אל על | אטמוספירה

תוכן שיווקי

בבוקר השבעה באוקטובר יצא קובי פודה, מנכ"ל פולירון, להילחם במחבלים שפשטו על קיבוץ זיקים מהים וניהל מולם קרב גבורה. בעוד פצעי הקרב טריים, הוא הוביל את מאמצי השיקום ודאג לפתיחת מפעל המזרנים תוך עשרה ימים בלבד. "המפעל הוא חלק מהחוסן הכלכלי והחברתי שלנו", אומר קובי ומבטיח להמשיך ולפתח פתרונות טכנולוגיים מתקדמים לעולם השינה תוך שמירה על האמינות, האיכות והשירות המקצועי שכבר הפכו את המותג למוביל / יואל צפריר בתחומו בארץ. כחול־לבן, כמובן "אני מאמין שעם הפולירול חברת פולירון תהפוך לוולט של המזרנים"

קובי פודה, מנכ"ל ערב המלחמה תכנן , להשיק מוצר חדשני - הפולירול - פולירון מזרן מגולגל שייכנס לתוך קופסת קרטון ס"מ. הצרכן יגיע לחנות, 40X40X100 בגודל ינסה את המזרן, יקנה אותו ויכניס את הקופסה לרכב - שלם וקח. בבית הוא יוציא את המזרן מהקופסה, יפתח אותו - ובתוך כמה דקות המזרן יגיע למידותיו המלאות – בגודל זוגי - קל, פשוט ונוח - ובעיקר מייתר את תהליך ההובלה המורכב ועתיר הזמן. אך המלחמה שינתה את הכול ודחתה את השקת המוצר שאמור לחולל מהפכה בשוק המזרנים למועד מאוחר יותר. במקום השקה יצא קובי, חבר קיבוץ זיקים, למלחמה בבוקר השבעה באוקטובר. הדי הפיצוצים העזים והודעת כיתת הכוננות על חדירת מחבלים מהים קטעו את האשליה שמדובר בעוד מטח שגרתי, וקובי, חבר כיתת הכוננות היישובית, לא היסס, נטל את הנשק, הקסדה והשכפ"ץ הקרמי ויצא להגן על הגדר בגזרת החוף, בצד הצפון־מערבי, שהקיפה את הקיבוץ. שם, כשהוא מסתתר מאחורי בטונדות, ניהל לבדו קרב יריות עיקש מול שלושה מחבלים שעלו בסוואנה מהחוף. "בהתחלה לא הבנו את גודל האירוע", הוא משחזר את אירועי הבוקר שנחרת מאז בזיכרון הקולקטיבי. "מערכת הקשר נפלה כך שלא היו לנו שום ידיעות. כשראיתי את מכונית הסוואנה הלבנה שעולה מהים, חשבתי שאלה דייגים או חבר'ה צעירים שבורחים מהחוף. רק כשהם התחילו לפתוח באש ושלפו מטול אר. פי. ג'י, נפל לי האסימון, ואז הם המשיכו בזריקת רימונים ומטענים לכיוון הגדר".

"בחרנו לחיות כאן, בקיבוץ הסמוך קובי פודה, מנכ"ל פולירון: לגבול, מתוך מודעות ושליחות. הבנו אז - וזה לא השתנה גם היום - שיש לנו תפקיד להגן על הגבול. תפיסת הקרקע, החקלאות, התעשייה, החינוך והשורשיות - זו ההגשמה הציונית. אני נחוש להגן על הבית שלי, כי אין לי אחר"

המלחמה. מהיכן המוטיבציה? "זהו חלק מהתפיסה שלי שרואה במפעל עוגן כלכלי וחלק מהחוסן החברתי שלנו. המפעל הוא מגדלור ששומר על הקיבוץ, מספק פרנסה לתושבי הסביבה והוא חלק חיוני בתהליך השיקום. אני עושה כאן תקומה. כמנהיג, אתה חייב להיות שם עבור הקהילה שלך, גם ברגעים הקשים ביותר. המפעל

מה מרגישים? פחדת? "אני לא זוכר רגע שחששתי לחיי. פעלתי כאוטומט. הגנתי על הבית". נותרו צלקות? "הטראומה המרכזית שלנו בקיבוץ היא המחשבה מה היה קורה אילו... אם לא הייתה לנו כיתת כוננות". פתחת את המפעל עשרה ימים לאחר