השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א דת ומסורת לחגוג את פורים בלי תסביכים היו ימים שהגנה על חיי יהודים נחשבה ערך מוחלט. היו זמנים שכאשר יהודים הצליחו להרוג את מבקשי נפשם, קראו "כן יאבדו כל אויביך ה'". כיום מנשבות רוחות אחרות. רוח ה'מוסריות' היא הנישאת ברמה, עד שגם המורשת היהודית כבר עומדת למשפט. באקלים התרבותי החדש לא הייתה הפתעה גדולה לקרוא מאמר שתקף במילים בוטות את מגילת אסתר ואת חג הפורים. אתם יכולים לשער מה הפריע ל'יפה הנפש' התורן – תליית המן ועשרת בניו והמכה הקשה שהכו היהודים בשונאיהם. נו באמת, זה ממש לא 'מוסרי' לתלות את עשרת בני המן על העץ, והריגתם של שבעים וחמישה אלף איש במלכות אחשוורוש היא בכלל טבח מחריד. הלוא כן? מהפך בתוך ימים האמת היא, שרבים מאיתנו אינם ערים די הצורך לפרטי סיפור המגילה, ואולי משום כך איננו מבינים את עומק משמעותה של המלחמה שניהלו היהודים כנגד אויביהם. הבה נתבונן מעט במהלך האירועים. גזרת ההשמדה שהגה המן הרשע הוכרזה בי"ג בניסן. ביום הזה יצאו הספרים, החתומים בטבעת המלך, שבהם נקבע כי כעבור אחד עשר חודשים, בי"ג באדר, יושמדו כל היהודים "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד". באותו יום נודע הדבר למרדכי היהודי. הוא קרע את בגדיו "וילבש שק ואפר, ויצא בתוך העיר, ויזעק זעקה גדולה ומרה". הוא הודיע על כך לאסתר, והיא ביקשה שכל היהודים יצומו שלושה ימים. ביום השלישי לצום הכללי שמה אסתר את נפשה בכפה ומתייצבת לפני המלך בלא שהורשתה. בחסדי ה' היא נושאת חן בעיניו והוא שואל לבקשתה. אסתר מזמינה את המלך והמן למשתה. המלך והמן באים אל המשתה של אסתר, והמלך שואל שוב מה בקשתה. היא מרגישה שעדיין השעה אינה כשרה, ומזמינה את המלך והמן לבוא שוב למחרת אל המשתה שתכין להם. בלילה שבין שתי הסעודות הללו מתחיל המפנה: שנתו של המלך נודדת והוא מחליט לגמול למרדכי על שהציל בשעתו את חייו. כשהמן מתייצב לפניו כדי לקבל רשות לתלות את מרדכי על העץ – הוא מורה לו להרכיב את מרדכי על הסוס ברחוב העיר ולקרוא לפניו "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". כעבור כמה שעות מגלה אסתר למלך שהיא יהודייה וכי המן מבקש להשמיד את עמה, והמלך מצווה לתלות את המן על העץ. כל זה קורה ביום הרביעי לאחר שהוכרזה הגזרה. לכאורה הסכנה חלפה בתוך ימים מספר, אולם מתברר שהעניין אינו פשוט כלל וכלל. אמנם המן נתלה על העץ ובית המן ניתן לאסתר המלכה, אבל הגזרה עודנה בתוקפה. כאשר אסתר באה להתחנן לפני המלך לבטל את הגזרה, הוא משיב שהדבר אינו בידו – "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך, אין להשיב". מלחמת הגנה מובהקת המוצא מהסבך הוא, לשגר כתב מלכות נוסף, שבו ניתנת ליהודים הזכות להתגונן ולפגוע במבקשי רעתם. נוצר כאן מצב מורכב: מצד אחד יש צו להשמיד את כל היהודים, אך מצד שני מתיר המלך ליהודים להגן על עצמם ולהילחם באויביהם. המלחמה שנלחמו היהודים בהגיע יום ההשמדה הייתה מלחמת-הגנה מובהקת – זו הייתה הדרך היחידה שעמדה לפניהם כדי להינצל מהגזרה. הם לא הרגו חלילה ללא הבחנה, אלא פגעו באויביהם ובמבקשי-נפשם. עשרת בני המן לא היו ילדים ותינוקות, אלא עוזריו וסייעניו של צורר היהודים. תלייתם נועדה להרתיע את כל שותפיהם. אין לנו אפוא שום תסביכים 'מוסריים'. הלוואי שיכולנו לפני שישים וחמש שנה לתלות את צורר היהודים ועוזריו, ולהרוג שבעים וחמישה אלף מחייליו. שישה מיליון יהודים היו ניצלים.

