השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת דווקא התקיפות מועילה

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

שרשרת המאורעות הדרמטיים שנתחוללו בבית יעקב אבינו מימי מכירת יוסף באים לסיום מוצלח, ולעתיד טוב במשפחת יעקב השסועה. המשפחה מתאחדת מחדש בשלווה ובבבטחון במצרים הפוריה והשבעה. האבא הזקן יעקב מגיע בסופו של תהליך אל המנוחה ואל הנחלה כאשר נפגש עם בנו האבוד יוסף. כל המערכת הזאת מגיעה לסוף טוב ולהצלחה רבה, וכל זאת לאחר נאומו הנוקשה והעז של יהודה. שאיפתו ומטרתו של יהודה לרכך את ליבו של השליט המצרי הכל-יכול. יהודה בדבריו משתמש בשלושה אופנים, לשון רכה ותחנונים, סגנון עז, בוטה ומאיים ויחד עם זאת דברי הגיון וחוכמה. יהודה בונה את טענתו ונאומו על אביו הזקן, השכול שלא יחזיק מעמד, וירד "ביגון שאולה". בסופו של התהליך לא יכל יוסף יותר להתאפק וגילה את זהותו: "ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה", (מ"ה, ד'). כל כך אהבתי אתכם שאפילו בשעת המכירה ממש לא סרו האחווה והאהבה ממני (אור החיים). אחי יוסף היו בהלם ובבושה גדולה, לאור מה שעשו ליוסף, ועל כך אומר להם יוסף, מרגיעם ומעודדם, כי לא אתם שלחתם אותי הנה שזהו מעשי אלוקים, "כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם..., לשום לכם שארית", (מ"ה-ה', ז'). התוודעות של יוסף לאחיו לא היתה בנוכחות ולעיני המצרים. השאלה מדוע ביקש יוסף שהמצרים לא יהיו צופים ונוכחים באותו מעמד? רש"י מסביר כי יוסף לא היה יכול לסבול שיהיו המצרים ניצבים ושומעים שאחיו מתביישים כאשר הוא מתוודע להם ואומר: "אני יוסף... אשר מכרתם אותי...". יוסף רוצה לחסוך מאחיו עוגמת נפש וחרפה, ושלא יוודע מה עוללו לו. אשר על כן, אם היו שומעים ומגלים המצרים את מה שעשו האחים ליוסף הרי אז היו נראים האחים כרעים ובוגדים שבגדו באח יוסף ובאביהם. כבודם של האחים היה נרמס ולא היו המצרים חפצים שיגורו וישכנו בארצם. יחד עם זאת, גם כבודו ומעמדו של יוסף היה מתערער, באשר הוא היה זר, שהפך לשליט ומושל לאחר שאחיו קשרו קשר נגדו ונמכר לעבדות ואף את אביהם הוליכו שולל, הרי שזוהי משפחה שלא ראויה לכבוד כי היא ירודה ובוגדנית, ושאין מקומה במצרים. לפי פירושו של הרמב"ן, יוסף היה אומר לבית פרעה, כי יש לו אחים נכבדים בארץ העברים וכי הוא נגנב משם, וכל זאת כדי שלא תהיה חרפה עבורו, שאיש נוכרי, עבד מבית האסורים יצא למלוך עליהם והוא בסך הכל אסופי מן השוק. אי לכך, יוסף שיבח תמיד את משפחתו שהיא מכובדת ונישאת מעם, וזאת היתה טענה טובה שהתקבלה בעיניהם של המצרים. "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא, הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש איתו בהתודע יוסף אל אחיו. ויתן את קולו בבכי.... ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אותו..." (מ"ה-א',ב',ג'). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל). "ויגש" פרשת השבוע: במעמד הדרמטי של התוודעות יוסף אל אחיו מסתיימת מסכת מופלאה בחיי אנוש

ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני (בראשית מד,יח) פרשת ׳ויגש׳ מתחילה בפנייה התקיפה והקשה של יהודה ליוסף. הוא פותח ואומר: "ידבר-נא עבדך דבר באוזני אדוני". כאן מיד מתעוררת שאלה: מה פירוש "באוזני אדוני", וכי יהודה לחש סוד על אוזנו של יוסף? אמנם גם קודם לכן מצאנו את הביטוי "באוזני". למשל, על אבימלך מסופר שדיבר אל עבדיו "באוזניהם". גם על אברהם נאמר: "וידבר אל עפרון באוזני עם הארץ". אולם בכל המקומות הללו מדובר ביחיד המדבר אל רבים, ולכן אפשר לפרש שכוונתו לבקש כי יקשיבו לדבריו. לעומת זאת, כאן מדבר יהודה ישירות אל יוסף, ומה הטעם לומר שהוא מדבר "באוזני אדוני". לכן מפרש רש"י שכוונתו הייתה: "ייכנסו דבריי באוזניך". דיבורים קשים גם בהמשך הדברים הוא אומר "ואל ייחר אפך". מפרש רש"י: "מכאן אתה למד שדיבר אליו קשות". כלומר, יהודה פונה אל המשנה למלך במצרים, ומדבר אליו דברים קשים ותקיפים, וזאת בשעה שהכוח והעוצמה נתונים בידי יוסף, ואילו יהודה ואחיו נמצאים במצב נחות, לאחר שהגביע נמצא בכליו של בנימין. התנהגותו זו של יהודה דורשת הסבר. הדעת נותנת שבמצב כזה פותחים בדברי תחנונים ובדיבור רך, ורק אם הדיבורים הרכים אינם נענים יש מקום לדבר בתקיפות ובנחישות. מדוע לא הלך יהודה בדרך זו אלא פתח מיד בדברים תקיפים וקשים? כשכואב - צועקים התשובה פשוטה: כל עוד מדובר בדברים חיצוניים, כמו מיסים וענייני פרנסה, יש מקום לשקול שיקולים שכליים ולברור את דרך הפעולה המתאימה יותר. בשעה שהדברים נוגעים בנפש, כשמדובר ב"ונפשו קשורה בנפשו" - דבר הנוגע בנפשו של בנימין ובנפשו של יעקב אבינו - אין מקום לשום חשבונות ולשיקולי תועלת, אלא פותחים מיד בפעולה בכל הכוח והעוצמה. וכפתגם העממי: כשכואב - צועקים. ובעניינים כאלה דווקא התגובה התקיפה והקשה ממחישה לשומע שבאמת מדובר בדברים הנוגעים בעצם הנפש. כשהוא רואה תגובה כה חריפה וקשה, הוא מבין שאין מדובר כאן באינטרסים של כסף, כיסאות, כבוד וכדומה, אלא בכאב אמיתי, ועל-כן דווקא התגובה הקשה גורמת לו להיענות ולוותר. להציל במסירות נפש התנהגותו זו של יהודה נושאת עמה הוראה לדורות: כשעוסקים בהצלת ילד יהודי מלהיות עבד במצרים, אין זמן לערוך אסיפות של מלומדים, שיבחנו ביסודיות את ההיסטוריה והפסיכולוגיה והמצב הכספי ומצב-הרוח של הגורמים הקובעים. חייבים לצאת למאבק מיידי, בכל הכוח והעוצמה, כדי להציל ילד יהודי מהחינוך ומהנהגת מצרים, חינוך הפך התורה, המוביל להתבוללות. כאשר נוקטים דרך זו, לא זו בלבד שמצליחים, אלא שפרעה עצמו אומר: "ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים", וזוכים להצלחה הגדולה ביותר.

26.12.2025

24