השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת החיים שאחרי החיים

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

נאמר בתורה: "ואברהם ושרה זקנים באים בימים" (י"ח, י"א) ולאחר מות שרה שוב נאמר על אברהם: "ואברהם זקן בא בימים" (כ"ד, א'). מה היה צורך לחזור ולהזכיר לנו שוב את עובדת זיקנותו של אברהם? אלא שלאחר מות שרה אמנו קפצה על אברהם זיקנה יתירה, מרוב צער, יגון וגעגועים. אכן, אובדן אשת נעוריו של אדם היא מכה קשה שיש בה כדי לשבור רוחו יותר מכל דבר אחר בחיים כפי שאמרו חכמים: "אין אישה מתה אלא לבעלה, ואין איש מת אלא לאשתו", ("סנהדרין-כ"ב, ע"א). בצערו הכבד של יעקב במות אשתו רחל, אשת החיל הוא מזכיר בסוף ימיו ליוסף בנו: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל", (מ"ח, ז'). יעקב היה צריך לנקוט בלשון אחרת: "ואני בבואי מפדן מתה עלינו רחל אמך" שהרי רחל היתה אם יוסף ובזמן מיתתה השאירה ילדים ובפרט את תינוקה בנימין אשר זה עתה נולד והיא מתה בלידתה אותו. אלא שיעקב בדבריו מתייחס לכאבו הפרטי - האישי שהיה לו, במשך כל השנים, ועתה עם לכתו מארץ החיים, שופך ליבו לפני יוסף בנה בכורה של רחל, ומנסה לקבל ממנו דברי נחמה ועדוד, טרם מסירת נישמתו לבורא. על האהבה בין איש לאשתו נאמר: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", ("בראשית" - ב', כ"ד). בפטירתה של שרה אשת אברהם נאמר: "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (כ"ג, ב'). אברהם ושרה היו בני זוג אידאלים, ובפטירתה אברהם סופד לה, בוכה ומקונן. בנישואין מושלמים קיימת שלימות, אהבה, ריעות וחולשת הזקנה אינה פוגעת בהם. אולם, שמסתלק אחד מבני הזוג, השני שנשאר, חש מיד בזיקנותו משום הריקנות והבדידות שבחייו, ומיד קופצת עליו הזיקנה. אצל שרה ואברהם הם חוו חוויות שונות משותפות יחד עם אירועים קשים שחישלו אותם ויצרו אצלם הרמוניה מיוחדת. שרה בכל יסוריה וצרותיה ראתה בהם יד ההשגחה העליונה ולעולם היא לא התרעמה ולא הרהרה אחרי מידותיו של הבורא. ככלל הנאמר בחז"ל: "מברכין על הרעה כשם שמברכין על הטובה", ("ברכות"-ט',ה'). בקבורתה של שרה למדו בני האנוש, על סופו ואחריתו של האדם, גם אם יגדל האדם מעלה-מעלה בכל התחומים והבחינות, הרי שאין לו לאדם בעולם אלא ארבע אמות של אדמה, שזהו הקבר בו נקבר ונטמן. ואכן, זה מה שנשאר בסופם של חיים, מכל גדולתו, תפארתו וקניינו שרכש האדם בחייו עלי אדמות. (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל). פרשת השבוע: "חיי שרה" הזיקנה היתירה שקפצה על אברהם אבינו עם מות שרה רעייתו "ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו", (כ"ג, י"ט) (ומיד אחרי זה נאמר), "ואברהם זקן בא בימים", (כ"ד,א')

תמיהה גדולה מתעוררת על שם פרשת השבוע "חיי שרה". הרי בפרשה דוקא מדובר על מות שרה ועל האירועים שבאו לאחר מכן. מדוע נקראת הפרשה "חיי" שרה? שם הפרשה: חיי שרה פרשתנו, כולה, עוסקת במאורעות שאירעו לאחר פטירת שרה אמנו: קניית מערת המכפלה כדי לקברה; נישואי יצחק לרבקה, שבה הוא מתנחם על פטירת אמו; ולבסוף מסופר על נישואי אברהם וקטורה (היא הגר) ועל תולדות ישמעאל. לפיכך מתעוררת תמיהה רבה על שמה של הפרשה "חיי שרה", בדיוק ההפך מהמסופר בה. הלוא ידוע, ששמה של פרשה בתורה מדוייק בתכלית, ולכן עלינו לומר שקיים קשר עמוק בין המסופר בפרשה לבין מהותם האמיתית של "חיי שרה". טיבם של חיים חיים אמיתיים הם נצחיים. הם אינם מסתיימים בשעת הפטירה, אלא מוסיפים להתקיים ובאים לידי ביטוי בצאצאיו של האדם ובמהלך החיים שנמשך אחר כך בעולם. מבחינה זו, דווקא האירועים שלאחר הפטירה הם המעידים על טיבם של החיים, כי בכך נבחנת מהותם האמיתית של חיי האדם. וכך אמרו חז"ל: "יעקב אבינו לא מת", וההסבר - "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". כלומר, כאשר זרעו ממשיך בדרכו ובאורחותיו, אז אנחנו יודעים ש"אף הוא בחיים". וכך דווקא בפרשתנו, המספרת על האירועים שלאחר פטירת שרה, אנו רואים את נצחיות חייה. אנו רואים את רבקה, הממשיכה את דרכה של שרה (ובלשון הכתוב: "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו", ומפרש רש"י "והרי היא שרה אמו") וגורמת לחידוש שלושת הניסים שהיו בימיה. יתרה מזו: כל אירועי הפרשה מלמדים, כי שיטתה של שרה היא שניצחה. שרה ואברהם כאן עלינו להבחין בין שרה לבין אברהם: שרה הייתה אמו של יצחק בלבד. מאז היוולדו שאפה שהשפע האלוקי יופנה רק אליו, בהיותו זה שמסמל את הקדושה. לעומתה, אברהם היה גם אביהן של אומות אחרות (ישמעאל ובני קטורה), והעניק מאשר לו לכל בניו. שרה חפצה לגרש את "בן האמה", אך אברהם הצטער על גירושו והתפלל גם בעבור ישמעאל. האירועים המסופרים בפרשתנו מעידים על צדקת דרכה של שרה דווקא. הפרשה נפתחת בסיפור מערת המכפלה. במקורה, הייתה המערה מקום קבורתם של אדם וחוה, הורי כל המין האנושי. והנה אנו רואים שאברהם קונה את המערה לקבורת שרה, ובפועל נקברו בה רק האבות והאימהות של עם ישראל, כשאיפת שרה, שביקשה להפנות את השפע האלוקי רק לעבר בנה יצחק. ההמשך עם ישראל מוסיף על כך המאורע השני, שליחות אליעזר: על אליעזר, תלמידו המובהק של אברהם, נאמר ש"היה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים". הוא גם זכה לניסים רבים. ועם זאת, כאשר ביקש שיצחק יישא את בתו, לא נענה, ואברהם השיב לו: "בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מידבק בברוך". גם סיום הפרשה מוכיח על כך. אומרת התורה: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק", ואילו לבני הפילגשים נתן מתנות "וישלחם מעל יצחק בנו". כך מוכיחה הפרשה כולה את צדקת דרכה של שרה אמנו, שראתה את המשכה דווקא ביצחק בנה וביקשה להעביר אליו את השפע האלוקי. לכן נקראת הפרשה ׳חיי שרה׳, כי דווקא בה אנו מגלים את נצחיותם ואת צדקתם של חייה.

14.11.2025

24