה

שמי ד"ר ענת גואטה. אני היסטוריונית ובשנתיים האחרונות אני מתחקה אחר עקבותיו של אהרון פריבר, פסל נפלא, שפעל בארץ כחמישים שנה, מראשית העלייה השלישית ועד אמצע שנות השבעים. אומן זה שמאות מיצירותיו פזורת ברחבי הארץ הן באכסניות ציבוריות והן באוספים פרטיים, נעלם מהנוף ומהשיח האומנותי. המסע אחר סיפורו הוביל אותי למפגשים מרגשים ברחבי הארץ עם אנשים ומקומות, ארכיונים, מוזיאונים ואוצרים אמנותיים. ביליתי בוקר נפלא עם מתנדבי הארכיון בבן שמן. 2024 בקיץ אחד המקומות בהם ניתן לפגוש אומן שנפטר לפני כחמישים שנה הם מדפי הספרייה של מוזיאון תל אביב לאמנות. בבוקר הראשון לשבתי שם הספרייה הייתה כמעט ריקה מקוראים ושקט שרר באולם. מול המחשב שמצדו השני של השולחן שלי התרכזה אישה בשמלה צהובה במסך שלפניה ואני בזה שלי. לפתע הגיחה הספרנית מפינתה והחלה מפיקה צלילי ששששש בעודה גוררת רגליים הנתונות בנעלי בית. שתינו ניתקנו את עינינו מהצגים, מבטינו נפגשו ופרצנו בצחוק היסטרי. היושבת מולי הציגה את עצמה - תמי אלקון, ספרנית התיכון בבן שמן. מפגש זה אפשר לי לכתוב פרק בחיי אהרון פריבר שהיה ידוע ואני לא מצאתי לו תיעוד משמעותי. אהרון פריבר היה גם כנר. הוא היה פעיל בסצנה המוזיקלית של תל אביב בשנות השלושים והארבעים, וכן לימד בבן שמן כינור וגיטרה. הוא השתתף באופן קבוע בתזמורת התלמידים בניצוחו של חנן אייזנשטדט, ואף ניגן סולו באירועי "מלווה מלכה" שנערכו על הדשא הגדול. חיפשתי עדויות, תמונות וקשר אל מסמכי הכפר בתקופה. תוך יום קישרה תמר ביני ובין חנה ג'קמן. וכך בבוקר קיצי הגעתי לארכיון בבן שמן. שוקי שוקרון ערך לי ולשני מלווי )בתי וחתני( סיור מרתק, וחבורת המתנדבים בהנהגתה של חנה הייתה ערוכה עם מסמכים, תמונות ורעיונות לחיפוש. בתום היום "קם" אהרון פריבר "לתחייה" כדמות משמעותית בחיי התרבות והמוסיקה של בן שמן. מצאתי חומר כתוב רב, תמונות נדירות שנמצאות רק בארכיון הכפר והיכרות מעמיקה עם אופיו המיוחד והנעים ויכולותיו כנגן וכמורה. כראוי לארכיונים שמכבדים את עצמם, הרבה פרטים חשובים מסתתרים בספר הנהלת חשבונות,. מאלו נחשפה חריצותו הרבה של פריבר ונכונותו לתרום לחיי הכפר בהכנת תפאורות לאירועים וטקסים. הבונוס של הביקור בארכיון הייתה ההבנה וההערכה לתפקידו החשוב של "כפר הנוער בן שמן" כאחד מהחשובים במפעלים החינוכיים שהתחוללו בארץ ישראל במאה השנים האחרונות. אלפי בני נוער זכו כאן לבית חם ואוהב אליו הגיעו בתקופות לא פשוטות בחייהם, והוא המשיך להוות ביתם ומקור גאוותם ואהבתם שנים רבות לאחר שבגרו והיו לעמודים שעליהם נבנתה המדינה.,

