השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

"חוקת" פרשת השבוע: מדוע הנחשים צצו לפתע במדבר לאחר ארבעים שנה, וכיצד נרפאים מנכישתם הארסית? "וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימות עם רב מישראל" (כ"א, ו')

זאת חוקת התורה

״זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמור" - במילים אלה נפתחת פרשת ה'פרה האדומה' אשר אפרה היה מטהר את מי שנטמא על-ידי מת. מצווה זו היא סמל למצוות שאינן ניתנות להבנה, והיא גם מכילה בקרבה ניגודים: מצד אחד הפרה האדומה מטהרת את הטמאים, ומצד שני היא מטמאת את הטהורים. משום כך מופיעה בראש הפרשה ההדגשה שזו "חוקה", לאמור: "חוקה חקקתי גזירה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה”. כידוע מתחלקות המצוות לשלושה סוגים כלליים: א) 'משפטים' - מצוות שהשכל האנושי עצמו מחייב לקיימן (כיבוד אב ואם, איסור גזל וגניבה וכדומה). ב) 'עדות' - מצוות שאולי לא היינו מגיעים אליהן בכוחות עצמנו, אך לאחר שניתנו מאת הקב"ה ביכולתנו להבינן (אכילת מצה בפסח, כזכר ליציאת מצרים, וכדומה). ג) 'חוקים' - מצוות שאין להן כל אחיזה בשכל האנושי, כמו מצוות הפרה האדומה. אף-על-פי שמטבע הדברים נוטה האדם לקיים ביתר שמחה מצוות שהוא מצליח לרדת למשמעותן ולמטרתן, הרי ל'חוקים' יש מעלה גדולה מכיוון אחר: כשיהודי מקיים מצווה שמוגדרת כ'חוקה' על שכלית, הוא מקיים אותה רק משום שהקב"ה ציווה לעשותה, והוא חש במלוא העוצמה את הקשר שלו עם הקב”ה. במצוות אחרות אין הדבר הזה בא לידי ביטוי מובלט. כשיהודי מקיים, למשל, את מצוות כיבוד אב ואם, הוא עלול שלא לחשוב כלל על הקב"ה, אלא על חובתו האישית כלפי הוריו. הואיל ומצווה זו היא שכלית והגיונית, הוא עלול לקיימה ממניעים הומאניים-אנושיים גרידא, והוא מאבד את ההרגשה שזו מצוות ה'. לעומת זאת, במצווה על-שכל אין לו שום אפשרות לשכוח את הקב"ה, מאחר שאין שום סיבה אחרת לקיים את המצווה. זהו ההסבר לכך, שכאשר התורה באה לצוותינו על מצוות פרה אדומה, אין היא אומרת "זאת חוקת הפרה", (כמו "זאת חוקת הפסח" וכדומה), אלא "זאת חוקת התורה". בזאת רומזת לנו התורה, שעלינו ללמוד ממצוות הפרה האדומה כיצד לקיים את כל מצוות התורה: כשם שאנו מקיימים מצווה זו מתוך התבטלות מוחלטת לקב"ה, מבלי לערב בה שיקולים שכליים ומניעים אחרים, כך עלינו לקיים את כל המצוות, גם את אלה המובנות לנו, מתוך הרגשת העובדה שהן מצוות שניתנו לנו על-ידי הקב”ה. מוסבר בתורת החסידות, שהביטוי 'חוקה' מתקשר עם 'חקיקה'. יש שתי צורות כלליות של כתיבה: בדיו על הקלף וחקיקה באבן. ההבדל ביניהן הוא, שכאשר אנו כותבים בדיו, יש כאן התחברות של שני דברים זרים - דיו ונייר. לעומת זאת, כשאנו חוקקים אותיות בתוך האבן, אין האותיות דבר זר ונפרד מהאבן, אלא הן חלק ממנה. החקיקה מסמלת אפוא הבעה טהורה ונקייה מכל תוספות ותערובות. כך המצוות שמוגדרות 'חוקים' מבטאות את הקשר הטהור של יהודי עם הקב"ה, קשר שאינו מבוסס על שכל ורגש או כל מניע אנושי אחר. הקב"ה ציווה והאדם מקיים בשמחה. בזאת מוסר היהודי את עצמו ללא תנאי אל הקב"ה, כשהוא מוכן מראש לקיים את כל אשר יצווה. השכל וההבנה באים בשלב שני, ואילו הבסיס הוא הרצון העליון והשמחה על עצם הזכות למלא את רצון ה' ולהתקשר עמו.

לאפשרות שמישהו יטה וייחס כוחות מאגיים לאותו נחש נחושת ולכן שאלו והשיבו: "וכי נחש ממית? (מכוח עצמו) או נחש מחייה? (מרפא), אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה (נושאים ליבם לשמים, בוטחים בה' ומהרהרים בתשובה) משעבדים ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים (הישועה והרפואה היו באים להם בדרך אות ומופת). ואם לאו היו נמקים (בלים ונרקבים), ("ראש השנה" - כ"ט). אותו רעיון מעלים רז"ל בקשר לידיו של משה במלחמת עמלק כשהרים ידיו כלפי מעלה היו מתגברים (מנצחים) וכשמורידם היו נחלשים. נציין, כי נחש הנחושת של משה רבנו לא נפגע במשך דורות רבים (כשבע מאות שנים), עד שבא חזקיהו מלך יהודה וכיתתו (ניפצו), למרות שהיה ככלי מאגי וכאובייט מקודש שעליו היה הוד קדומים. חזקיהו המלך השמידו כי הוא נעשה מעין אלמנט של אלילות והיו מקטרים לו. רש"י מסביר: "לפי שהיו טועים אחריו לעשותו עבודה זרה" כמובא בספר "מלכים" (ב' - י"ח, ד'). חז"ל שיבחו את חזקיהו המלך שעסק בטיהור העם והארץ מעבודה זרה, ועל זה שגילה העזה רבה.

דרכו של העם להתלונן במדבר על משה ואהרון, ועכשיו משמת אהרון שתפו בתלונתם את משה והקב"ה, שנאמר: "וידבר העם באלוקים ובמשה, למה העליתונו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" (כ"א, ה'). לאחר שהתלוננו בני ישראל שלא בצדק שלח בהם הקב"ה נחשים שנשכו אותם ומתו בהם עם רב. באותו זמן באו העם וביקשו סליחה ממשה ושיתפלל אל ה' שיסיר מהם את הנחשים. הקב"ה אומר למשה שיעשה שרף, נחש מנחושת וישים אותו על נס (עמוד גבוה) "והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת, וחי" (כ"א, ט'). נציין, כי ענני הכבוד היו בזכותו של אהרון והם ליוו את ישראל במשך ימי שהותם במדבר ובין שאר תפקידם של ענני הכבוד היה, שהיו מכלים ושורפים את כל הנחשים והעקרבים לפני העם, ומשמת אהרון נסתלקו ענני הכבוד והוסרה ההגנה הניסית, והנחשים היו לאמצעי ענישה "מקובלים". אי לכך, כשם שהעונש היה ניסי כך גם הריפוי, והקב"ה, "במה שהוא מכה, בו הוא מרפא, מכה בנחש ומרפא בנחש", ("שמות רבה" - כ"ו, ב'). חכמי התלמוד שהיו ערים

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

053-7391106 שלחו מסרון

1.7.2022

34