אל על | אטמוספירה

ריאיון I מגזין

השאלון המהיר

מה הכי מכעיס אותך? "לשון הרע". מה הכי מעציב אותך? "שצעירים נקטפים מהחיים". מה הכי מצחיק אותך? "אנשים שמחים". מה הכי מרגיע אותך? "מוזיקה". מה לא יודעים עלייך? "שיש לי עולם עצום מלא בתוכן שעוד ייצא החוצה". מה הכי משמח אותך? "הילדים שלי".

"עד היום אני במטה המשפחות, כמעט באופן יומיומי. אני בקשר עם המשפחות, תומכת בהן רגשית ודואגת לצרכים שלהן. אחותי הגיבורה והמקסימה עושה את ההסברה בעולם" צילום: מעיין רחימה

ולהתחבר חזרה למשפחה", היא מספרת. "מורן, אחותי הקטנה, תמיד העריצה אותי וכשחזרתי לארץ הצלחנו להתגבש ולבנות מחדש את מערכת היחסים שלנו כאחיות. ואז פתאום באמצע החיים, רגע אחד, קרה הדבר הכי אכזרי שיש והיא נחטפה מהמסיבה בנובה. התחושה היא שהזהות, המהות והנשימה שלך נחטפה יחד איתה. באותו הרגע ההורים צללו לתהום נפשית קשה. אחי ואני שמנו בצד כל דבר אחר והתגייסנו למאבק עיקש חוצה יבשות וחסר פשרות. למזלי, הקריירה הבינלאומית שלי סייעה לי לקבל תמיכה בכל העולם. קיימנו יותר ממאה ראיונות ברחבי העולם, עשינו קמפיין בלתי רגיל להעלות לתודעה את אחותי ולספר מי היא. לא התעסקנו בפוליטיקה או בדת. היה לי מאוד חשוב להעביר את המסר מי היא מורן סטלה, אחותי היפה. הכלים שרכשתי מהעיסוק בעולם המחול והבלט סייעו לי לעמוד על במות גדולות, מול שגרירי העולם ולעורר בהם הזדהות רגשית. מה שעברנו זה טרור נפשי שאי אפשר לתאר, תהום. ההרגשה היא שמאותו הרגע אין חיים". מאז שאחותך חזרה, היא פעילה אקטיבית במאבק לשחרור שאר החטופים. גם את ממשיכה בפעילות הזאת? "אחי ואני היינו מאוד פעילים במטה משפחות החטופים עד שמורן חזרה. ברגע שהיא חזרה היא המשיכה את הפעילות הזו כי היא נמצאת בפרונט וזה הסיפור שלה. עד היום אני במטה המשפחות, כמעט באופן יומיומי. אני

ומצד שני לשמח ולעורר השראה. קיבלתי תגובות חמות ותומכות גם מתוך משפחות החטופים. אבא של לירי (לירי אלבג, אחת מהבנות התצפיתניות שעדיין חטופות בעזה – מ.כ.) אמר לי שאני חייבת לחזור לעבודה וריגש אותי מאוד. אני מתפללת שלירי תחזור הביתה במהרה, יחד עם כל החטופים. אני באמת חושבת שזימנתי לעצמי את התוכנית הזו כי עשיתי הפסקה ונתתי מקום לצורך שלי בלשמוח ולרקוד. אני מקבלת אינספור הודעות מאנשים עד כמה התוכנית משמחת אותם, ולא ברמה של אסקפיזם, מכיוון שאנחנו מדברים על נושא החטופים ומעוררים שם את המודעות כל הזמן. זו השליחות שלי וזה הצביון שלנו כעם. נקום על הרגליים ולא נוותר. כולנו בוכים בצילומים, אני לפעמים לא יכולה לשלוט על הרגש וזה שוטף אותי, אבל תמיד זה עם חיוך וחיבוק. בסך הכול נרקמה תוכנית מאוד מיוחדת". יש לך כבר פייבוריט לגמר? "שאלת מיליון הדולר", היא עונה בחיוך. "אני באה ממקצוע שצריך לעבור בו שלבים ולעבוד קשה בשטח. אני ממלכתית מאוד ובאמת אוהבת אותם, כל אחד עם הסיפור שלו. בכל רגע נתון כל אחד יכול לעשות את הקפיצה. בשלב הזה אי אפשר להגיד באופן מוחץ מי הפייבוריט ˆ ואני מחכה בסקרנות רבה".

בקשר עם המשפחות, תומכת בהן רגשית ודואגת לצרכים שלהן. אחותי הגיבורה והמקסימה עושה את ההסברה בעולם. בתחילה נסעתי איתה, פגשנו את נשיא צרפת, את מזכ"ל האו"ם ומנכ"לים בכירים, אבל בשלב מסוים הרגשתי שאני מתפוגגת בתוך כל זה. המשפחה הפרטית שלי הייתה זקוקה לי והיה גם חשוב לחזור לארץ להילחם למען זכויות המשפחות של החטופים, ההורים והאחים שנדחקו. כל הדבר הזה עזר לנו להתגבש חזרה כמשפחה, ובמקביל הרגשתי שחשוב לי לחזור לסֶנְטֶר שלי ולמקצוע הזה שאני מושקעת בו". את מרגישה שאתם מצליחים להעניק מעט נחמה או שאת מקבלת נחמה מהתוכנית? "משבעה באוקטובר, כשהאירוע פגע במשפחה שלי, זנחתי את הקריירה שלי לחלוטין, ועדיין המחשבה היא שצריך לקום על הרגליים ולחזור לשמוח. יש מחיר להולד הזה בעשייה המקצועית – גם מבחינה פיזית. מעבר לכך, המחול הוא המהות שלי. אני מושקעת ואוהבת את המקצוע שלי ומתפרנסת ממנו. היה לי חשוב גם לשמש דוגמה לבעלי ולילדים ולחזור לפעילות בהודיה גמורה, מתוך אמונה ותקווה. הדיסוננס הוא מטורף - מצד אחד להחזיק את עצמי נפשית ולהמשיך להיאבק,

2024 יולי אטמוספירה

50