אנשי הארכיון שקיבלו אותנו במאור פנים, טרחו וחיפשו, ושמחו עימנו על כל גילוי. הם מן התוצרים הנפלאים של כפר הנוער. בפאזל המורכב של הניסיון לגאול מתהום הנשייה אדם שנפטר לפני ארבעים וחמש שנה משתלבים אוספי ארכיון הכפר ומתנדביו. מעל דפי "שבלים" אני רוצה להודות לחנה ג'קמן, למיכל גורן, לצבי ארז, לשמוליק ברזילי ולשוקי שוקרון על יום שלא אשכח, ועל ה"אוצרות" הרבים שמצאו עבורי.

- יומנו של להמן , התייחסות 4.2 מיומנו של ד"ר להמן – על פי מאמרה של גב' ביאטה להמן. חנה משה ג’קמן/ עמיחי ברלד

לפני מספר שנים הגיעו מגרמניה לארכיון הכפר שתי חוקרות מאוניברסיטת קאסל – פרופ. )אין קשר משפחתי לד"ר זיגפריד Beate Lehmann גלזר ועוזרת המחקר גב' ביאטה להמן להמן( לצורך מחקר בנושא הקשור לפעילות הקהילה היהודית בגרמניה, ובין השאר בפעילותו של ד"ר להמן. ביאטה להמן המשיכה במחקרה גם בנושאים אחרים הקשורים לחינוך הציוני בגרמניה ולהכשרת הצעירים היהודיים לקראת עלייה לארץ. היא שהתה בארכיון למשך שבועיים באיסוף חומר ומאז נרקמה ידידות בין ביאטה לבין צוות הארכיון. ומעבר לכך עזרה לנו בפיענוח כתב ידו של ד"ר להמן שהנו קשה לקריאה. היא שכתבה את הכתוב במסמכים רבים ויוחנן מיינרט ז"ל )בוגר הכפר ומתנדב שנים רבות בארכיון( תרגם את המסמכים לעברית. לפני כשנתיים סרקתי את יומנו האישי של ד"ר להמן ,יומן הכתוב במחברת קטנה ובכתב יד . שלחנו את החומר 1930 לדצמבר 1925 מאוד לא ברור. היומן מתייחס לתקופה שבין פברואר שנים ליומן הזה, להלן תמצית 100 הסרוק לביאטה אשר כתבה על כך מאמר קטן במלאת מאמרה :

בכפר שוקי מוסר לה מזכרת מארכיון בן שמן Beate באחד הביקורים של משקיפים ד"ר אילנה טישלר, יוחנן מיינרט, בלה ארז

. להמן 1930 לדצמבר 1924 עמודי היומן אותו כתב להמן מתייחסים לתקופה שבין דצמבר 87 כותב ביומנו מדי פעם ולא באופן רציף. ביאטה להמן התייחסה במאמרה לנכתב ביומן ביום ) לפני מאה שנים...(. ברישום זה להמן מעלה את רעיונותיו להקמת כפר ילדים, 28/12/1925 כתיבה מלאת התלהבות לקראת העתיד להתרחש. " התוכנית בפלסטין עשתה מהפיכה אצלי ובביתי, זוהי תוכנית ומחשבה נפלאים. בית הילדים יכול להיות יצירת אומנות, סימפוניה, ציור... חדוות היצירה" כותב להמן ביומנו. והוא ממשיך ומתפעל מרעיון הקמת כפר ילדים : “ אם אצליח לתאר את הרעיון הזה בצורה מושלמת, אוכל להחזיר את העולם ליופיו ולטהרתו. בכח של אהבה, חסד, הבנת הזולת, אהבה עמוקה, אחריות מלאה לכל הקהילה, נוכל לחזור לחיי הטבע כפי שנוצרנו מלכתחילה".

