אל על | אטמוספירה

ריאיון I מגזין

צילומים: (מימין לשמאל) מאיה שוורץ, דוד גרנות

אותה כמשפחה. יחד עם זאת, יש אנשים בממשלת ישראל שאומרים שאנחנו לא משפחה. משהו צריך להשתנות. “אלבי הוא ילד קטן שחווה את המציאות כאן במלוא מובן המילה, למרות שאנחנו מנסים לעשות אותה הכי רגועה והגיונית עבורו. אבל הוא בגן עם עומר, הבן של אביב שנרצח בעזה, והוא חי את הסיטואציות המשוגעות שכולנו חיים בהן. חבר שלו מהגן נסע לסרי לנקה לחופשה ובאחת הפעמים כשהייתה אזעקה ונכנסנו לממ”ד, אלבי אמר ‘בסרי לנקה אין אזעקות, נכון?’. הילדים שלנו בסופו של דבר חווים משהו שילדים בגיל שלהם לא אמורים לחוות”. נחזור רגע למוזיקה, רשימת אורחים מפוארת ולא שגרתית משתפת איתך פעולה באלבום. איך בחרת דווקא את האמנים האלה? “הקלטתי את השירים שבאלבום ויש גרסאות שלי שר אותם. אבל כשגדי גידור, המפיק האמנותי, ואני התחלנו לחשוב על המשמעות של האלבום, שעוסק הרבה בזהויות - גם שלי, מי אני, וגם מי אנחנו - חשבנו שיהיה מעניין להביא אמנים שונים, שמייצרים את הפסיפס החברתי שאנחנו חיים בתוכו ומדברים עליו. לספר נרטיבים שונים בתוך היצירה הכוללת. האמנים כמובן נבחרו בגלל הקול ויכולת הביצוע שלהם, אבל לא רק. גם בגלל האישיות, המשמעות והמיקום שלהם בתוך הדבר הזה שנקרא ‘החברה הישראלית’. זה לא סתם שהאלבום מתחיל עם יובל נח הררי ומסתיים עם שי אברמסון, החזן הראשי של צה”ל. יש דרך ואמירה גם בזה. מסע ■ שאנחנו עוברים כולנו”.

“הקלטתי את השירים שבאלבום ויש גרסאות שלי שר אותם. כשגדי גידור, המפיק האמנותי, ואני התחלנו לחשוב על אבל המשמעות של האלבום, שעוסק הרבה בזהויות - גם שלי, מי אני, וגם מי אנחנו, חשבנו שיהיה מעניין להביא אמנים שונים, שמייצרים את הפסיפס החברתי שאנחנו חיים בתוכו ומדברים עליו”

שמחליטות לרדת מהארץ? “אני מוטרד. אני חושב שאנחנו בצומת דרכים. למען האמת, אני אדם שמאוד אוהב את העולם - אוהב לטייל, לגלות מקומות חדשים, לחזור למקומות שמעניינים אותי. תמיד הייתי מושפע ממקומות אחרים גם כאדם וגם כיוצר. עבדתי בחו”ל, הייתי חתום בחברות תקליטים גדולות באירופה ובארצות הברית, ועם כל זאת אף פעם לא חשבתי לגור במקום אחר - גם אחרי שבעה באוקטובר. לפעמים קינאתי קצת באנשים שעוברים למקום מסוים לתקופה, אבל אני מעולם לא חשבתי על זה, בעיקר בגלל הקשר עם הקהל שלי והשפה. התקופה הזו, היא אולי הפעם הראשונה בחיים שלי שהמחשבות האלה עוברות פתאום בראש. עולות שאלות כמו מה יקרה אם הדברים כאן ילכו עד כדי כך רחוק - לכיוונים שהם מאוד שונים מתפיסת העולם שלי? שאני ודרך החיים שלי ומה שאני מייצג כבר לא יהיו כל כך רלוונטיים ורצויים? אלה מחשבות מאוד קשות. יש לי משפחה שאני מאוד אוהב ואני מגדיר

ברנר. אני אוהב לנהוג להופעות אז נהגתי לשם, ולא רחוק מהאולם ראיתי שלט שכתוב עליו ‘לא לומדים לחיות עם זה’. פתאום המילים האלה נגעו בי ונכנסו לי לחיים. יש פה דואליות מאוד אנושית, שמצד אחד אנחנו חיים את החיים שלנו, את היומיום שלנו - נהנים, יוצאים, הולכים להופעה, צוחקים, אוהבים את הילדים שלנו, את בנות ובני הזוג שלנו, טסים לחו”ל. מצד שני, אנחנו חיים בסיטואציה מאוד קיצונית - שומעים בכל יום חדשות קשות על חיילים שנופלים, משפחות שמאבדות את היקירים שלהן, ויש חטופים בעזה כל כך הרבה זמן שזה בלתי נתפס. כולנו בסיטואציה הזו ואסור לנו להתרגל אליה. אין שום סיבה להתרגל אליה. צריך לעבוד בלשנות את הסיטואציה ואת העתיד שלנו”. המסע של כולנו אלבי, בנך הבכור בן חמש ובסוף מרץ צפוי להצטרף ילד נוסף למשפחה שלכם. אתה חושב על העתיד שלהם במקום הזה, בתקופה שבה רואים משפחות

2025 פברואר אטמוספירה

42