EL AL | Atmosphere

ריאיון I מגזין

את מה שאתה מביא, ואני מאוד מתרגש לראות קהל מגוון, גם ברמת הגילים וגם בהשקפות העולם. זה משמח אותי לגלות שזה האור שחוזר אליי. אתה משדר משהו לעולם וזה מהדהד אליך חזרה. בסוף, מהקהל שלך אתה לומד הרבה על עצמך, ואני נרגש ושמח לגלות שזה הקהל שלי". הכי ישראלי שיש הירידה אל תוך הקהל ושבירת הדיסטנס, הקהל המגוון שממלא את ההופעות שלו, והישראליות המתפרצת שמאחדת בין הקצוות של החברה שלנו העניקו בשנים האחרונות לא מעט טייטלים מפוצצים לבן ארי. בהם, גם ההשוואה לשלמה ארצי בתחילת הדרך של האמן הישראלי הכי מצליח. בן ארי מחייך למשמע הדבר, מכיר את זה, אבל שומר את הרגליים על הקרקע ולא ממהר להיסחף. "מבחינתי שלמה ארצי יש רק אחד, אף אחד לא יחליף אותו בחיים. עבורי זה מוקדם בכלל לתת כותרות, אחרי כל כך מעט זמן שבו אני יוצר ומופיע. אני משתדל פחות לקרוא ולהתייחס ולהקשיב לדברים האלה. ברור שאני מכיר את זה", הוא מחייך, "אבל אני בעיקר שואב השראה מהגדולים שעושים ועשו פה לפניי. ארצי הוא אחד מאבות המזון הרוחניים של כל יוצר בישראל, ובטח שגם שלי. בכל רגע שאני יכול אני שואב השראה מהדבר הזה, גם כיוצר וגם כפרפורמר, וזו זכות אדירה בשבילי". אל כל התארים שלך התווסף לאחרונה אחד חדש – הפרנזטור של חברת אל על. "זה לגמרי חדש. לקח לי הרבה זמן לבחור בטייטל הזה, והיו לא מעט הצעות של כל מיני גופים וחברות. אבל רק כשהגיעה ההצעה מאל על - זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי באמת בנוח, שאני לא צריך להיות בתחפושת ולהיכנס לדמות - פשוט להיות אני וזה בסדר. זה בדיוק מה שהם רוצים ומה שאני רוצה, וזה היה שידוך מתבקש וטבעי ולכן זה הרגיש לי מאוד נכון". בן ארי נשוי להדסה ואב לשישה ילדים, . לדבריו, הוא כבר 13 בגילי שנתיים וחצי עד מזהה ניצני כישרון ודור המשך ליצירה. "כל הילדים שלי אוהבים מוזיקה. כולם אוהבים להופיע ומאוד אוהבים במה. הבת גם כותבת, מלחינה 13־ הגדולה בת ה ■ ורוקדת. החיידק תפס חזק", הוא צוחק.

צילום: תמר חנן

"אני כל הזמן חושב איך לשבור את החוזה הנוכחי ולהציע הצעת הגשה חדשה, שבה הקהל מגיע להיות שותף מלא בחוויה ולא רק צופה. זה מצריך ממני לשבור את הדיסטנס בעצמי, לצאת מהפוזה שלי כאמן ובאמת לשבור את המסך שבין קהל לבמה"

לכל המשפחה, ניכר שאתה משתדל לגוון ובכל פעם להמציא את עצמך מחדש. "אני חושב בעיקר על הקהל. הקונספט של החוזה הקיים בין קהל ואמן, לפיו האמן מופיע על הבמה והקהל יושב ומוחא כפיים בסוף שיר או מצטרף בכמה פזמונים, הוא נחמד, אבל זה לא מה שאני חולם לעשות בחיים", אומר בן ארי. "אני כל הזמן חושב איך לשבור את החוזה הנוכחי ולהציע הצעת הגשה חדשה, שבה הקהל מגיע להיות שותף מלא בחוויה ולא רק צופה. זה מצריך ממני לשבור את הדיסטנס בעצמי, לצאת מהפוזה שלי כאמן ובאמת לשבור את המסך שבין קהל לבמה. גם ברמה הפיזית, לעצב את החלל ככה שלא ירגישו שיש מישהו מולם או מעליהם - אלא בתוכם. קצת דומה יותר לחזן בבית כנסת מאשר לרוקסטאר שמנסה לתת את הגרסה הכי טובה שלו. יש בי שילוב של שניהם אבל במשוואה הזאת אני הרבה יותר שר עם אנשים ולא לאנשים". אפרופו הגם וגם הזה, שאתה מגדיר את עצמך, גם הקהל שלך הוא גם וגם. למופעים שלך מגיעים משפחות, צעירים, מבוגרים, חילוניים, דתיים, חרדים. זה שיקוף של מי שאתה? "לגמרי. אני חושב שקהל משקף בסוף

כילד שהקשיב לאלבומים, למה האזנת? "אני זוכר את היום שקניתי את 'ענה לי' של אהוד בנאי. חרשתי אותו הרבה יותר מדי, קניתי אותו פעמיים כי הוא נשרט לי. האלבום האחרון ששמעתי בדיסק, כשעוד היה לאן להכניס אותו", הוא צוחק, "זה 'שפל וגאות' של רביד פלוטניק, שעוד היה נצ'י נצ'. אני ממש זוכר שהאזנתי לו בלופ, ומאז, כמו הרבה אנשים, אני שומע בספוטיפיי. אבל לא צללתי לאלבום הרבה זמן, אז גם כמאזין, אני מרגיש שזה משהו שאני צריך לחזור לעשות". ביום העצמאות יצאת בהופעה רק לחיילים, בפורים עשית מופעי עדלאידע

צילום: עמית אלקיים I עיצוב: איתן כהן I עטיפת האלבום

2023 יולי אטמוספירה

46