אביב – עמותת בוגרי בן שמן | שיבלים 44

סיפורה של א.א. שנים הגעתי לכפר, ממש אז בכיתה ג'. אני זוכרת את היום הראשון שלי בכפר, זה היה 10 ...... לפני ממש מפחיד, לא ידעתי שזה מקום טוב יותר בשבילי. ביום הראשון שהגעתי לכפר לא הפסקתי לבכות, לא מתוך געגוע הביתה, אלא מהלא נודע. לא ידעתי לאן המקום הזה יוביל אותי. פשוט פחדתי. ומשם המסע שלי התחיל. הצוות של "בית חלומותיי" קיבל אותי בזרועות פתוחות, הכניסו אותי ללב שלהם, ודאגו לי ממש כמו לילדה שלהם. הרגשתי שיש לי משפחה חדשה, דואגת, אוהבת, ורוצה את טובתי. הם נתנו לי את הבסיס הכי טוב שיכולתי לקבל. נתנו לי תחושת שייכות, שאוהבים אותי, שאכפת להם. תחושה שלא הרגשתי לפני. עם השנים שעברו, בתור ילדה ביסודי, למדתי מה זה לחיות בפנימייה. על הצד הטוב ועל הצד הפחות טוב. למדתי על החוקים, על אחריות, מה זאת עצמאות, קיבלתי עונשים והרבה אהבה. לקום בשש וחצי בבוקר לנקות את החדר, וברור שלראות בובספוג עם כולם על הספה. ללכת לבית הספר כל יום, ללמוד, ללכת למרכז למידה, לשחק עם חברים. ובסופ"שים שסוגרים בכפר, כשכל החניכים עולים לחדר אוכל ועושים קידוש ביחד היו בין הרגעים המשמעותיים והזכורים בשבילי. דברים שבשבילכם נשמעים רגילים ובשגרה, אבל בשבילי היו חדשים לגמרי. ככל שהתבגרתי והתפתחתי הבנתי כמה הכפר חלק בלתי נפרד ממני, כמה קיבלתי ממנו, כמה הוא נתן. למדתי להעריך את הדברים הקטנים, גם כיבוי אורות מאוחר, או שיעור שהתבטל. למדתי לקבל אהבה ובחזרה. ובעיקר בעיקר רציתי להיות כאן. היה לי טוב. היה לי נוח ובטוח. הרגשתי שהכפר הוא המקום בשבילי, ופה אני צריכה להיות. החלפתי מדריכים, שינשי"נים, צוותים שלמים, ואני זוכרת כל אחד ואחד מהם. מה הוא נתן לי וכמה זה לא מובן מאליו. הם האנשים שליוו אותי בכל השנים האלה, הם אלו שבנו אותי להיות מי שאני היום. תמיד היו שם בשבילי וידעו להגיד את המילה הנכונה. דרך הכפר גם התמזל מזלי להכיר את המשפחה המלווה שלי, שבשנה וחצי האחרונה מלווה אותי ונמצאת עבורי בכל זמן שאני צריכה. זה לא מובן מאליו ואני מודה על אפשרות זו. תודה קורין ואמיר. אני אוהבת אתכם ומעריכה הכי בעולם. אני רוצה להגיד תודה לכל מי שהיה לצידי, בכל התהליך או בחלקו. תודה שלא וויתרתם עלי. שהאמנתם בי. שתמכתם, שנתתם לי את הכלים הנכונים לצאת אל הדרך החדשה , אל החיים האמיתיים. תודה לכל צוות הפנימייה שליווה אותי. תודה ענקית למדריכים שלי בקבוצת שחף, שבי ומאיה, שליוו אותי במשך השנים האחרונות. לצדיק ודואניס על האוזן הקשבת, הנתינה והרצון לעזור. תודה למאיה העו"סית שהייתה פה לצידי, ובכל פעם שקרה לי משהו הייתה הראשונה לעזור לי, מעריכה אותך מאד. תודה למורים שהאמינו בי ונלחמו על ההצלחה שלי. אני רוצה להגיד תודה מיוחדת לנטלי שטיינברג שמאז ועד היום היא כמו אמא לכל דבר, תומכת, דואגת, אכפתית ונותנת את כל כולה. אני יודעת שכפר הנוער בן שמן היה בשבילי המקום הכי טוב שיכולתי לבקש. הבית שלי. המקום הבטוח שלי. תודה על כל החוויות, על כל הרגעים והחברים שרכשתי בדרך. תודה על ההזדמנות ועל זה שבזכות הכפר, בזכותכם, הפכתי להיות מי שאני היום. סיימתי כיתה י"ב, והיום אחרי עשר שנים, אני בוגרת כפר הנוער בן שמן.