"אני לא חושב שאני צריך הרבה ספרים, או הרצאות פדגוגיות אלא רק בדידות והרהורים עצמיים כדי להגיע לאותו חלום אליו אני רוצה להתמסר לגמרי". לגבי להמן, מסירות אישית ודבקות במטרה חשובים יותר מהכנה פדגוגית או מקריאה בספרי חינוך שונים.להמן מתאר ביומנו את כפר הילדים, ומתוך קריאה ביומן לא ניתן להסיק מניע ציוני, למעשה אין איזכור כלל לפרויקט הזה בקשר לארץ ישראל דווקא. כפר הילדים הזה שלהמן יכול היה להיות ממוקם בכל מקום אחר בעולם, ובלבד 1925 חולם על הקמתו ואותו תיכנן ב שיוקם הרחק מהעיר במקום כפרי ושקט. עוד כשהיה בליטא בבית היתומים בקובנה תכנן להמן לשלוח את הילדים בקיץ מחוץ לעיר לאזור כפרי, שם יוכלו לגור ו"לטעום" מהאווירה הכפרית ומעבודה החקלאית. בהמשך מתאר להמן את הקשר ההדוק למוסדות "תרבות" אשר השפיע על ההחלטה לעלות לארץ ישראל. ] להמן עמד בקשר עם בית הספר התיכון העברי "תרבות" בקובנה משם הביא צעירים שישמשו מדריכים בבית היתומים. צעירים אלה היו ציוניים אשר לימדו עברית והישפיעו על הילדים – בניגוד לרצון של חלק מהילדים להמשיך ולשמור על תרבות היידיש. )ע.ב.( [ בהמשך, להמן מתאר בפרוטרוט כיצד ייראה כפר הילדים הזה: במרכזו המבנה החשוב, הגדול והמרשים ביותר, מרכז התרבות. שם ילמדו גם מבוגרים, שם יהיה ביה"ס ובחלקו האחורי יהיו בתי מלאכה ומעבדות. ) להמן משווה מבנה זה למעין בית מקדש(. מסביב לאותו מבנה מרכזי יהיו מבנים שונים למגורים ולשימושים נוספים כמו מרפאה או גן ילדים. ילדים יחדיו עם מטפלת ומדריכים. להמן אף משרטט 20- בכל מבנה כזה יתגוררו לא יותר מ בכתב ידו תרשים כיצד צריך להיראות אותו כפר ילדים על פי תכנונו.

דף מהיומן המתייחס למבנה הכפר ובסופו תרשים הכפר

פרוייקט המוזיאתר 4.3 שוקי שוקרון

כמורה לשל"ח נחשפתי רבות להיסטוריית הכפר, וחשבתי, כי לא יעלה על הדעת שתלמידי הכפר לא יחשפו לסיפור הכפר שעשה היסטוריה. מחשבה זו קיננה בי כאשר הצגתי ביריד הפרויקטים את תחילת דרכו של המוזיאתר.

