אל על | אטמוספירה

קרינה היא מעבר לחברה. אנחנו מדברות כל יום ואני שמחה שגם היא משתקמת. אבל אז, עוד בשבי, כשהבנתי את גודל הטרגדיה זה העצים אצלי את האשמה". אשמה על כך שנשארת בחיים? "כן. תחושת אשמה שכל אחת מהן הייתה צריכה לחיות אבל הן לא - ואני יום 477 כן. מאז שחזרתי מהשבי (אחרי – ד.ב) אני מטופלת פעמיים בשבוע וזה מאוד עוזר לי. כשחזרתי לא ידעתי איך להכיל את עצמי. היום אני במקום יותר שלם ואני יודעת איך להתמודד עם כל מנעד הרגשות. מקומות וכל פעם 30 "בשבי עברתי בין הייתי צריכה להסתגל למקום חדש. בלילה הלבישו אותי בגלביה, הסתירו את פניי והובילו אותי למקום אחר", היא מספרת. אבל גם שם, בשבי, גלבוע לא נתנה לקול שלה להיות מושתק לגמרי, ולעיתים נדירות כשהזדמנה לידיה מחברת, כתבה בה את כל מה שגעש בתוכה. היום גלבוע עדיין מנסה להבין את חייה דרך השירים שלה. היא כותבת ברגישות רבה על התמודדות והתחבטות, על הכאב ועל ,22־ הגעגוע שניכרים בה. גלבוע בת ה היא הרבה מעבר לפנים יפות. הצעירה ס"מ של אומץ לב, עמידה 153 - הקוקטית איתנה, תושייה ואמונה - מודה שהחיים שלה לא חזרו לגמרי למסלולם. היא עדיין חיה ביום יום שלה את הקונפליקט בין השגרה המוגנת והבטוחה של העבר – לפני שבעה באוקטובר, לבין מה שעברה בשבי - שהוא הגיהנום בהתגלמותו, לבין החיים החדשים שלה מאז חזרתה. אבל עם כל הכאב העצום, הגעגוע לחברות הטובות שנרצחו בדם קר ורגשות האשם שליוו אותה - גלבוע כבר מרשה לעצמה לנשום נשימות עמוקות ולפלס לעצמה את הדרך. "מטבעי אני בן אדם אופטימי, ויש בי תקווה גדולה ואמונה בטוב שעוד יבוא. הכתיבה והשירה שלי הם כלי ריפוי חשוב בחזרה שלי לחיים ובחשיבה שצריך לנצל כל רגע בחיים, כי הם כאן ועכשיו". המוזיקה היא הריפוי מאז שחזרה מהשבי, הופיעה גלבוע במסגרת המכביה עם עידן רייכל, בהיכל התרבות, התארחה בהופעות של ריטה ושל נינט ונטלה חלק בכל מיני אירועים

55 אטמוספירה 2026 אוקטובר