השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

מתפרק. קיבלתי מינונים גבוהים של סטרואידים לווריד ושכבתי שמונה חודשים בטיפול אינטנסיבי – תחילה בבית החולים 'ברזילי' ולאחר מכן ב'איכילוב'. למעשה, אובחנתי בדרמטומיוזיטיס ) – מחלה Dermatomyositis( אוטואימונית דלקתית, נדירה וכרונית, שבה מערכת החיסון תוקפת את השרירים והעור. מי שעלתה על האבחנה הייתה סטודנטית לרפואה בצוות של 'ברזילי', שזיהתה את התסמינים והבינה במה מדובר. זה היה בלתי נתפס: רגע אחד אני במסיבות ובמבחנים, ורגע לאחר מכן אני באשפוז, לא יכולה לזוז ומתמודדת עם כאבי תופת. אלו ימים שלמים שמוקדשים רק לניסיון לעכל את המציאות החדשה הזו״. "ימים שלמים בהיתי בתקרה ולא יכולתי לזוז, הייתי בחוסר אונים מטורף" ש. מה עבר עלייך מבחינה נפשית? ״הימים הראשונים היו ימים של שבר. מצאתי את עצמי שואלת שאלות מהותיות על החיים בזמן שאני מרותקת למיטה, לא מסוגלת להניע איבר. עברתי ימים קשים, למרות שהייתי הכי חזקה בעולם וניסיתי לשדר חוסן, אך ראיתי איך כולם סביבי נשברים ונשברתי לא מעט״. ש. מה היה הצפי להתפתחות המחלה? ״למרות המצב הסיעודי והתחזיות הקדורות של הרופאים שצפו לי שנתיים בכיסא גלגלים, בחרתי לא לוותר – המשכתי ללמוד בזום וסירבתי להקפיא את התואר. בתוך המאבק הזה, משהו בתוכי נפתח לאמונה שלא הכרתי. התחלתי לנהל שיח עם הקדוש ברוך הוא והגעתי לתובנה עמוקה: המחלה הזו היא המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי. היא קו הפרדה ברור בין מי שהייתי לבין מי שאני היום״. ש. הגעת מבית דתי? "ממש לא. בית מסורתי לייט, חצי מרוקאית חצי גרוזינית, בית שיש בו אמונה ועושים קידוש אבל עם

ש. מדובר בתהליך מהיר וחד? "ממש לא. זה היה לאט ובהדרגה. מבחינה מנטלית, ידעתי שאני לא חוזרת לחיים הקודמים שלי. פתאום נפל לי האסימון שהכל הבל הבלים. נו, אז אני מצטיינת בלימודים, אהיה עורכת דין, אוכל לטייל בעולם, ומה הלאה?? אני זוכרת שהבטתי על כל המירוץ ועל היעדים האלו והבנתי, שלא עצרתי לרגע לחפש משמעות". ש. ואיך התחלת לחפש את המשמעות? "ידעתי שאם אלך בדרך של הקדוש ברוך הוא, אמצא את המשמעות האמיתית. התחלתי לחפש את השיעורים שלי ואת הדרך שלי." ש. עזבת מאחור את כל מה שהיה בחייך? "להיפך. אני מאוד מאמינה שאין שחור- לבן, אין הכל או כלום. זה לא שעוזבים את כל מי שהיה איתך בחיים הקודמים כשחוזרים בתשובה. גם כששמרתי שבת, לא כפיתי כלום על המשפחה שלי. היה לי יותר חשוב לשמור על הקשר איתם ולהראות להם את היופי שבדת." ש. ותוך כדי התהליך ניצחת את המחלה... "ברוך השם יצאתי מהמחלה. הייתי שבעה חודשים סיעודית ואחר כך עברתי עוד שנתיים קשות של שיקום ועדיין יש לי התמודדויות רבות בחיים כתוצאה מהמחלה. אבל אני מאמינה שאם אשמור על רוגע ועל איזון, הכל יסתדר ב"ה". ש. ובעצם מתוך תהליך החזרה בתשובה, הפכת להיות אושיית אינסטגרם אלף 45- עם לא פחות מ עוקבים!! איך זה קרה? "גם אני לא הבנתי את ההצלחה באינסטגרם. אני מעלה תכנים על חזרה בתשובה וההצלחה מטורפת. אפילו כשהייתי דוגמנית היו לי פחות עוקבים. כשחליתי, השבתתי את האינסטגרם, נעלמתי והתנתקתי, כדי לרדת לעומק הבעיה. וכשחזרתי לפני שנה, הייתי בטוחה שיירדו לי

