השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת

מאת: הרב גדעון כהן שאולי יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד 08-8559589 אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

פרשת השבוע: "בהעלותך" אשת החיל מנתבת את ביתה בדרך הנבונה בשילוב מסירות נפש, הליכות נאות וצניעות "דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (ח', ב')

לעולם יש תקנה

בפרשתנו מופיעה מצוות פסח שני. התורה קובעת, כי מי שלא הקריב את הפסח בי"ד בניסן, משום שהיה טמא או "בדרך רחוקה", יכול להקריב את הפסח כעבור חודש, בי"ד באייר. מהי דרך רחוקה? יש מפרשים שהאיש היה במקום שממנו לא הייתה לו אפשרות להגיע לעזרה עד סוף זמן השחיטה. אולם רש"י מפרש אחרת: הוא אומר שאף מי שהיה מחוץ למפתן העזרה בעת שחיטת הפסח, ואפילו היה יכול להיכנס אליה ולא נכנס נחשב שהוא "בדרך רחוקה" וביכולתו להקריב פסח שני. הדבר אינו מובן: פסח שני נועד לתת תקנה למי שהיה אנוס ונמנע ממנו להקריב את הקרבן, ואילו אדם זה היה יכול להקריב את הפסח ולא הקריבו בזדון?! ההסבר הוא, שיש הבדל בין מי שזדונו היה בעצם אי הקרבת הפסח לבין מי שהזיד בעניין צד די. מי שנכח בעזרה בעת הקרבת הפסח ואף-על-פי-כן לא הקריב את הקרבן, עליו נאמר "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה". אולם מי שלא נכח בעזרה, זדונו הוא באי בואו לעזרה, אך בעניין הקרבת הפסח עצמו היה אנוס, מכיוון שלא היה רשאי להקריב את הקרבן במקום שבו שהה. לכן גם מי שעמד מחוץ למפתן העזרה ולא נכנס להקריב את הפסח, אף שהוא מזיד לעניין אי כניסתו לעזרה, נחשב בבחינת אנוס והתורה נותנת לו תקנה להקריב פסח שני. לאמיתו של דבר, גם מי שהזיד בעצם הקרבת הפסח - היה בעזרה ולא הקריב את הקרבן, יכול לתקן את חטאו על ידי הקרבת פסח שני. הרמב"ם פוסק, שעונש הכרת חל עליו רק אם לא הקריב פסח שני, אבל אם עשה פסח שני הוא נפטר מהכרת. יתרה מזו: בעניין התשובה יש כלל ש"האומר אחטא ואשוב, אין מספיקים בידו לעשות תשובה", אולם בעניין קרבן פסח לא מצאנו בשום מקום שמי שאינו מקריב פסח ראשון, משום שהוא סומך על האפשרות להקריב פסח שני, הדבר לא יועיל לו. זה ייחודו של פסח שני, שמבטא את היכולת לתקן גם חטא שנעשה בזדון ממש. לכן לומדים מפסח שני את הכלל שלעולם לא אבוד ושתמיד אפשר לתקן. גם מי שהיה 'טמא' או 'בדרך רחוקה' ואפילו כשהדבר היה 'לכם' (מרצונו), בכל-זאת נותנת לו התורה אפשרות של תיקון וכפרה. וכך יהיה גם בגאולה הקרובה לבוא על ידי משיח צדקנו, שלא יהיה אפילו יהודי אחד שיישאר בגלות. אפילו מי שלא ירצו להיגאל, גם אותם יגאל הקב"ה, כהבטחתו בדברי הנביאים, שגם אותם יהודים שיהיו "אובדים בארץ אשור" ו"נידחים בארץ מצרים", גם הם יבואו "והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" - בקרוב ממש.

ובעבודה יתירה, כך גם כדי לזכות לבנים טובים ומוצלחים, יש להשקיע רבות בטרחה וביגיעה ביתר שאת וביתר עוז. האשה הטובה, בידה הכוח והעוצמה ליצור את ההרמוניה גם בזוגיות הטובה ובהצלחה בחינוך הילדים. מרכז הכובד לטוב ולרע הוא בידי האשה. האשה היא הבונה את החיים מלאי ההרמוניה והשמחה בבית. בכוחה של האשה הטובה לבנות את ביתה בהצלחה ובהשפעה עוצמתית ומשמעותית. אשת החיל האוהבת והמסורה דואגת להתקדמותם ולהעלאת צאצאיה מכל הבחינות. ואכן, כך אומר שלמה המלך החכם מכל אדם: "חכמות נשים בנתה ביתה ואיוולת בידיה תהרסנו" ("משלי" - י"ד, א'). דהיינו, האשה היא הבונה והיא ההורסת. בידי האשה לנתב את הבית ולהשתיתם בדרך הנכונה והנבונה. במעשיה המבורכים של האשה, ובהתנהגותה הנאצלת והחכמה תוך שילוב הליכות נאות טהרה, תפילה וצניעות זוכים בני הבית להתברך בהצלחה. מסופר על רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל, "החפץ חיים", שפעם בימי זקנותו הוציא מארון הספרים ספר תהילים, אשר דפיו הצהיבו, וכל כולו היה בלוי ומיושן, תפס הרב ברעדה את ספר התהילים והחל מנשקו, כשהוא קורא בקול בוכים וכל כולו נרגש: "כמה דמעות שפכה אימי על ספר תהילים זה כדי שישראל מאיר שלה יצא יהודי טוב ומבורך...".

הילדים של האדם נמשלים לנרות המונחים אל מול פני המנורה. הנשמה של האדם משולה לנר המאיר יומם ולילה עד לחדלונו. כשרוצים שהנרות יאירו באור גדול של חכמה בינה ודעת, הרי שיש להיטיב את הנרות, וכך לחנך את הילדים להליכות נאות, ולערכים וכך לעצב את דמותם בנועם ובקדושה וכל זאת ביגיעה ובטרחה וכך יאירו הנרות במנורה שהאירה והקרינה לכל. "המנורה" . ואכן, זהו 306 = " בגמטריא "אשה חלקה המבורך של האשה הטובה, במסירותה היתירה בחינוך הילדים. גם ה"דבש" כ"אשה" שווים - ומכאן 306 = בגמטריא כל אחד שעל ידי חינוך טוב ומסור אפשר להגיע להצלחה ולמתיקות של החינוך כדבש המתוק. על האשה לדאוג להעלאת ילדיה מדרגה לדרגה, וכנרות שבמנורה יאירו במעשיהם הטובים ויזכו ההורים יחדיו לראות ברכה ולרוות נחת מילדיהם. נאמר על האשה: "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך", ("תהילים" - קכ"ח, ב'). האשה המשתדלת והטובה היא בבחינת גפן שהולכת בדרך של אימותנו הקדושות, של הדורות הקודמים, ובניה "כשתילי זיתים" זוכים לבנים טובים, מחוננים ומעולים, שהם בבחינת שמן הזית הזך והטהור. כדי להוציא שמן זך מהזיתים יש צורך בהשקעה

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן שאולי זצ"ל). בברכת שבת שלום

053-7391106 שלחו מסרון

10.6.2022

34