השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

, במהלך יום עבודה 30־ בגיל אמצע שנות ה שגרתי בבנק לאומי, קיבלה יעל רחמני שיחת טלפון מהרופאה שלה - שיחה שהובילה לאבחון סרטן השד ושינתה את מסלול חייה בטור אישי היא מגוללת את המסע שעברה מרגע האבחון ועד להחלמה יעל רחמני משתפת: ״כך החלמתי מסרטן״

וביולוגי? מסתבר שזה קשור. כל השיער שלי נשר אחרי אותו טיפול בודד והתמודדתי עם תופעות לוואי איומות וקשות מנשוא. השבועות האלו עד לתאריך של הטיפול הבא היו כבדות משקל, הרבה מחשבות, תובנות, חיפושים, התבוננות פנימה, התבודדות עם הבורא – עד לרגע אחד – ההחלטה שלי היתה נחרצת “אני לא ממשיכה עם הכימו” !! בניגוד לדעת הרופאים, לחברות ולמשפחה. היו כמה תובנות שהובילו אותי להחלטה העצמאית שלי לא להמשיך את הטיפולים, בקצרה אומר שזו היתה הקשבה פנימית לעצמי מתוך אמונה שהגוף יודע לרפא את עצמו ואמונה בבורא עולם. אין מקרה בעולם, אני צריכה לעבור כאן שיעור גדול והדרך היא לא הדרך הקונבנציונלית. ובאריכות, זה היה שילוב של כמה תובנות שהביאו אותי לבוקר הזה כשהנשמה חוזרת לגוף עם ההארה הפנימית – זה לא בשבילי. התובנות האישיות הגיעו בעיקר מאמירות מהסביבה שהדהדו בי בתקופה הזו עד שהגעתי למסקנה שלי. כשסיפרתי לראשונה למנהל שלי בבנק על המחלה המשפט הראשון שלו היה: ״נפלת בסטטיסטיקה” – המשפט הזה נשאר איתי כמה ימים בראש – הבנתי שלא מדובר בחוסר רגישות

שנים, 4 שמי יעל רחמני ולפני שלי, לקראת 30- באמצע שנות ה סוף יום עבודה בבנק, קיבלתי שיחת טלפון ששינתה את חיי. עבדתי אז כרואת חשבון בהנהלה הראשית של בנק לאומי. הכירורגית שלי התקשרה ואמרה “בואי אליי למרפאה, אני רוצה לדבר איתך”, אז כבר הבנתי את הרע מכל. סגרתי את הטלפון והתחלתי לבכות, בכי מאופק שאף אחד מהמשרדים מסביב לא ישמע. אחרי כמה דקות, ניגבתי את הדמעות, אמרתי שלום למנהל כאילו כלום ויצאתי לכירורגית, שם היא כבר בישרה לי את הבשורה המרה שמדובר בסרטן השד. הייתי שם לבד והיא החלה לגולל בפניי את דרך הטלטלות הצפויה לי לדעתה – טיפולים כימותרפיים וביולוגים, הקרנות וניתוח – בקיצור כל “התענוג”. זה היה מצב מוזר כזה שאני מסתכלת עליה, רואה את הפה שלה זז אבל המוח מתנתק ואני לא באמת מצליחה להיות נוכחת ולהקשיב לה... לא הבנתי איך הדבר הזה נפל עליי ואיך אני קשורה לזה כי אין, לנו היסטוריה של סרטן במשפחה וגם נמנעתי מהזריקות הארורות של אותה התקופה.. ודי לחכימא. בלחץ האונקולוגית והרופאים התחלתי טיפול אחד של כימותרפיה שכמעט 12 מתוך מתתי ממנו.. מכירים נשק כימי

״הגעתי לטיפול בדרך הבריאות הטבעית״. יעל רחמני

תרופות תמיד יטשטשו את המסר שרוצים להעביר לנו. אני זוכרת ששאלתי את האונקולוגית האם כדאי לשנות משהו בתזונה ובאורח חיים ? היא ענתה – “את לא צריכה לשנות שום דבר – תאכלי גלידות, שוקולד הכל בסדר” – זה הפתיע אותי קצת, אבל לא ממש. אין לי משהו נגדה או נגד רופאים אבל אני מבינה שהם “אנוסים” מלהביע עמדה שלא מתיישרת עם המערכת. בעיניי היא העבירה מסרים מעוותים – גם לגביי 2 סוכר וגם לגבי אחריות אישית – ראשית, ידוע שיש קשר הדוק בין סוכר לסרטן – סרטן “אוהב” סוכר והראיה לכך שגם המערכת יודעת מזה. בעודה שולחת אותי לפט סיטי שכולל הזרקת מי סוכר לדם ודרך שתיה למערכת העיכול, כדי שמצלמת הפט-סיטי תזהה אם יש קליטה של הסוכר לתאים הסרטניים כך בעצם מאבחנים את המחלה בין היתר – קלטתם? שנית, בעיניי וזה המסר שלי לעולם – כדי לעשות שינוי אמיתי בחיינו לא משנה באיזה תחום, אנחנו חייבים לקחת אחריות אישית – מאותו משפט של האונקולוגית ועד היום

אלא בתפיסות שאנשים מתנהלים מתוכם בעולם וזה לא אשמתם, אלו התפיסות שגדלנו עליהם מגיל אפס שלא תואם לצרכי הגוף והנפש שלנו. ״מחלה לא קורית ככה סתם אלא היא תוצאה של אורח חיים״ כמה חולים אנחנו מכירים שעשו את הטיפולים הקונבנציונליים או ניתוח ללא כל שינוי באורח החיים שלהם או התפיסות שלהם ולצערם המחלה חזרה, כי אף אחד לא אמר להם שהם צריכים להקשיב למסר של הגוף והנפש ולגעת בשורש. אני קוראת לכל אישה ש”נופלת” עליה בשורה כזו שתשאל שאלות – מה המסר שרוצים להעביר לה? אין הכוונה לאשמה חלילה – אלא להזדמנות לקחת אחריות על החיים שלה. מחלה או בעיה רפואית כלשהי היא קריאת השכמה עבורנו לעשות שינוי וכמה שזה קשה, אני יכולה להעיד על בשרי, זה דבר חיובי כי אחרת לא היינו קולטים שאנחנו על המסלול הלא הנכון של חיינו. דיכוי הכאב ודיכוי המחלה ע”י

16.1.2026

18