התלמידים גילו התעניינות רבה, ומספר תלמידים נרשמו לפרויקט. במפגשים איתם למדנו על היסטוריית הכפר. באחד המפגשים היצעתי לתלמידים לבחור מנהל/מנהלת מביניהם, וידריכו קבוצות תלמידים במוזיאתר ב"קתימב"ה" )קול, תנועה, ידע, מבט, ביטחון, הופעה( התלמידים הפגינו אחריות רבה, והם שהנחו, הסבירו, הציגו ושרו לקבוצות שבאו לביקור. וכך כתבה טובה, מדריכת גמלאים של עמותת המורים:", וניכר עד כמה הם חווים את הנושא, ומעבירים אותו לציבור המבקרים". ,וכך 1927 במקביל לפתיחת המוזיאתר התחקיתי אחר בוגרים מהמחזורים הראשונים, החל מ הגעתי לשולקה מגינוסר, למתוסקה וליהודית מיפעת, ליהודית )בריק( שקד שנלקחה בשבי לגזר במלחמת העצמאות , יצחק הדר ועתידה ועוד ועוד. הופתעתי במיוחד מהספר "מאיר זכרונות" המתאר את עליית משפחת סודרי ממרוקו בתחילת . למשפחת סודרי קשר למשפחתי. בספר מצאתי שאחת הבנות,סימה,מצאה את 20- שנות ה בחיר ליבה, עמנואל לנדמן, בוגר בן שמן מקבוצה ב', "גורדוניה". סימה סיפרה לי שהיא זוכרת .1949 , התגייס לצבא , ונפל ב- 1947 - את דודי, יהושע שוקרון ז"ל שעלה לארץ ב נקראתי על שמו. 1950 - כאשר נולדתי ב לפני כשנתיים זכיתי לארח את משפחות לנדסמן וסודרי בבן שמן, ההתרגשות הייתה גדולה. היתה לי הזכות במהלך השנים להכיר מקרוב סוציאליסטים, אנשי חזון ועמל,אוהבי האדם והארץ, בוגרים שהתחנכו לאורה של מורשתו של ד"ר להמן. זכיתי גם לצוות מבורך בארכיון הכפר שמגיעים בכל שבוע בימי שלישי לצלם , ולתעד תמונות ומסמכים.

זכרונות מבן שמן שער חמישי - מכתבים מבן שמן ד"ר שמואל בונים

עליתי מבלגיה,חלוץ לשרידי משפחתנו . הגעתי 16 בן לארץ בערב רה"ש תש"ו . אחרי שהות במחנה עתלית, הגעתי לבן שמן כמה ימים לפני ערב סוכות. נשארתי . לא כתבתי יומן, אך ניהלתי 1946 בכפר עד סוף התכתבות ענפה עם אמי ועם אחותי הגדולה ממני בשש , 1947- שנים וחבריי לתנועת הנער*. ]*אחותי עלתה ב וראשוני חברי לתנועה, הגיעו כמעפילים 1952 - אמי ב .[ שפת המכתבים היא צרפתית , עם 1946 במחצית שנת אחותי וחבריי , אידיש ועברית, עם אמי. מכתבי מבטאים את ]כניסתי לאורך חיים[ ששאפתי אליו בכל מאודי מחד גיסא, ומאידך גיסא, מפגש עם מציאות חברתית ופוליטית שניסיתי לפענח במושגי בוסר. הימים הם גם ימי המאבק של היישוב בבריטים. השמטתי מהם הפרקים הנוגעים למפגשי עם משפחתי הענפה בארץ.

.1946 וחברי לתנועה, הגיעו כמעפילים במחצית 1952- , אמי, ב 1947- *אחותי עלתה ב

.)צרפתית( 20/09/1945 בן שמן

יקירותיי. אתמול, לפנות ערב הגעתי לבן שמן. אינכן יכולות לתאר לעצמכן כמה נפלא המקום ואין להשוותו לפנימיה או לבית מכסה לילדים. זהו כפר. אשר לעברית, חיי נפשי אם בעוד חודשיים, לא אדבר אותה כמו צבר ]...[ כשאני רואה כ"כ הרבה יופי סביבי, איני יכול שלא לחשוב על הגולה החשוכה והמכוערת ששתיכן תעזובנה בקרוב . לשתיכן נשיקה שכבר לא דוקרת כי את זקני גילחתי בפעם הראשונה ביום כיפור. )עוד במחנה עתלית(. * * )צרפתית( 28/10/45 ] [ מיום ליום אני מתאקלם, מיום ליום אני מדבר עברית טוב יותר, מיום ליום אני לומד לעבוד )לו ראיתן כיצד אני דוהר בשדות ]על גבי פרד[ או לנהוג בעצמי בעגלה. ] [ אמא, אני יודע שבלבך את גם חושבת על חברינו שכאן. כ"כ יפה מצדך לבקש לדעת מה שלום פאולינה . אל תדאגי, היא החלימה. וכל כך נאה מצדך להתעניין בקבוצתנו "השמאלנית"* כאן בבן שמן ואני גם יודע שאינך חושבת עלינו כקבוצה עם אידיאולוגיה* אלא עלינו כעל"מענטשן". * *עליתי עם עוד שני חברים מבלגיה ועם קבוצה של "ילדי בוכנוואלד", השתייכנו ל"נוער הבורוכובי" וככאלה הייתה לנו אוטונומיה בקרב קבוצה ד'.