בטקס יום העצמאות עם השר ויו״ר הכנסת לשעבר לשעבר יולי אדלשטיין

האמיתיים בפועל של כל מה שלמדנו בתאוריה". "פתאום הבנתי אילו חיים של משמעות יש למי שמאמין בדת" ש. למה את מתכוונת? "הם שמרו איתי על קשר הדוק ולא עזבו אותי לרגע; הגיעו לבקר בבית החולים עם ספרי אמונה, שבאותם ימים אפילו לא היה לי כוח להחזיק. הם ערכו עבורי ערב מיוחד בביתי והתפללו לרפואתי – והתמיכה הזו, יחד עם העטיפה החמה של המשפחה והחברים שלי והתפילות של כל כך הרבה אנשים, היא זו שהחזיקה אותי נפשית. לאורך כל שלבי ההתמודדות, מהפרטים הקטנים ועד הגדולים, הם תמיד היו שם. זה נתן לי המון כוח וחומר למחשבה על המשמעות והטבעיות שבה הם פועלים; פתאום הבנתי איזה כוח ומשמעות הדת והאמונה מעניקות לחיים״. ש. ואיך התחלת לקיים את המצוות הלכה למעשה? "ראיתי איך כולם ממשיכים בחיים שלהם ואני עם המחלה, בחורה צעירה, נראית נורא עם כל התרופות והכאבים. בלית ברירה, נשארתי בבית והייתי הרבה לבד. ואז בשישי שבת, החלטתי להתנתק מהכל באופן מוחלט. לא רק לא לנסוע כי אני לא יכולה לנסוע, אלא גם לא לנגוע בפלאפון וללמוד הלכות שבת, אחר כך ללבוש צנוע..".

דולק בטלוויזיה ברקע. 12 ערוץ תמיד הייתה אמונה בסיסית, אבל ממש לא ברמה של תודה לבורא עולם על כל דבר ושל אמונה יומיומית. להיפך. כל חיי חשבתי שהכל בגללי והכל בזכותי. אני מצליחה כי אני אלופה, ואני נופלת כי לא השקעתי מספיק. לא היה בי את המקום האמוני הפנימי כמו היום. ואני באמת באמת מאמינה שזו הייתה המטרה של המחלה, לקרב אותי לבורא עולם". ש. איך החלה ההתקרבות לדת? "כשהתחלתי את הלימודים במשפטים, קיבלתי מלגה שנקראת "נפש יהודי" - "אתנחתא". זהו גרעין של דתיים לאומיים מלח הארץ, שמעבירים שיעורי תורה לסטודנטים ומכירים להם קצת את היהדות ברמה בסיסית ויפה. בעצם כדי לקבל את המלגה הגעתי בכל שבוע למפגש של שלוש וחצי שעות, שמעתי על הלכה, אמונה והתמודדות עם קשיים, אכלנו פיצה וסלט וקיבלנו מלגה, היה נחמד מאוד. אבל במקביל גיליתי, שהנפש שלי ממש צמאה לשלוש וחצי השעות האלה. ואם אין אותן, זה חסר לי ברמות. לכן אפילו מפגש שהיה יום לפני מבחן לא פספסתי. ואז כשחליתי בסוף השנה השנייה נשארתי בקשר עם המדריכה ועם הבנות וגיליתי את הערכים

27.3.2026

20