השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א דת ומסורת מדוע הצדיקים סובלים? אדם התגבר על הצרות ועובד את ה' למרות כל הקשיים - הוא מזדכך ומתעלה למדרגות גבוהות ביותר בעבודת ה'. כדי להגיע ל"שלווה", צריך היה יעקב אבינו לעבור את "רוגזו של יוסף" וישב יעקב (בראשית לז,א) על המילים הפותחות את פרשתנו "וישב יעקב" - אומרים חז"ל: "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלווה, אמר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה?!". כפי שהדברים נראים בפשטות, בקשתו של יעקב "לישב בשלווה", לא הייתה דבר רצוי, ואף היה בזה חיסרון וכעין חטא. הדבר תמוה למדי: איך ייתכן שיעקב, המובחר שבאבות, יבקש דבר שאינו חיובי?! זאת ועוד, מהמשך מאמר חז"ל הנ"ל משמע, שזו דרכם של צדיקים בכלל "צדיקים מבקשים לישב בשלווה" - ואם זו הדרך החיובית והמתאימה לצדיק, מדוע אין הקב"ה שבע רצון מזה? לשם שמים למה בעצם מבקשים הצדיקים לישב בשלווה, וכי הם מחפשים נוחות, רווחה וחיים קלים? ברור, שכאשר צדיקי אמת מבקשים לישב בשלווה, הם מתכוונים לשם שמים. הם מבקשים את השלווה והמנוחה כדי שיוכלו להתעלות יותר בעבודת ה' ולהגדיל את שם ה' בעולם, מבלי שיהיו מופרעים על ידי כל מיני בעיות וקשיים. אם כן, למה אומר הקב"ה: "לא דיין לצדיקים וכו'"? משום ששלווה כזאת, אף-על-פי שהכמיהה אליה נובעת מן הקדושה, אין מקומה בעולם הזה אלא רק בעולם הבא. שם יושבים הצדיקים "ונהנים מזיו השכינה". כאן, בעולם הזה, הדגש הוא על עבודה, על התמודדות עם קשיים ובעיות. עבודת ה' מתוך שלווה היא בבחינת שכר בעבור הצדיקים ואינה בבחינת עבודה. מטרת ה"רוגז" אף-על-פי-כן אנו מוצאים ביעקב, שבסוף חייו הגיע אל השלווה המיוחלת. על הפסוק "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" מוסבר, ששבע עשרה השנים הללו אכן היו שנות שלווה ומנוחה. לכך הגיע יעקב על ידי "רוגזו של יוסף". צרה קשה זו וצער נורא זה לא היו, חלילה, עונש ליעקב על שביקש לישב בשלווה, אלא זו הייתה הדרך שאפשרה את מילוי משאלתו של יעקב אבינו. וכך עלינו להבין את פירוש הדברים: "ביקש יעקב לישב בשלווה", אך באותה שעה לא היה ראוי לזה. הקב"ה רצה להיענות לבקשתו, ומה עשה? הוא גרם ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף", ועל-ידי כך זכה יעקב בשלווה שביקש. הצרות מזככות הסבר הדבר: ידוע שעבודת-ה' מתוך צרות, צער וייסורים, מעלה את האדם לדרגות גבוהות ונעלות ביותר. על-ידי שהאדם מתגבר על הצרות ועובד את ה' למרות כל הקשיים - הוא מזדכך ומתעלה למדרגות גבוהות ביותר בעבודת-ה'. כאשר יעקב רצה להגיע לדרגה גבוהה כל-כך של "שלווה", הוא היה חייב לעבור את "רוגזו של יוסף". זו הייתה צרה שאין בה לכאורה שום טעם ומטרה (לא כצרות עם לבן ועשיו, שהייתה בהן מטרה לנצח את הרע). הדבר גרם ירידה במצבו של יעקב, עד ש"פירשה ממנו שכינה", וכו'. אך דווקא על-ידי שעמד בניסיון זה - נהיה יעקב ראוי לשלווה האמיתית, שהיא בבחינת העולם הבא. מכאן אפשר ללמוד עד כמה חשובה התפילה והבקשה לגאולה, לשלווה האמיתית. מכיוון שהקב"ה "מתאווה לתפילתן של צדיקים", הרי כאשר יעקב אבינו ביקש את השלווה, נענה לו הקב"ה. אף אנו, כאשר נבקש לישב בשלווה - יקיים הקב"ה תיכף ומיד את הבקשה ויביא את הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