)צרפתית.( 17/11/45 השבת עומדת להסתלק עם הכוכב הראשון המסתתר מאחורי העבים. בבן שמן הגשם שלח כבר סיור מוקדם... ארקורדיאון מהסס בנגינתו... העצים התנוענו )כך ?( ברוח שבאה מן הדרום...תנים השמיעו את קובלנתם ...אקורדיאון קרוב מהסס בנגינתו ...צרצר משדר בצופן מורס... מה עוד לספר לכן? חשוך מאד . האם בגלל העננים או בגלל המצב ? ]...[ הפסקתי אתמול כדי ללכת לאכול. ]...[ הגשם אינו פוסק מאתמול בערב . בן שמן הופכת לשדה בוץ אחד גדול. בשובי לחדר נאלצתי לחלוץ את נעלי. )צרפתית(. 9/03/46 אמא יקרה. ]...[ לא היה צורך לשלוח לי כסף. זה עידן ועידנים שלא ראיתי את הצבע של לירה א"ית או את החור שבפיסטר וכך טוב לי . ]...[ אצלנו, האביב כבר מגיע. . סוף עונת התפוזים. העופות הנודדים מסתלקים אל הצפון. בצהריים אפשר להלך יחף, ובלילה אוזניי קפאו מרב קור. אני מאוד גאה מן הנחת שיש לך ביודעך שאני קורא תנ"ך במקור ]...[ המילים הספורות ,אמא, שאת כותבת אודות לימודי ושאיפתי לחיי שיתוף , יקרים לי מאוד. ]...[ כבר מאוחר,אמא. מחר בבוקר עלי לצאת לעבודה. בחדר, הכל ישנים. אמי יקרתי )עברית( ! ]...[ כי אני מופיע ]מתבטא[ בעברית . הסגנון הוא עוד קרוב לצרפתית ויש עוד בודי ]בודאי[ הרבה שגיעות ]כך במקור[ , )צרפתית( 1946 ללא תאריך . כנראה ראשית סיפור קצר: "חריש ראשון _*. כתוב בגוף שלישי. ".....ליום זה הוא לבש את חולצתו המשובצת ומכנסיו הצבאים ששוו לו מראה קצת חצוף ]...[ המחרשה הייתה כבדה והוא לא ידע על איזה צד [ ללכת כך עד … ללחוץ [ ...] הוא אילץ את קולו להיות גס ופוקד : דייה, דייה חביבי, חד,יחד ] קצה התלם , עבורו היה זה המסע המרתק ביותר שהוא חווה מעודו . *בשטח גן ירק ובהדרכת חניך מבוגר ממני ,– בולגרי מקבוצה ב'. .... ) עברית( 46 מאי אמא יקרה ! קיבלתי כעת את ציוני השליש האחרון. בכמה מילים האלה,רוצה אני להודיע לך שהצלחתי במבחנים במידה די טובה. הנה הציונים, תוכלי להעריכם. תנ"ך: טוב, עברית:טוב, כימיה: טוב, פיזיקה: טוב מאוד , מולדת: טוב מאד, גיאוגרפיה:טוב מאד, היסטוריה:טוב מאד. כתיב:מספיק בקושי. חושב אני שתהי שמחה מהתוצאות ]כך במקור ! [ אולם מצידי, , אעשה עוד יותר טוב. לאחותי ,) צרפתית(. 14/06/46 אני מסוגל עתה לקרוא עיתונים בעברית ולא את "הגה" המנוקד המפא"יניק, באפשרותי, עכשיו, לנתח את המצב ולהגיע למסקנות. אומר לך שהתמונה הכללית אינה מזהירה ביותר ואף מרה. בקוראך את העתונות הבלגית את כמובן, לא מקבלת כל האספקטים של החיים כאן . עבורנו,היהודים, המלחמה טרם נסתיימה ]...[ אני מצפה ליום בו אהיה מסוגל למאבק. בקוראי את הכותרות ב"דבר" או ב"משמר"ת אני נתקל במונח סרטיפיקטים, ואני שואל את עצמי אם הכותרות הנ"ל מופיעות בעיתונות העולם. ]...[ בגלל המחשבות האלה, המדריך שלנו, משה* , אגב, אדם , להאמין עדיין בצדק ובוחל במלחמת המעמדות! 38 נפלא, קורא לי "פסימיסט" . מסכן, בגיל באחד הערבים האחרונים, שמענו הרצאה על הבעיה הערבית שהוצגה היטב ע"י "שומרק" אחד* והביא את בלגיה כדוגמה של מדינה דו-לאומית,]...{ המפא"יניקים שבקבוצה אינם חוסכים את

