השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

לחצני מצוקה. לולדימיר אין ספק שמדובר ברשלנות של המפעל ושל משרד העבודה והעובדה שלא היה במקום ממונה בטיחות מצביעה על כך. הוא סיפר כי עובדת לשעבר שהגיעה לשבעה תיארה מפעל ללא הדרכות ותרגילים למקרי חירום וזאת בנוסף לעובדה שרק לאחרונה נקנסו בסכום עצום של שלושים בשל הפרות חוקי אוויר ₪ ושתיים מיליון נקי, כסף שאולי יכל להיות מושקע בבטיחות והגנה על העובדים. תאונה טראגית קודמת ותקלות חשודות התרחשה בבית הזיקוק תאונה 2013 בינואר טראגית קודמת, בה העובדים מיכאל בליאכוב ז"ל ומשה טל ז"ל נהרגו כתוצאה משאיפת מימן גופריתי בעת תיקון תקלה ללא ציוד מגן. למשפחה ישנה תחושה של מחדל חוזר, כאשר שוב איש לא צפה ולא השגיח על העובדים שנהרגו כשבסך הכל יצאו לעבודת יומם. לא נאכפו מנגנוני בטיחות, לא הייתה אחריות של קצין העבודה ולא פיקוח של משרד העבודה, שיכלו כנראה למנוע את האסון הנורא. תקלה מסוכנת אחרת התרחשה לפני כשנה בבית הזיקוק, כאשר נגרם פיצוץ בחדר החשמל ובעקבותיו הפסקת חשמל שעצרה את פעילות הייצור בכל המפעל ותקלה נוספת כאשר פרץ ריח בעת עבודת תחזוקה של החלפת פורק לחץ בקו נפט גולמי. באותו פיצוץ נפצעו שני עובדים, באורח קשה ובינוני, ונגרמו שיבושים קשים באספקת החשמל. היועץ המשפטי של הפורום למניעת תאונות עבודה, עו"ד ישראל אסל, התראיין ל"כלכליסט" ואמר כי האירוע מצביע ישירות על כך שאין נהלים או שכלל לא פעלו לפיהם. העובדה כי שתי ההרוגות היו שרועות ללא הכרה כארבעים דקות ונמצאו במקרה היא תקלה רשלנית. לדבריו, דרושה אכיפה והעמדה לדין פלילי ולדרוש את הדין ממנהלי העבודה שאינם פועלים כחוק ולמעשה הזנחתם מובילה לתאונות טראגיות. על התנהלות החקירה הנוכחית אמר אסל, כי יש לתת תשובות מיידיות לגבי הבלונים, למצוא את דוח המעבדה עם דיגום הגזים שנשמו, יש לנהל חקירה מסודרת ולעצור את כל המעורבים לפני שתינתן להם האפשרות לתאם גרסאות ולהעלים ראיות. ללא כל ספק, זהו לא צירוף מקרים טראגי אלא רצף של טעויות שגרמו לאסונות. האם בבתי זיקוק יחליטו הפעם למצות את החקירה עד תום ולתת תשובות למשפחות האבלות, האם יחליטו לרענן את נהלי הבטיחות ולהקפיד על בטיחות העובדים ובכך יימנע אסון נוסף? ימים יגידו. למשפחות הנוכחיות כמובן לא תתקבל כל נחמה מכך אך אולי יימנעו אסונות למשפחות אחרות של עובדים, שרק יוצאים

