אל על | אטמוספירה

בכל שנה, בתחילת נובמבר, מקסיקו חוגגת ומתאבלת, רוקדת ובוכה, רועשת ומתכנסת, שרה ומנגנת בקרנבל ססגוני של יום המתים. חגיגת המוות הגדולה מבוססת על אמונות ומנהגים ספרדיים עתיקים של ילידי צפון־מרכז אמריקה ומשלבת בין שמחה ועצב, געגוע והנצחה, קרנבל ואבל. / כתב וצילם: נפתלי הילגר מסיבת המוות הכי שמחה שיש הדרך לחיי נצח הגרסה המקסיקנית מבעד לעדשה I רואים עולם

חצות הלילה מגיע... והמתים אינם. חואן בן , שיושב עם משפחתו ליד קבר אשתו, 85־ ה נראה הרבה פחות מאוכזב ממני מהיעדר המתים. "אתה לא באמת חושב שבחצות הלילה הקבר ייפתח ואשתי תצא מהאדמה, נכון?", הוא אומר בחיוך. "המתים לא באמת מבקרים אותנו פיזית. אבל אנחנו מרגישים אותם. במשך שבועות אנחנו מתכוננים ומכוונים ליום המתים, מכינים לאהובים שלנו שאינם את המאכלים שאהבו, מתעדים אותם, מדברים עליהם. מרוב שאנחנו ממוקדים בהם, אנחנו ממש מרגישים אותם". חואן ממשיך להסביר לי את המהות העמוקה יותר של חגיגות המוות: "תסתכל מסביב. כל המשפחה סביב הקבר של אשתי. גם הנכדים הקטנים שלי נהנים מהשמחה ומהאווירה החגיגית. חשוב במיוחד שהצעירים באים לכאן, זה חלק מהחינוך שלנו. אנחנו יצרנו מסורת שתזכה את כולנו בחיי נצח: כמו שאנחנו זוכרים ומנציחים כאן כל שנה את אשתי, כך יקרה גם יום אחד כשאני אצטרף לקבר הזה. המשפחה תגיע כל שנה, תדבר עלי ותזכור אותי. כל עוד ידברו על כל מה שעשיתי בחיי למען המשפחה ולמען הקהילה, אני לא מת באמת. אני לא נעלם מהזיכרון המשפחתי, אלא אחיה לנצח בתודעתם". לפנות בוקר, אני חוזר למלון בוואחכה, שוקע בין הסדינים בשינה עמוקה וחולם עד אור הבוקר על הוריי שאינם. מדבר איתם ומרגיש אותם בחלום. חוכמת חואן הוכיחה את עצמה: מרוב עיסוק במתים, גם אני ■ הרגשתי אותם. הכותב הוא מרצה. צלם גאוגרפי וחוקר naftalihilger.com , תרבויות

מסיבת המוות הגדולה ביותר בכל מקסיקו מתקיימת בכל סוף שבוע ראשון של חודש נובמבר ברחובות ובבתי הקברות של ). מוזיקה בוקעת Oaxaca( העיר וואחכה מכל פינה בעיר, להקות קובעות את קצב הריקודים ברחובות, תהלוכות ססגוניות של מקסיקנים מאופרים ומחופשים כשלדים ומצוידים במסכות בדמותם של מלאך המוות, מוסיפות לניחוח יום המתים. עם רדת החשיכה אלפים זורמים לבתי הקברות. ילדים ומבוגרים, מחופשים לשלדים, מתהלכים בין הקברים. מיליוני נרות מאירים את המקום ומוסיפים לאווירה המצמררת המשונה. "הנרות מאירים למתים את הדרך", מסבירים לנו, "המוזיקה והריקודים יוצרים אווירה קלילה ושמחה. אנחנו הרי רוצים לפגוש את המתים, ומי רוצה לבוא למסיבה עצובה?". מה שנראה ממבט ראשון כמו הכנות לבימוי סרט אימה הוליוודי, הופך מהר מאוד לחפלה מקסיקנית: משפחות רוקדות וצוהלות עם דמעות של עצב בעיניים ו"פותחות שולחן" על המצבות המתים. ניחוח המאכלים המתובלים, הלחמים המיוחדים שאופים במיוחד ליום זה ומשקאות חריפים מוסיפים לאווירה הקולינרית המשובחת של מסיבת המוות המקסיקנית. משפחות מתיישבות ליד קברי יקיריהן להרשות לעצמו הזמין אומן כדי שיעצב את חלקת הקבר בפרחים או יצייר בחול צבעוני את דמותם של המתים או סתם משהו שמזכיר אותם. זמרים ונגנים עוברים מקבר לקבר ושרים את סיפור חייו לתפארת המת. שאינם, צוחקות ובוכות, מתאבלות ומנחמות, שותות ורוקדות. מי שיכול

2022 נובמבר אטמוספירה

32