השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת השכל דורש להבין

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

עם ישראל סבל שנים רבות וקשות שבהם הוכו, הושפלו והתעללו בהם בעבודת פרך בחומר ובלבנים. באותה תקופה, "ותעל שוועתם מן העבודה". רוחו של העם נפגעה ונשברה ואט-אט השפיע הדבר שהעם גם נפל וירד ממדרגתו הרוחנית, הגבוהה והנאצלת. העם גם לא היה מודע למצבו הרוחני שהיה כל כך ירוד. העם היה נתון בדאגה רק בענייני גופם המושפל והפגוע, ומחשבתם לא היתה נתונה בענייני הרוח והעשייה האלוקית. יצויין, כי עבודה גם שתהיה מאוד מפרכת אינה גורמת לאיבוד עשתונות, כל עוד האדם יודע ומודע לשם מה הוא עמל ויגע. אולם, "עבודה קשה" המלווה ב"קוצר רוח" ושהאדם אינו רואה בה כל תכלית ויעוד לא לעצמו ולא לעמו הרי היא כבדה עליו מאוד ומייסרת אותו קשות, נפשית וגופנית כאחד. אכן, בשעבוד מצרים פני העם היו מדוכאים ונפולים מאוד. גם דבריו של משה רבנו הגיעו ללב אטום, וזאת מקוצר רוחם ועבודתם הקשה והמפרכת. כשהגיע הסבל והיגון של העם לשיאו זה סימן ורמז כי קרובה שעת הגאולה והישועה. אכן, האות האמצעית של המילה "צרה" הינה "ריש" שזוהי תחילת המילים: "רווחה"-"רפואה". הגאולה באה כאשר הזמן המיוחל והנכסף מתחיל להגיע. השחר מפציע, מבצבץ ועולה כנאמר: "אז יבקע כשחר אורך", (ישעיהו-נ"ז, ח'). כל זאת כאשר עם ישראל נשבר ומתחיל להגיע לשיא ייאושו, דכאונו וחדלונו. אותה שעה מתחילה גאולתם של ישראל, וכחוזק החשיכה כך חוזק האור העולה ובוקע. העם מצפה ומייחל לגאולתו בקוצר רוח, כאשר במחשבתו להגשים את ייעודו ותכליתו, כהנים בעבודתם, ולווים בשירם ובזמרם. העם מודע לכך, כי באותה תקופה של הגאולה כשהעם יזכה וישכון על אדמתו, השפע ירד ממרומים באופן ישיר לישראל וגם אומות העולם יזכו ויטלו בכך חלק. המקדש יהיה על מכונו ותפארתו והברכה שבו תזין ותשפיע על כל הנבראים. "גם אני שמעתי את נאקת בני ישראל... והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים.... ולקחתי אתכם לי לעם... והבאתי אתכם אל הארץ..", (ו'-ה',ו',ז',ח') (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל). "וארא" פרשת השבוע: מתוך הצרה, היגון והמצוקה באה הרווחה והישועה

בסוף הפרשה הקודמת זעק משה רבנו אל ה' "למה הרעותה לעם הזה!". על כך באה התשובה בתחילת פרשתנו: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שדי, ושמי הוי' לא נודעתי להם". מפרש המדרש, שהקב"ה ענה למשה כי האבות עברו ניסיונות רבים ואף על פי כן לא הקשו קושיות. לכאורה, סיפור זה אינו לשבחו של משה רבנו. הדבר מעורר שאלה כפולה: א) מדוע באמת שאל משה רבנו קושיות על הנהגתו של הקב"ה, והלוא ידוע שדרגתו הרוחנית הייתה גבוהה משל האבות? ב) התורה נמנעת מלדבר אפילו בגנותה של בהמה, וכל-שכן ביהודי, ובמובחר שבעם ישראל, משה רבנו; מדוע מספרת אפוא התורה דבר זה? החכמה והמידות ההבדל בין האבות למשה רבנו הוא, שעבודת האבות הייתה בעיקר בקו המידות: אברהם - איש החסד והאהבה; יצחק - איש היראה והגבורה; יעקב – קו התפארת והרחמים. לעומתם, משה רבנו עניינו חכמה, ולכן ניתנה על ידו התורה, שהיא חכמתו של הקב"ה. המידות יש בהן טבע ההכנעה וקבלת העול, ואילו השכל שואף להבין כל דבר. המידות יכולות לחיות בשלום גם נוכח שאלות וקושיות, אולם השכל רוצה להבין, וכאשר אינו מבין – הדבר מפריע לו בעבודתו. חיבור מוח ולב לכן האבות לא שאלו קושיות, משום שעניינם היה מידות, והמידות אינן תובעות תשובות לכל שאלה. אולם משה רבנו, חכמה דקדושה, תובע הסבר ותשובה לשאלה "למה הרעותה", כי מצד מדרגת החכמה נדרש לתת הסבר לזעקה זו. על כך משיב הקב"ה למשה רבנו: אמת שמצד מדרגת החכמה נדרשת תשובה, אבל כשעומדים לקראת ההתגלות הגדולה של שם הוי' במתן התורה, צריכה גם מדרגת החכמה לאמץ את תכונת ההתבטלות וקבלת העול של המידות ולא להקשות קושיות. כל עוד הגילוי האלוקי הוא גילוי מצומצם, יש מקום להבדלים בין המידות לבין החכמה, אולם כאשר שם הוי' מתגלה, צריכה גם החכמה להתבטל ולעמוד בהכנעה ובקבלת עול, כמו המידות. דרישה כפולה התורה מספרת זאת כדי ללמד הוראה לכל יהודי, שנדרש חיבור בין עבודת המידות לעבודת השכל. בעם ישראל יש "ראשיכם שבטיכם", בעלי מדרגה גבוהה, ויש "חוטב עציך ושואב מימיך", בעלי מדרגה נחותה. כל אחת משתי הקבוצות הללו נדרשת להתחבר עם הקבוצה השנייה. בעלי המדרגה הגבוהה חייבים לרדת גם אל היהודים הפשוטים, ללמדם ולפעול עמם, והיהודים הפשוטים נדרשים לעלות למעלה, לדרגתם של הראשים. עליהם ללמוד תורה, הן תורת הנגלה הן פנימיות התורה, ולקיים מצוות בהידור. הכוח לחבר את שני הקצוות ניתן למשה רבנו, וחיבור זה יביא במהרה בימינו את הגאולה על ידי משיח צדקנו.

16.1.2026

24