"מקוראשון" כי שהה בעבודה כאשר קרא באינטרנט שהייתה תאונה בבתי הזיקוק, אך לא חשד במאומה. כעבור דקות אמו התקשרה בזעקות וסיפרה שניצן היא אחת הקורבנות שנספו באירוע. גיל סיפר כי ניצן הייתה הדמות החזקה במשפחה והוא חש שירד על חייו מסך שחור. התחושה הפועמת בו הינה של חוסר ודאות מתמשך וכי למרות הבדיקות הרבות, טרם נאמרה להם סיבת המוות. "ניסינו לברר מול בית הזיקוק, מול המשטרה, מול משרד העבודה, אף אחד לא נותן לנו תשובות. לא הופיע מולנו קצין בטיחות של המפעל או של משרד העבודה שיכול לנסות להסביר... התחושה היא שעורכי דין מנהלים את הסיפור הזה מרחוק". ניצן ז"ל, מהנדסת כימיה במקצועה, נהרגה בלבד, הותירה את האלמן 39 בתאונה בגיל אילן ושלושה ילדים. אירנה רדצ'וק ז"ל, הייתה בעלת תואר שני בהנדסת כימיה וניהלה מעבדה גדולה באוקראינה בטרם העלייה ארצה. אירנה ביום שבו 52 הייתה אמורה לחגוג יום הולדת אחיה חוגג את יום הולדתו העברי ולדבריו כל המשפחה מרוסקת, האלמן ויקטור נמצא לבדו, הבת בקנדה צריכה ללדת ואינה יכולה להגיע לתמוך. ההורים אינם בקו הבריאות, האב הנכה אף אושפז במהלך השבעה ואינו מסוגל לאכול. האח ולדימיר מסביר כי האב הוסע מבית ההספדים לקבר ברכב המיוחד עם אירנה, וכאשר הגיעו כבר לא הצליח ללכת. ולדימיר, הנדסאי בניין במקצועו, טוען כי אירנה זיהתה את ליקויי הבטיחות במעבדה והתריעה עליהם ואף שיתפה את בעלה בהתנהלות הלקויה. לדבריו היא וניצן פנו גם למנהלת המעבדה אך דבר לא השתנה. בשבעה הגיע לביתם מנהל המפעל, ולדימיר טען בפניו שהוא האחראי ודרש תשובות, אך לא נענה. הוא מבין את הימשכות החקירה אך מבקש תשובות מיידיות ובסיסיות לאירוע עצמו, כגון מי פיקח על האירוע, מדוע לא היה מדד סטורציה של החמצן, ומדוע לא היו

גלילי-משאש בלי חשבון מנחם

ותשובות ישירות. ולדימיר פרשקוב, אחיה של אירנה, טען בראיונות רבים שהעניק בתקשורת השבוע, כי ישנן הרבה בעיות בטיחות שעולות מהפרשה. לפני הכל כיצד יתכן שלא היו מצלמות או השגחה בחדר שבו נספו? כיצד לא נעצר איש מתוך בתי הזיקוק? היכן היו מנהלת המעבדה וממונה הבטיחות? מדוע לא נעצרו הפועלים שמילאו בעצמם את הבלון? האם הם מוסמכים לכך? לדבריו, בשבעה הגיעו עובדים רבים מהמפעל לביתם וטענו כי יש בעיות בטיחות רבות ומחדלים שיש לבדוק ולא רק בהקשר לתאונה המצערת. העובדים למשל דרשו התקנת מצלמות אך פטרו זאת בנימוק שזה יפגע בפרטיות. פרשקוב בטוח שלו היו מצלמות היה ניתן להציל את אירנה וניצן, שכן הן נמצאו לפחות אחרי ארבעים דקות ארוכות על ידי עמית, העובד במפעל. אותו עובד למעשה קבע עם ניצן ז"ל לשבת לקפה לאחר הבדיקה במעבדה, וכאשר לא הגיעה, יצא לחפשה. כך מבעד לחלון הזכוכית ראה אותה ואת אירנה ז"ל שרועות ללא הכרה ומבדיקת השטח עולה שהכל קרה בטרם החלו את הבדיקה שהיו אמורות לבצע, קרי בשאיפות הראשונות מהמיכל שהכיל חנקן ולא חמצן, כבר איבדו הכרה. על מנת לנסות להצילן, פרץ העובד למעבדת החומצה, ככל הנראה ללא ציוד מגן וללא שאיבת האוויר וניסה בעצמו לבצע בהן החייאה אך לא הצליח. העובד עדיין בחופשת מחלה ואינו יודע את נפשו מהטראומה. בני המשפחה שמעו כי התשובות מהנתיחה המשפטית יגיעו רק לאחר כמה שבועות וכך גם בדיקת כלל המיכלים. הזמן מורט את העצבים ומעכב את התשובות שממילא לא יהיה בהן כדי לשכך את הכאב. גיל חן, אחיה של ניצן ז"ל, סיפר לאתר

להתפרנס ואולי לא ישובו לבתיהם. ניצן גויכמן ז"ל

אירנה רדצוק ז"ל

27.2.2026

8