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

נאמר בפרשה: "ואתה (משה רבנו) תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד", (כ"ז, כ'). משה מצווה את ישראל באמצעות חכמי הדורות המצויים בכל דור ודור לקחת למקדש שמן זית כתית למאור, והציווי הינו בלשון עתיד. הדלקת שמן הזית מטרתו להאיר את אור הדעת והחכמה בקרב נשמות ישראל. להדליק ניצוצות הקדושה בקרב כל שכבות העם בבחינת אור תורה ומצווה המשתלבים במנורה. אור שמן הזית מזכך את הלב והמחשבה בקרב עם ישראל, כך שמעיינות החכמה פורצים החוצה בזכות המנורה שהודלקה בשני שנים, כמנין "כתית". 830 - בתי המקדש בשמן זית זך במשך אי לכך, המנורה שבבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו, תדלק בבחינת "להעלות נר תמיד", דהיינו תדלק תמיד ולא תיכבה. עם ישראל שעבר לאורך ההיסטוריה שלו גלויות, שעבודים והשפלות מצד המלכויות השונות נזקק עתה לגאולה ולישועה נצחית ולאור חדש על ציון שישתלב עם מנורת המקדש. קראנו בפרשה: "ונשא אהרון את משפט בני ישראל על ליבו לפני ה'" והשאלה הנשאלת, כיצד יכול אהרון לזכור בתפילותיו לפני ה' את כל בקשותיהם של ישראל השוטחים בפניו? שאלה זו גם נשאלה לפני הצדיק רבי יהודה צבי מסטרטין והשיב על כך: "כשבא אלי אדם ומספר לי על צרותיו, משתתף אני בכאבו עד שהוא וצרותיו נחרתים בליבי הקרוע והמורתח, ובתפילתי אני נזכר בצרותיהם של ישראל ובליבי פורצת זעקה לריבונו של עולם, בעבור מכאוביהם וצרותיהם של כל אלו ששתפו אותי ביסוריהם". ואכן, כך מצאנו אצל משה רבנו המנהיג הדגול שנשא בעול של עם ישראל ובצרתם, ומסר עצמו למענם. מצאנו מסירות נפש גם אצל הרב הגר"ח סולוביציק ובשנת תרנ"ה היתה שריפה גדולה בבריסק והרב לא נח ולא שקט, יומם ולילה והשקיע כל כוחותיו בשיקום המשפחות. הרב ישן על ריצפת מסדרון בית הכנסת וטען: "איני יכול לשכב על המיטה בביתי בשעה שלכל כך הרבה יהודים אין גג לראשם" (מתוך הספר, "מרביצי תורה ומוסר"). עוד למצאנו על הטבה לזולת ומעשה צדקה אצל רבי משה מסאסוב זצ"ל שהיה מפזר צדקה גם לעניים שלא היו הגונים. פעם אחת תפסו חסידיו של הרב אדם שנתמך על ידו כשהוא שותה לשוכרה וביקשו לקחת ממנו את הכסף שניתן לו על ידי הרב. הוכיחם הרב ואמר: "משום מה הנכם רוצים למנוע ממני להדבק במידותיו של הקב"ה הזן בבריאה גם את הפחותים ביותר וזאת מבלי לבדוק אם אכן ראויים הם, בהתאם למעשיהם, או לא! "תצווה" פרשת השבוע: ערכה של אהבת ישראל וחשיבות הדאגה לעזרה ולהטבה לזולת ולשאר הנבראים "... ונשא אהרון את משפט בני ישראל על ליבו לפני ה'...", (כ"ח, ל'). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל).

27.2.2026

24