אל על | אטמוספירה

ריאיון I מגזין

הקרובה. אף אחד לא רצה שישראל תהיה מדינה שלא משתתפת באירועים גדולים. בסוף, כמובן, הצלחנו”. “לי היה ברור שאטוס למאלמו עם המשלחת”, אומרת פלס, “אבל כל מי שקרוב אלי חשב שזו טעות ושזה מסוכן. היו המון התרעות ממוקדות. טסתי לבד, באל על כמובן, בשדה במאלמו חיכה לי איש שירותי הביטחון שלקח אותי ישר למלון. דקות יצאה לארנה משלחת 10 בתוך רכבים משוריינים עם מסוק שחג 13 של מעליהם, והופ - אני באירוויזיון. זה קרה ממש מהר ומרגע שהגעתי לשם לא הייתי קיימת בשום ממד אחר. דיברתי עם הילדים פעם ביום, ובכל שאר הזמן הייתי שם עם עוד לפני התחרות עצמה, מצאה עצמה פלס במרכזן של כמה תקריות עם נציגי משלחות נוספות. “ניגשתי לנציג של שוויץ ואמרתי לו כמה שהשיר שלו נהדר. הוא היה ממש חמוד והתרגש, אבל אז ראיתי את העין שלו נודדת לכיוון הסמל של המאבק להשבת החטופים שענדתי וראיתי שהיה לו קשה להכיל את זה. אחרי כמה דקות ניגשו אלי וביקשו שאוריד את הסמל. הורדתי והחזרתי. ובכל פעם שהחזרתי שבו וביקשו שאוריד. כמובן שבצילומים עצמם לא יכולנו להיות עם הסמל, אחרת לא היו מצלמים את הדגל”, היא מספרת. תקרית נוספת הייתה עם הנציג ההולנדי יוסט קליין. “אמרו לי שהוא ביקש שימחקו את התמונות שעשינו איתו. העליתי סטורי קומי מתריס על כך שהוא לא רוצה להצטלם איתנו וצילמתי את הרקדן הנפלא שלנו, כשקליין היה בפריים. מאותו הרגע ועד עכשיו מטרגטים אותי ברשתות החברתיות, והאינסטגרם שלי התמלא בעשרת אלפים עוקבים/שונאים. בסופו של דבר, קליין הודח מהתחרות בעקבות תקרית אלימה עם צלמת מההפקה, אבל הפיצו שזה היה בגללי וממש קיבלתי איומים על חיי. לראשונה הרגשתי מה זה להיות יהודי רדוף”. איך באמת מתנהלים עם האיום שמרחף באוויר כל העת? “תמיד היו מאבטחים סביבנו. בשונה משאר המתמודדים, היה מאוד בולט שאנחנו במצב של סכנה אמיתית. כשהסתובבנו במסדרונות במתחם תחושת שליחות מאוד גדולה”. רגע קטן של ניצחון גדול

"בזמן הניקוד, כשהשופטים נתנו לנו אפס ועוד אפס הייתי באדישות מוחלטת כי ניחשתי שזה מה שיהיה. ואז הגיעו נקודות - זה הרגיש 300 ההצבעות מהאנשים בבית - וקיבלנו בדיוק כמו בזכייה של נטע. מבחינתי באותו הרגע ניצחנו" צילום: באדיבות חברי המשלחת

תהיי את יותר רכה. רק ברכות מנצחים את האלימות. וזה עבד. עדן הייתה טובה יותר. קריאות הבוז גברו ואנחנו היינו באקסטזה, לא ראינו בעיניים. עשינו הכול כדי שלא נעוף בחצי הגמר ושדגל ישראל יתנוסס בגמר. בזמן הניקוד, כשהשופטים נתנו לנו אפס ועוד אפס הייתי באדישות מוחלטת כי ניחשתי שזה מה שיהיה. ואז הגיעו ההצבעות מהאנשים בבית - וקיבלנו נקודות - זה הרגיש בדיוק כמו בזכייה 300 של נטע. מבחינתי באותו הרגע ניצחנו. זה האור הקטן שהוכיח שהשנאה מגיעה ממיעוט קולני שמייצר תהודה בתקשורת. אנשים ברחבי העולם התרגשו מהשיר והצביעו בהמוניהם לישראל. זה היה חזק וגדול וממלא, ונתן לי המון כוחות”. סיכום אלגנטי למסע מרגש את הכוחות האלה מנתבת פלס בימים אלו להגשמת חלום, כשלראשונה תחבור לתזמורת הפילהרמונית הישראלית ביוני). 24( בהיכל התרבות בתל אביב

התחרות נשלחו לעברנו לפעמים חיוכים, אבל נתקלנו יותר פעמים בהפניית מבט הצידה - זה היה כואב וקשה. אנחנו מגיעים מזירה של מלחמה, עברנו ואנחנו עוברים את הכי גרוע שיכול להיות, ובמקום חיבוק אנחנו מקבלים הפניית מבט. אני מודה שהתגובות האלה תפסו אותי בהפתעה, ויחד עם זאת זו הייתה חוויה מדהימה. לא חוויתי דבר עוצמתי כזה מעולם, לא הרגשתי אף פעם כל כך מגויסת וציונית. הבנתי על בשרי מהי ציונות, הרגשתי את החיבור לבית ולאדמה. זו זכות גדולה מאוד להיות במקום שמייצג את המדינה, בטח בתקופה כזו. זו הייתה מתנה גדולה שקיבלתי”. איך התמודדתם עם קריאות הבוז בחזרות? “חשבנו מה עושים כדי לחזק את עדן בסביבה כל כך עוינת, אז הצעתי שנעשה מעגל סביבה בעת החזרה ונצעק לה בוז בזמן שהיא שרה. ממש תרגלנו את זה. אמרתי לה שככל שהם יהיו יותר אלימים -

2024 יוני אטמוספירה

46