הרוק שלהם ,אחד ציוני כללי מוסיף קורטוב של רעל ואילו אני מתמוגג בפינתי. השומרק שלנו ממשיך לחייך, ואילו אנו נלך לישון בחצות וחצי. מחר -– לעבודה או ללימודים ונעבור למחשבות רציניות יותר כמו פני המים בבריכת השחיה ,טעמם של מי הקרח בברז הקטן שבחצר, מנת הפירות בארוחת הצהריים, ביכורי ענבי העונה, הבחינות ההולכות וקרבות *משה רוזנברג . אז חבר אושה. ** אריה סימון, אחרי שובו משרות בבריגדה.

ללא תאריך אך ראשית יולי .לאחותי )צרפתית( ]...[ הפעם האנגלים הראה את פרצופם האמיתי ]...[ האוהל שלי קרוב לגדר ואני ראיתי את המשאיות עם האסירים ]של השבת השחורה[ .לאחותי )צרפתית(. 11/08/46 ] ...[ אתמול ,לפנות ערב, ניגשתי אל המורה שלי ]סמדר וילכר[ היא לא הייתה בצריף שלה. חבל. אני אוהב לשמוע את הלהג ה"שומרי" שלה . הסבירה לי,פעם, מה היא פסיכואנליזה. . הם הצטרפו לפלוגת הקיבוץ היחידי של 1946 כאמור, חבריי לתנועה הגיעו כמעפילים באמצע הקיץ מפלגת פועלי ציון שמאל – מצודת בורוכוב ששכן בכפר סבא. עם הצטרפותה לקיבוץ המאוחד ביוני , הפלוגה הייתה עתידה לעלות להתיישבות . וכך הווה בערב יום כיפור תש"ז חבריה עלו[ על 1946 הנקודות בנגב. החלטתי לעזוב את בן שמן ולהצטרף לחברי במשמר הנגב. 11 הקרקע במסגרת עליית וכך כתבתי לאמי : )צרפתית ואידיש] ( 17/11/46 ]....[ אהיה באופן סופי בקיבוצנו . בזה מסתיימת עבורי תקופה של התלבטויות, של מוסר כליות ולבטים לא מעטים שארכה חדשים רבים ]...[ בראשי ובגופי הייתי בבן שמן אך ביקשתי להיות עם חבריי ]שזה עתה הגיעו[. ביקשתי להשתתף במאבקם ,בהסתגלותם לחיי העבודה בארץ . התביישתי כאשר באתי לבקר אותם בחייהם הדלים במצודת בורוכוב. ]עתה[ הסתיימה עבורי תקופה של לבטים שארכה קרוב לחצי שנה. גמרתי בלבי להצטרף אל חבריי. לא אכפת לי אם אדע פחות עברית , פחות ידע בחקלאות כאשר אדע חיי עבודה קשים, ולעיתים אפורים ומרים עד מאד. בלב שמח וללא געגועים.אפגוש יום יום הן בעבודה הן בחברה את שחיפשתי תמיד : את ההתנסות בחיים. אמה'לה, אני מבקש שתביני את אשר עשיתי . מצדך אני מבקש קצת הבנה. . מכאן ואילך 18 ביום הולדתי ה- 3/12/46 כאן מסתיימים מכתביי מבן שמן . הגעתי למשמר הנגב ב מתחילה התכתבותי לאותם נמענים . אמא'לה )צרפתית ואידיש(. 9/12/46 משמר הנגב אני חוזר עתה מן העבודה, עייף, הידיים כבר מיובלות ...וגם כואבות ....

