השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

פרשת השבוע: "שלח-לך" פרשת שילוח המרגלים לתור את ארץ ישראל, הותירה צלקות כאובות, בתולדות עמנו "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען... וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה' כולם אנשים ראשי בני ישראל המה" (י"ג-ב',ג') "ויעלו ויתורו את הארץ.... (י"ג, כ"א)

יש לימוד ויש לימוד

המרגלים ששלח משה לארץ ישראל היו אנשי מעלה, "ראשי בני ישראל". מכאן שהתנגדותם להיכנס לארץ נבעה דווקא מדרגתם הרוחנית העליונה. ואכן, מוסבר בתורת החסידות, שהמרגלים ניסו למנוע את הכניסה לארץ משום שרצו להישאר בעולם הרוחני של לימוד התורה, כפי שחיו בני ישראל במדבר, ולא לרדת לעולם המעשה של קיום המצוות המעשיות בארץ ישראל. אך דבר זה עצמו דורש ביאור: איך ייתכן שאנשי מעלה, ראשי השבטים, יטעו בעניין כה יסודי ולא יבינו את גודל חשיבותו של מעשה המצוות; והלוא התורה כולה מדברת על חשיבות קיום המצוות?! עלינו לומר, שהמרגלים אכן ידעו והבינו שאי אפשר להסתפק בלימוד תורה ושיש הכרח לקיים את המצוות המעשיות, אך לשיטתם היה אפשר להסתפק בקיום המצוות שקיימו בני ישראל במדבר. לא מוכרחים להיכנס לארץ ישראל ולעסוק בחיי החולין, כדי לקיים את כל המצוות הקשורות בחיים הארציים הרגילים. די במצוות שמקיימים בתנאי המדבר, כך טענו. לכאורה נראה שהמרגלים היו שלמים בדרגתם הרוחנית וברובד של לימוד התורה, ורק השלב של המעשה לא היה בתכלית השלמות אצלם. האמת היא, שהחיסרון במעשה מוכיח שגם לימוד התורה שלהם לא היה מושלם, שהרי "לא המדרש עיקר אלא המעשה״. בעיקרון זה, שהמעשה הוא עיקרו של הלימוד, יששלושה אופנים. הראשון הוא, שהמעשה הוא 'אבן הבוחן' שהלימוד הוא אכן לימוד ראוי לשמו. בעולם השכל יכולות להיות סברות לכאן ולכאן, וכאשר הלימוד תואם את ההלכה בפועל, הדבר מעיד שהלימוד אמיתי. אופן שני – השלמות של הלימוד היא כאשר "תלמוד מביא לידי מעשה". כל עוד האדם עוסק בשכל תאורטי, ייתכן שלא יתאמץ יותר מדי לבדוק אם סברותיו אמיתיות ונכונות בתכלית; אולם כשהוא יודע שעל-פי המסקנות השכליות הללו נחתכים דברים הנוגעים למעשה בפועל, הוא מתעמק יותר בלימוד ומקפיד יותר לבחון שרעיונותיו נכונים ואמיתיים לחלוטין. האופן השלישי והנעלה ביותר - ה"תלמוד" עצמו "מביא לידי מעשה". הרעיון השכלי חודר עמוק כל-כך בפנימיותו של האדם, עד שהוא מתבטא גם בהתנהגותו המעשית. בדוגמת דברי הרמב"ם: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו, במאכלו וכו'". חכמה אמיתית פירושה, שהיא מתעצמת עם האדם עד שהיא באה לידי ביטוי בכל פרט של חייו. בנקודה זו טמון חסרונם של המרגלים. הם עמדו בדרגה רוחנית גבוהה, אבל לימוד התורה שלהם נשאר בעולם הרוחני ולא ירד לידי מעשה. לו היה לימודם עומד בדרגה העליונה והאמיתית, היו מבינים שדווקא השלמות של לימוד התורה מחייבת את הכניסה לארץ ישראל, כדי שהתורה תתבטא בחיי המעשה ובקיום המצוות המעשיות בארץ ישראל.

להידרש לחישובים כאלה באשר ארץ ישראל הינה מקור להשגת השלימות הרוחנית ברמה שלא תתכן בחו"ל ועל כך ביקש משה רבנו להיכנס לארץ ישראל כפי שמובא בחז"ל, ("סוטה", י"ד,א'). כוחה של ארץ ישראל הינו רב להשפיע על האדם, התעלות רוחנית ושפע בכל המובנים. חטאם של המרגלים שלא הבינו קדושתה הגדולה והאדירה של הארץ ושכל העסוק בה בחומריות, נשאר בדרגתו הרוחנית ודרך החומר עולה ומתעלה, באשר ארץ ישראל הינה "ארץ חמדה" ושיש תמיד להתבונן בסגולותיה היחודיות כפי שכותב על כך ר' אלעזר אזכרי (בספר "חרדים", פרק ב'): "וצריך כל איש ישראל לחבב את הארץ ולבוא אליה... כבן אל חיק אמו, כי תחילת עוונינו שקבע לנו (ה') בכיה לדורות, יען מאסנו בה (אותה) שנאמר "וימאסו בארץ חמדה ("תהילים" ק"ו, כ"ד), ולא חשבו על כך כי: "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ("דברים"- י"א,י"ב). אשר על כן, אם עם ישראל היה נכנס לארץ בזמן שיועד לו ולא נענש ארבעים שנה במדבר, היו משיגים דרגה רוחנית עליונה שהיתה משפיעה ונותנת אותותיה על כל מהלך ההיסטוריה של עם ישראל. העם היה ניצל מכל הגלויות, החורבנות והשמד שהתחולל לעמנו במשך אלפיים שנות גלות. הקב"ה היה מתקרב לעמו בארץ ישראל, ומכפר ופודה את העם מכל צרותיו.

המרגלים הוציאו את דיבת הארץ, כנאמר: "ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא.... (י"ג, ל"ב). "ותשא כל העדה ויתנו קולם ויבכו העם.... ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת... הלוא טוב לנו שוב מצריימה", (י"ד - א',ג'). על כך עונה הקב"ה למשה: "עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו", (י"ד, י"א). אלמלא חטא המרגלים היה העם נכנס לארץ ישראל, משה רבנו עומד בראשו, ולפי עדות חז"ל, לא היתה גלות בעם ובית המקדש היה עומד על מקומו ולא נחרב. אי לכך, מפאת חטא המרגלים נאלץ העם לנדוד במדבר ארבעים שנה ומהלך ההיסטוריה השתנה. אותו דור שהיה מרומם מעם שעלה לפסגות, במעמד הר סיני, הנה עתה ירד מגדלותו ותפארתו. ישנם פרשנים כמו ה"חידושי הרים" המסבירים שהמרגלים חששו להיכנס לארץ, כאשר במדבר, מסלול חייהם היה על-טבעי, מזונם סופק להם משמים, הבאר של מרים ליוותה אותם תדיר, היו מוקפים ענני כבוד שהגנו עליהם. אי לכך, היו נטולים כל דאגה וצורך חומרי וכך יכלו להקדיש כל מעייניהם להתעלות רוחנית תמידית. אשר על כן, חשבו המרגלים שבהיכנסם לארץ יאלצו לעבוד לצורך מחייתם, לחרוש, לזרוע, לקצור ולהתנהג על פי חוקי הטבע, וכך, חשבו תפסק התעלותם הרוחנית. אולם, למעשה לא היו המרגלים צריכים

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

053-7391106 שלחו מסרון

17.6.2022

34