בית נגלר | תשפ״ד 2023-2024

היום יום

של האדם, אך אינם מעלים על דעתם שהיא מיומנות נרכשת שיש ללמוד אותה ולהתאמן בה. ב"אמנות האהבה" מלמד פרום כי האהבה על סוגיה השונים אהבה רומנטית וארוטית, אהבת הורים לילדיהם, אהבת אחים, אהבת האדם את האל ואף האהבה העצמית - היא התשובה היחידה לקיום האנושי. ביכולתה לפתור את מכאובי דורנו

המנוכר והבודד, ולהרוס את המחיצות שקמו בין בני האדם. ארוין יאלום – שלימד אותנו טיפול מהו ׀ 28 . 3.2024

המטפל לפי יאלום הוא חבר למסע משותף. הוא עצמו אף נוהג לבקר בבתיהם של מטופליו. הדבר החשוב ביותר בעיניו הוא - מי אתה כשאתה בא לטפל במישהו. באיזו רמת מודעות עצמית אתה שרוי. יאלום טוען שהאלמנט החשוב ביותר שמטופלים מייחסים לטיפול הוא אישיותו של המטפל- היכולת ההכלה וההקשבה שלו. הדמיון, היצירתיות, כושר האלתור, הכנות האישית, הקסם האישי, היכולת להודות בטעויות, האיכפתיות, והחום והתמיכה שהוא מפגין. . רצונך שאחרים דלאי למה – שלימד אותנו חמלה – רצונך להיות מאושר- נהג בחמלה ׀ 11.4.2024 מאושרים?- נהג בחמלה". חמלה אמיתית היא כמו אדווה במים, היא עוברת הלאה לילדים, לחברים, לקולגות, יהיו לעוברים והשבים ולאנשים אקראיים שאנחנו בכלל לא מכירים. הדלאי למה טוען שלמי שאין חמלה עצמית, לא יכולה להיות לו חמלה על האחר. ככל שהפרט זכה בילדותו להתנסות מעודדת, סבלנית ומרגיעה מאת דמויות משמעותיות בחייו, הוא יוכל להפעיל ביתר קלות את רגש החמלה, שיש ביכולתו לעזור לו לתפקד באופן מיטיב במצבי לחץ וחרדה. ויטגנשטיין – שלימד אותנו לשתוק ׀ 30.5.2024 ההרצאה תתמקד במשפט המעניין ביותר של ויטגנשטיין הינו "על מה שעליו לא ניתן לדבר, על אודותיו יש לשתוק" מעבר להבחנה החמורה בין מדעי הטבע לפילוסופיה, ולשקט המדעי שוויטגנשטיין גוזר בכך על הפילוסופים, ניתן לפרש את המשפט הזה בכמה דרכים. דרך אחת היא שהוא מוכיח את טענתו שאין מחשבה מחוץ ללוגיקה - שגבולות השפה (הגבול בין מה שהוא בעל מובן לבין מה שהוא חסר מובן) שורטטו מתוך השפה, ולא מחוצה לה. דרך אחרת לפרש משפט זה היא דרכם של החוקרים הסבורים שויטגנשטיין לא ניסה להציע תאוריה, אלא סבורים שמשפט זה אומר שפילוסופיה היא דבר שלא ניתן לדבר עליו כלל (כלומר הוא תחום ריק מתוכן, ולמעשה אינו תחום כלל, אלא רק אשליה של תחום). וודי אלן – שלימד אותנו לפקפק בכל ׀ 27.6.2024 סרטיו הטובים ביותר של אלן משלבים הומור עם רוך ופתוס. דמותו הקולנועית של אלן היא פתטית משהו, מילולית מאוד, שקועה בעצמה, ומלאה בנוירוטיות, בלהג פסיכולוגי, ובחוסר ביטחון עצמי. זו דמות של אינטלקטואל יהודי עירוני המקיים מערכות יחסים מסובכות עם סביבתו ומנסה להבין את משמעות החיים. כמעט כל סרטיו מתרחשים במנהטן, ומספקים דימוי מורכב ורומנטי-משהו של העיר כרקע לקו העלילה. נושאים מרכזיים העולים שוב ושוב בסרטיו הם שאלת מהות האהבה, האופן בו מתעצב הדימוי העצמי, היחס בין האמנות לבין החיים, והשפעת תודעת הזמן על האופן שבו אנו מבינים את העולם וייחודו בכך שהוא מפקפק בשאלות היסוד של הקיום האנושי וגם חייו האישיים גורמות לטשטוש ההבחנה בין דמותו על המסך לבין דמותו בחיים.

21