-לזכרם שער שישי דרור כרם מורה ומחנך לדורות 6.1

דרור כרם הוא מורה לחיים במלוא המובן. לקורא את סיפור חייו מובטח שיעור מעניין בהיסטוריה, בתולדות הציונות ובאהבת הזולת." )לדברי מחברת "שורשים" רחל אלון מרגלית ( "דרור כרם היה איש אשכולות מלא עניין ותוכן, בעל קול נעים וקומה גבוהה. טוב לב נשקף מעיניו וניכר בו שמקצועו הולם את אופיו. בצניעותו, ביקש לומר שסיפור חייו אינו ראוי לכבוד מיוחד, שהוא אינו אלא חוליה בשרשרת הדורות, אך בני משפחתו, תלמידיו ותלמידותיו יוכיחו אחרת. לדרור המורה והמחנך היתה ועודנה השפעה מכרעת עליהם. דרור ידע לדרוש מאחרים את שהוריו דרשו ממנו, שהוא דרש מעצמו - לעבוד קשה ולהצליח. את תלמידיו לימד להתאמץ, להתגבר על קושי להבחין בטוב. גם לבני משפחתו הינו דוגמא ומופת, מלא סקרנות ונועז. תמצית חייו .1934 באוקטובר 30 , דרור נולד ב כ"א חשוון תרצ"ה דרור הוא בן זקונים לזוג חלוצים – אלימלך קרמר, לימים – כרם, ואשתו – מניה גלצ'ינסקי. בהיות ( הוא בורח מהבית, ובניגוד מוחלט למצוות הוריו, הוא הולך ברגל מקרקוב 1912 ) 16 אלימלך בן לטרייסט, ושם בסיועו של ארתור רופין הוא עולה ארצה. גם כאן מסייר אלימלך בארץ ברגל , הוריו, דור מייסדי כפר יחזקאל שנאמר עליהם כי הם היו שזופים, שריריים, לבושים בפשטות נזירית – טולסטויים מהלכים במרחק של מגע יד! וכשהמולדות נזקקה להם , הם ובניהם התנדבו ליחידות הצבא הקרביות ביותר, מבלים שבועות וחודשים במילואים, כשמשקיהם משוועים לידיים עובדות. הם דיברו עברית מלרעית, כאילו הייתה זאת שפת אימם מאז ומעולם, ובראו בעמל, ביזע ובדם עולם אמיץ וחדש שלא היה כמותו בשום מקום בתבל. ואילך יקרא שמו דרור כרם , היה זה בהמלצת דוד בן גוריון 15 הוא נקרא דרור קרמר רק מגיל שהמילה " כרם " מבטאת את השיוך לפריון ועשיה חקלאית .