בחלומו של יוסף מובא בפרשה: "והנה קמה אלומתי וגם ניצבה" דהיינו, לא די בקימה חד פעמית ועמידה זקופה, זה חשוב אך לא מספיק. צריך כוח עמידה איתן וממושך על מנת להישאר ניצב בסערות החיים ובתהפוכותיהם. על האדם להשתדל בימי חייו לבצר ולחזק את הקימה ולהפוך אותה לעובדה. ליצור מציאות מוצקה ולהחזיק מעמד גם בנסיונות העושר ואף בנסיונות העוני. יוסף הצדיק ראה בחלומותיו שיעלה לגדולה ולשררה וחשש שלא יעמוד בנסיון הגדולה, שמא יתנשא כל כך וישכח את ה' הנותן לו כוח ועוצמה לעשות חיל. ועל כך מרומז בחלום: "והנה קמה אלומתי וגם ניצבה". הגדולה של יוסף תימשך, ותהיה יציבה ועמידה. גדולתו של יוסף לא תמשוך אליה מידות נפסדות, רעות ושליליות. ואכן, יוסף היה בן שלושים שנה בעומדו לפני פרעה בשעה שהוכתר כמשנה למלך, ובן מאה ועשר שנים כשנפטר, ונמצא שמנהיגותו נמשכה תקופה ארוכה שהיא שמונים שנים. נאמר במשנה: "מרבה נכסים מרבה דאגה", ("אבות" ב'-ז'). הדאגה של העשירים היא שמא ירדו ממעמדם ולא ירע מזלם, ואצל העניים הדאגה ברדידותם, ובמועקתם הגורמים למצוקתם ושפלות נפשם. אי לכך, העני משתדל בכל כוחו לשפר עצמו בדרכים שונות כמו תפילות, בקשות ותחנונים לריבון העולמים. הנסיונות של העוני והעושר הינם קשים לאדם. לכאורה העשירות טובה לאדם, באשר העשיר דעתו רחבה וחייו נעימים, אולם פעמים שממונו ועשירותו של האדם הינם בעוכריו. על כך אומר שלמה המלך החכם מכל אדם: "עושר שמור לאדם לרעתו", ("קהלת" - ה', י"ב). יש והעושר גורם לאדם גאווה יתירה, התרברבות, נסיון להשתלטות ולמשברים בחייו. אכן, טבעו של העשיר להתנשא בעושרו ועל כך נאמר: "פן תאכל ושבעת... וכסף וזהב ירבה לך.... ורם לבבך ושכחת את ה' אלקים..." ("דברים"-ח'-י"ב, י"ג, י"ד). העני לעומת זאת שחי בדחקות, בדלות ובמחסור, זה גורם לו לדכדוך נפשי, ליבו דואב ובא לפעמים להתמרמרות כלפי הבורא. אכן, לא תמיד המצוות והמעשים הטובים שעושה העני הינם מתוך שמחה וטוב לב. כאן עומד העני בפני ניסיון גדול האם חלילה יכפור? בד בבד עם זאת העני, רחוק הוא מהתנשאות ונפשו שפלה ושבורה ועליו נאמר: "זבחי אלוקים רוח נשברה", ("תהילים" - נ"א, י"ט). על העני ועל העשיר לדעת ולהבין כי העולם מונהג בצדק ובמשפט וכל אדם ואדם מקבל את הראוי לו לקבל. אין האדם בעיניו הגשמיות מסוגל להבין סודות הבריאה והתנהלות החיים עלי אדמות, באשר: "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו", ("תהילים" י"ט, י'). רק בחיבור ובמיזוג העולמות השונים, הגלגולים השונים בטווח של מאות שנים יהיה אולי האדם מסוגל להבין גורלו ותפקידו, מהותו וייעודו. ועל כן, אין לו לאדם להתלונן ולתמוה על גורלו ומזלו. פרשת השבוע: "וישב" בני האדם החיים עלי אדמות עוברים נסיונות שונים קשים ומיוחדים ובתוכם ניסיונות העוני והעושר "והנה קמה אלומתי וגם ניצבה", (ל"ז, ז') (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל).

12.12.2025

24