EL AL | Atmosphere
המדריך לחיים בריאים איכילוב מציג
"בפנים
את השבת של נפילת הטיל במג'דל שמס ד"ר איהאב מדאח, בן המקום, לא ישכח לעולם. בראיון הוא מספר על חיים בזהות ישראלית דרוזית, דו קיום בבית חולים איילת להב | ואהבה לאסתטיקה שהתחילה בין מטעי הדובדבנים כולנו אותו דבר"
שוכב על שולחן הניתוחים, אין תיוגים, יש אדם אחד שמפקיד בידיך את הבריאות ואת האמון שלו - לכולנו אותו צבע דם, בפנים כולנו אותו הדבר״. קח אותי ליום ההוא של פגיעת הרקטה במג’דל שמס ״אני מגיע למג’דל בערך פעם בחודש. באותה שבת נוראית הייתי שם עם המשפחה. הורדתי את אשתי והילדים לאירוע משפחתי והמשכתי משם לתחביב שלי - לעבוד בחו קלאות זה משהו שמחזיר אותי לקרקע. אחר הצהריים חזרתי למרפאה, כששמעתי את הפיצוץ לא דמיינתי את גודל האירוע. רק כשהסתכלתי מחלון המרפאה וראיתי עשן עולה מהמגרש רצתי לשם". מה ראית שם? "זה היה רגע שהנפש מתקשה להכיל. כאוס של צרחות ושקט בווזמנית, הורים עם מבט שלא אשכח בחיים. למחרת, כשראיתי את הילדים, ביניהם גם בת משפחה 12 תמונות של אשתי, הבנתי את העומק של הטרגדיה. יש דברים שהלב האנושי לא בנוי לעכל". איך יכולת לעזור? ״ברגעים כאלה אתה מפסיק לחשוב כיו חיד ופועל כאיש צוות רפואי. להגיש עזרה ראשונה, לזהות פצועים שצריכים פינוי מיו די שהעברנו לבית החולים איכילוב והייתי שותף לטיפול בהם. אתה לא יכול לשנות את מה שקרה, אבל אתה יכול להיות נוכח, מקצועי ואנושי עד הקצה וזה מה שניסיתי לעשות. היום הילדים האלה חזרו לשחק כדורגל״.
דרמטית, אלא תחושת שליחות שקטה, לעו בוד עם הידיים, לדייק, להשיב לאנשים משהו שאבד להם. עם הזמן הבנתי שדווקא השילוב בין דיוק טכני לרגישות אנושית, זה המקום שאני מרגיש בו בבית". הרגשת גזענות בישראל? ״אחד הדברים שהכי ריגשו אותי כשהגעתי לאיכילוב היה הקבלה. בתוך חדר ניתוח אתה רואה צוות ומטופלים מכל עולמות החברה: יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים וכולם עוו בדים וחיים ביחד. אני לא אומר שאין תופעות בחברה הכללית, אבל בשגרה המקצועית שלי אני פוגש בעיקר בני אדם. כשמטופל "זה היה רגע שהנפש מתקשה להכיל. כאוס של צרחות ושקט בו־זמנית, הורים עם מבט שלא אשכח בחיים. למחרת, כשראיתי הילדים, 12 את תמונות ביניהם גם בת משפחה של אשתי, הבנתי את העומק של הטרגדיה. יש דברים שהלב האנושי לא בנוי לעכל"
, גדל בכפר 41 ד"ר איהאב מדאח, הדרוזי מג'דל שמס הסמוך לחרמון משפחה של שישה ילדים. הוא שוי עם שני ילדים ומתגורר בעיר חולון פעם בחודש הוא מגיע למרפאה במג'דל ולמשפחה שרובה עדיין חיה שם. ב נ ו הכפר היה בשליטת סוו 1967 עד שנת ריה ומאז עבר לשליטת ישראל. סטודנטים שלומדים בסוריה יכולים לעבור פעם אחת דרך המעבר בקונטרה ופעם שנייה בסיום הלימודים. הוא מנהל את תחום שחזורי השד המיו קרווכירורגיים במערך לכירורגיה פלסטית בבית החולים איכילוב בניהולו של פרופ' יואב ברנע. איך זה לגדול במג’דל? ״נולדתי למרגלות החרמון, בכפר קטן שמוקף טבע ומטעי דובדבנים. גדלתי בתוך קהילה מאוד מחבקת, בעולם פשוט וטוב. בית, משפחה, חברים, כדורגל. עד גיל הבו גרות כמעט ולא יצאתי מהכפר, מבחינתי קריית שמונה הייתה ‘העיר הגדולה’. רק כשיצאתי ללמוד רפואה בדמשק, ואחר כך כשעברתי לתל אביב, הבנתי עד כמה הזהות שלי כישראלי דרוזי ממוצא סורי, היא פסיפס תרבותי שמחבר ומחזיק כמה עולמות יחד - כפר, עיר, מדינה וכולם עיצבו אותי כרופא וכאדם". למה הלכת להיות רופא? "הייתי ילד ששיחק כדורגל ואהב טבע, אבל כבר מגיל צעיר מאוד דמיינתי את עצמי כמנתח בחדר ניתוח. זו לא הייתה החלטה
Made with FlippingBook. PDF to flipbook with ease