EL AL | Atmosphere

ריאיון I מגזין

חיילי צה”ל זיכה אותה בפרס. בשנת החלה לעבוד ככתבת מגזין ולפני 2016 שש שנים התמנתה לכתבת רווחה. בין תחקיריה הגדולים שיצרו שינוי: קופות החולים שמעסיקות רופאים החשודים בהטרדות מינית, תחקירים על הדרת נשים, אלימות נגד נשים, הורים לילדים עם תסמונת דאון, נשים מוכות, ניצולי שואה ועוד. איך את מג’נגלת בין הבית והמשפחה לבין הקריירה התובענית שלך? “מג’נגלת זו מילה לא נכונה. הבית אמנם משלם מחיר, וגם הבנות, אבל אני חייבת לומר שאני אימא בלי רגשות אשם. או נכון יותר לומר - אני לא נותנת לעצמי להיכנע לרגשות אשם מתוך החלטה, כי בסוף המאבק שלי הוא לייצר מציאות טובה יותר לבנות שלי ולבן שייוולד לי בעוד כשלושה חודשים. כשאני לא בבית זה גם בשבילן. גם ערן, בן זוגי ואביהן, עובד קשה ושנינו יודעים שאנחנו עובדים קשה בשביל הבנות שלנו. אצלנו כל המשפחה מגויסת. כל מי שיכול - סבתות וסבים, מטפלות, והאימהות בגן ובבית הספר של הבנות. כל מי שיכול עוזר. אני עושה את מה שאני עושה כי אני רוצה ואוהבת את התפקיד שלי, ואם לא ארצה, אז אהיה במקום אחר. לא בטלוויזיה”. אולי בפוליטיקה? שרת רווחה? “הציעו לי בעבר ולא אפרט, אבל אני חושבת שאני נמצאת במקום שההשפעה שלי לא פחות חשובה ומשמעותית, והמקום שלי הוא מקום חשוב להיות בו. אני נחשפת לפוליטיקה ולמאחורי הקלעים שלה ורואה כמה רוע יש שם, ואני מקווה לראות שם אנשים טובים שהלב שלהם במקום הנכון”. עיקר התפקיד שלך קשור במאבקים כדי לייצר שינוי. קשוח. איך מתמודדים? “אני בוכה הרבה על הרגעים הקשים בשנה האחרונה, ויש רגעי שבר לא מעטים סביב מאבק משפחות החטופים. מצד שני, מדובר במאבקים שאני, מיכל האזרחית, שמחה שזכיתי בתפקיד הזה של להשמיע את הקול שלהן. במקום הזה, שבין להיות מיכל האזרחית לבין זו העיתונאית, אני מרגישה בסוף שאני מיכל - ישראלית ויהודייה ואם לשתי בנות שגרות פה. הערך המוסרי של העשייה והמחויבות הראשונה שלי הם הכוח שיש

“מג‘נגלת זו מילה לא נכונה. הבית אמנם משלם מחיר, וגם הבנות, אבל אני חייבת לומר שאני אימא בלי רגשות אשם. או נכון יותר לומר - אני לא נותנת לעצמי להיכנע לרגשות אשם מתוך החלטה, כי בסוף המאבק שלי הוא לייצר מציאות טובה יותר לבנות שלי ולבן שייוולד לי בעוד כשלושה חודשים”

תאנה, אין לזה שום משמעות. זו צריכה להיות החלטה של הממשלה לשנות את זה, והממשלה הזו לא טובה לנשים”. המאבק לייצר שינוי , נשואה לערן, יועץ ארגוני, 38 , פעילן אימא לשתיים ובהיריון בחודש שביעי, גדלה בצהלה כתאומה עם אח ועם זוג תאומים גדולים. מאז שהיא זוכרת את עצמה נחשבה לילדה דעתנית. אחרי סיום התיכון עשתה שנת שירות בשכונה בדרום תל אביב ובצה”ל שירתה כמש”קית ת”ש. היא סיימה בהצטיינות תואר בתקשורת ובמדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, אבל מודה שלא ראתה את עצמה אף פעם כאושיה טלוויזיונית. “עבודה בתקשורת לא הייתה בחלומות שלי. התגלגלתי לזה במקרה כשהתחלתי כתחקירנית באולפן שישי וגיליתי מהר מאוד שזו פלטפורמה טובה שאפשר לנצל אותה כדי לעשות דברים טובים”. תחקיר שלה עם שי גל על שכר

מציאות טובה יותר גם בשביל נשים, אבל לא רק. המאבק למען קידום נשים הוא אחד המאבקים החשובים לי, וזה בדמי”. מהן תחושותייך לגבי קידום הנשים הישראליות כיום? “בשנתיים האחרונות אנחנו בהידרדרות מטרידה בייצוג נשים במשרות בכירות ובשירות המדינה. הממשלה הנוכחית גם מינתה הכי פחות מנכ”ליות נשים במשרדי ממשלה”. וזאת למרות העובדה שמאז המלחמה נחשפנו ללא מעט סיפורי גבורה של נשים. “נכון. אנחנו נחשפנו לכוח שלהן גם בכוח הלוחם בצה”ל, גם בקיבוצים, גם בכל מה שקשור לאימהות שנלחמות כמו לביאות למען החזרת ילדיהן, גם דרך החטופות ששרדו את השבי וחזרו. אבל עדיין, אם מסתכלים על המציאות: מי מקבל את ההחלטות ומי יושב סביב השולחן בהחלטות הכי קריטיות? בעיקר גברים. העובדה שמירי רגב בקבינט זה עלה

2025 מרץ אטמוספירה

50