EL AL | Atmosphere

זוקפת לזכות המשפחה שלי”. איך זה לעבוד עם דוד שלך, שני הרשקו, כמאמן האישי? ”שני מאמן אותי מגיל צעיר מאוד. על המזרן ובאימונים אני קודם כל רואה בו מאמן, ורק אחר כך דוד. אנחנו מצליחים להפריד בצורה מלאה, ואין שום חיכוך בין הפן המשפחתי לפן המקצועי”. מדוע לדעתך הג’ודו הפך לענף כל כך מצליח בישראל, שמניב פעם אחר פעם מדליות? ”קשה להשיב על זה בצורה חד־משמעית. אולי זה קשור לעובדה שכמו העם היהודי, גם בג’ודו תמיד קמים ונופלים מחדש. אנחנו מנסים לקום מהנפילה חזקים יותר ולהמשיך להילחם. התכונה הזו, להילחם כל הזמן, כנראה טבועה בנו כעם ומשתקפת על המזרן”. איך נראים החיים מחוץ למזרן? את מצליחה לשלב חיים אישיים עם קריירה תובענית? ”השילוב בין קריירה לחיים אישיים הוא קשה מאוד, אבל אפשר למצוא פתרון לכל דבר, ההצלחה הפכה אותך לדמות מוכרת מאוד בציבור. איך את מסתדרת עם הפרסום? ”זה נכון שמזהים אותי ברחוב ומברכים, וזה מרגש מאוד ולא מובן מאליו. מצד שני, זה גם די מביך אותי. הציבור מאוד תומך, אבל לפעמים אני רק רוצה למצוא את הפינה השקטה שלי ולברוח קצת מההמולה”. איך נראה יום שגרתי של ספורטאית ברמתך? ”הכול במהלך היום שלי מתוכנן לפרטי פרטים, כולל זמני המנוחה. כל פעולה, במישרין או בעקיפין, קשורה למטרה הגדולה: מתי אני ישנה, כמה זמן אני נחה ומתי אני מתאמנת. זו שגרה קשה, אבל זו המהות של ספורט מקצועני. מרבית הבנות בקטגוריה שלי מכירות אותי ואני בתנאי שעושים הכול באופן מידתי. חצי מהזמן שלי אני מבלה בחו”ל בתחרויות ובמחנות אימונים, ומטבע הדברים מתגעגעת מאוד הביתה”.

הרשקו היא ילידת נתניה, שגדלה במשפחה ספורטיבית המחוברת לענף הג’ודו מילדות: מאמנה האישי מגיל צעיר הוא דודה, שני הרשקו, המשמש גם כמאמן הראשי של נבחרת הנשים של ישראל. את מגיעה למעמד שגרירה אחרי שיא מקצועי בפריז. מה המטרה הבאה? ”המטרה המרכזית שלי היא להשיג את מדליית הזהב במשחקים האולימפיים בלוס . יש בי עוד המון תשוקה ורצון 2028 אנג’לס להתחרות, ואני רוצה להשלים את המעגל שהחל עם מדליית הארד הקבוצתית בטוקיו והמשיך עם מדליית הכסף האישית בפריז. אני פשוט אוהבת ג’ודו. אני רוצה לעשות מה שעוד לא עשיתי בקריירה, ומדליית זהב אולימפית זה בדיוק מה שחסר לי. אני חולמת קדימה, עובדת קשה ומשתתפת בתחרויות מול יריבות מגוונות, שאת חלקן עדיין לא פגשתי על המזרן”. הענף הזה דורש תעצומות נפש. איך בונים חוסן מנטלי כזה? ”היכולת המנטלית שלי נבנתה עם השנים, דרך ניסיון, גיל, ובעיקר דרך הפסדים 90%־ וכישלונות. ספורט הישגי מורכב מ כישלונות; יש בו הרבה יותר הפסדים מאשר ניצחונות. החוכמה היא לא לתת לכישלונות למשוך אותך למטה, אלא להשתמש בהם כדי להתרומם. כל כישלון הוא שיעור להמשך והוא מאלץ אותך לעבוד קשה יותר. היכולת הזו קיימת בזכות התמיכה שאני מקבלת מהסביבה שלי ומכוחות פנימיים שיש בי. היו פעמים שלא היה לי כוח, והמשכתי רק הודות לצוות שסביבי שדוחף אותי קדימה”. הזכרת את הסביבה שלך. איזה תפקיד יש למשפחה בקריירה שלך? ”למשפחה יש תפקיד ענק במי שאני. למעשה, בזכות אמא שלי הגעתי בכלל לחוג הג’ודו הראשון שלי. היא עודדה אותי מאוד בהתחלה, כי בתור ילדה לא כל כך התחברתי לענף. אמא שלי קבעה כלל: כל עוד אני בסדר וכל עוד אני מאושרת, אני צריכה להמשיך להגשים חלומות עכשיו ולא לדחות אותם לאחר כך. חלק ענק ממה שאני, גם כספורטאית וגם כבן אדם, אני

צילומים: (הרשקו) באדיבות איגוד הג'ודו בישראל, (יסעור) גיא כושי ויריב פיין

45 אטמוספירה 2026 יוני