בבית הוריו ניטבעו ערכי העבודה משמעותיים לקיום חברה. בכפר יחזקאל ינק תרבות ידיעת הארץ ומקורות התנ"ך . הייתה מקהלה וחוג דרמה בו השתתף . היה חניך בפנימיית כדורי, שקלט אז רק בנים, ורק כעבור שנתיים הצטרפו גם בנות . 1950 ב בכדורי לא נתנה תעודת בגרות , לשביעות הוריו שראו הגשמה בעשייה החקלאית כעיקר. דרור התגייס לצה"ל לשרת בנח"ל, מה שנקרא היום "נחל עוז" . והוא עשה חפיפה עם 1952 הגרעין המיישב של הקיבוץ .חלק מהשירות נטל בפיקוד והדרכה .במבצע סיני הוא משתתף , בראשות המח"ט האגדי אברהם יפה, 9 בקרבות במסגרת המסע הארוך שעברה חטיבה לאורך מזרח סיני. התנדב להדרכה בתנועת המושבים במסגרת "וועדת הנוער " היתה זו יוזמה של 1956-7 פעילות חברתית לנוער המושבים ותיקים ועולים , הכשרת מדריכים צעירים וקשר לתנועות הנוער. עבד במשק הוריו ,לאחר מכן יצא לתקופה קצרה לח"ול, והחליט לצאת ללימודי 25 עד גיל הוראה בבית ברל . דרור ניתב את דרכו לשדה החינוך. למד חינוך בבית ברל ולמד באוניברסיטה לשני תארים. דרור היה מורה נערץ, ובשל הישגיו המרשימים בשדה החינוך הוא קודם לדרגת מפקח בחינוך ההתיישבותי ) מתוך " שורשים " על דרור כרם( בתקופת לימודיו הכיר את אשתו לימים , אביבה, שהייתה תלמידה בבית ספר לאחיות .לדרור ואביבה נולדו הילדים זהר וניצן ומהם נכדים :ליאור גיא טל מיקה אלה עידו ואופיר .דרור הקפיד על טיולי טבע לפיקניקים משפחתיים , ארוחות משפחתיות ימי הולדת .דרור ראה את תלמידיו שחינך כילדיו והתמיד להתעניין וללות אותם גם שהקימו משפחות שהפכו לסבים . בבן שמן. 1968 דברים שכתב לתלמידיו מתלמידי בני מחזור "אני מישיר מבט אליכם ומבין שהייתי בר-מזל שזכיתי לחנך את הקבוצה שלכם. יקירי ,התקשיתי לבחור בין הדרך לגיבוש קבוצה לבין היחס המיוחד לצורכי היחיד, איך לנהוג? קודם כל, למדתי לאהוב אתכם ממש, גם כשכעסתי, למדתי לכבד ולחזק את היחידים יחד עם החובה להגדיר מטרות ולהשיג במשותף. )היתה פה דילמה ללא ספק - בין היחיד ובין הקבוצה( היינו מבוגרים שונים בצוות בהשקפותינו. אבל, עבדנו יחד למען המטרה המשותפת. מה היא היתה? להוביל חניכים לחיים של טעם, שיהיה טעם בחיים, להישגים בלימודים ובעבודה, ולגבש חבורה תרבותית יוצרת. היום אני מביט בכם ורואה אנשים אהובים ואוהבים, אנשים שאכפת להם. חכמים, שקולים, אנשים שיודעים לבחור בטוב ולדחות את הרע. אנשים שמתמידים במשימות. בקיצור, אנשים חושבים! לעיתים מזומנות אני מתאווה לדעת איך ובמה בחרתם? מה המסורת שמסרתם? בכמה השתתפתם בחינוך הבנות והבנים שלכם? מן המעט שידוע לי השתכנעתי בחוכמת התהליך החינוכי, באהבה, בשכל הטוב ובאחריות שהובלתם את הילדים והנכדים. אני שמח על ההתעוררות למינוף חיי הצוותא של המחזור וקורא להתמיד מגוון )תהילים, פרק צ"ב, פסוק ט"ו( "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו" יוזמות ככתוב: