השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת עיצומו של יום מכפר

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

הרהורים והגיגים ליום הכיפורים

לגבי כפרת העוונות ביום הכיפורים יש בגמרא מחלוקת: רבנן אומרים "יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים", ורבי חולק על דעתם ואומר "בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכיפורים מכפר", משום ש"עיצומו של יום מכפר". למעשה, הכול מודים ש"עיצומו של יום מכפר", כלומר עצם מהותו של יום הכיפורים מכפר. אלא שלדעת רבי גדולה כל כך קדושתו של יום הכיפורים, עד שהוא מכפר אפילו על אלה שלא שבו בתשובה; ואילו רבנן סבורים, שהתנאי לכפרה הנפלאה שנוצרת על ידי יום הכיפורים היא התשובה. ניקוי הכתמים דבר זה דורש ביאור: הרי כפרה אין פירושה רק סליחה ומחילה מצד הקב"ה. כשיהודי עובר עבירה, הוא גורם פגם בנפשו, כתם בנשמתו, ועליו לתקן את הפגם ולמחוק את הכתם. איך ייתכן שהפגם והכתם יימחו על-ידי עצם העובדה שהגיע יום מסויים, יום הכיפורים? כאן אנו מגלים את עומק הקשר שבין יהודי לקב"ה. יש קשר שנוצר על-ידי קיום המצוות וקבלת עול מלכות שמים; הנכונות למלא את רצון ה' מבטאת קשר בין יהודי לבוראו. למעלה ממנו הוא הקשר הבא לידי ביטוי במושג התשובה. מדובר באדם שהשיל מעליו את עול המצוות וניתק, לכאורה, את הקשר עם הקב"ה; מדוע הוא מחליט פתאום לשוב בתשובה? אלא שהתשובה מגלה, שבעצם היה קשור עם הקב"ה גם כשעבר על רצונו, ולכן נמשך לשוב ולהתקשר אליו. קשר עמוק אך גם קשר זה, שמתגלה בתהליך התשובה, אינו סוף פסוק. הקשר של התשובה מוגבל במידה מסויימת, לפי עוצמת התשובה. אך יש קשר עמוק מזה - זהו עצם הקשר שבין נשמת היהודי לקב"ה. הנשמה שבקרבנו היא "חלק א-לוה ממעל ממש", והיא מאוחדת תמיד עם מקורה ושורשה הקב"ה. קשר זה אינו מושפע ממעשינו ומחטאינו. הוא מצוי בכל יהודי ויהודי מצד טבע נשמתו. שום חטא ועוון אינו יכול לפגוע בו. אלא שבכל ימות השנה חבוי הקשר הזה ומוסתר עמוק בלב. מה שבא לידי ביטוי הן הדרגות החיצוניות יותר של ההתקשרות לקב"ה, אלה התלויות במעשינו ובהחלטותינו. אך ביום הכיפורים מתגלה הקשר העמוק הזה בין הקב"ה לעם ישראל. נעולים ביחידות זהו פירוש המושג "עיצומו של יום מכפר". ביום הכיפורים, כאשר מתגלה הקשר הפנימי הזה, נמחקים ממילא כל הפגמים וכתמי החטא. היום הזה מגלה, כי כל יהודי קשור עם הקב"ה בקשר שאינו ניתן לניתוק, וממילא נמחקים כל החטאים והעוונות (חוץ ממי שעובר על מצוות יום הכיפורים עצמו ומפר את הצום!). התגלות זו באה לידי ביטוי בעיקר בתפילת 'נעילה', התפילה המסיימת את תפילות יום הכיפורים. אז כביכול ננעלים הקב"ה ועם ישראל ביחידות ושום דבר אינו יכול להפריע את התאחדותם המוחלטת. על יום הכיפורים נאמר: "עיצומו של יום מכפר", ובלבד שאין עוברים על מצוות היום. ביום זה מתגלה הקשר הפנימי בין כל יהודי לקב"ה, בזכותו נמחקים כל הפגמים וכתמי החטא

יום הכיפורים הוא הפסגה של ימי התשובה והכפרה שבו נחרץ גורלו ומהלך חייו של האדם. אי לכך, כאשר אדם מהרהר על משמעות יום הכיפורים עולים במוחו ובתודעתו ימים קשים מעברו וממהלך חייו ואף את יום הדין ויום המיתה. זכירה של יום המוות יש בה עוצמתיות להתגבר על השליליות שבחיים ושבאדם. כוח זכרונו של יום המוות מועיל מאוד, מה שאמצעים אחרים אינם מועילים. בזכרון יום המוות מקבלים כל תענוגות העולם מימד מיוחד, של מחשבה שהחיים חולפים כצל ולא לעולם חוסן. האדם מחדיר לתודעתו שכל ישיבתו בעולם הינה זמנית וארעית וכל רדיפתו אחר הממון מצטננת קימעא ואולי מחשבתו מתפנה להגות בהכנת "צידה לדרך", לעולם שכולו טוב, העולם הבא. ביום הכיפורים האדם מתבונן ובא לידי הרהורי תשובה. ביום הגורלי הזה, חושב האדם על מהלך חייו ועל רצונו להמשיך לחיות ולהתקיים כדי שיומו האחרון עלי אדמות יתרחק כמה שיותר ממנו, על מנת להספיק עוד ועוד דברים שחשב לעשותם ולא הספיק עדיין ליישמם. ביום זה מתגברות תחושותיו ורגשותיו של האדם וחושב הוא כיצד להתגבר על יצריו ולהתעלות בדרגות רוחניות נשגבות. האדם בהכרתו פנימה מתבהרת לפניו תמונת קיצו הקרב ובא במוקדם או במאוחר, עד כי חושב הוא בדמיונו ובעיני רוחו מה דמותו תהיה ליומו האחרון עלי אדמות. ביום הכיפורים במיוחד, מפנה האדם את מחשבתו ומחשב חשבון עולמו, צולל הוא בים זכרונותיו ודולה משם מעשים ומחדלים, כדי לעשות מאזן נפשי רוחני. באותו זמן האדם משחרר ממעמקי נפשו זכרונות ותחושות שהיו רדומים בשיגרת חייו. תחושות אלו מאיצים את האדם לחרטה על מעשיו הקלוקלים, לחשיבה ולחשבון נפש. האדם מודע לכך, כי יום הכיפורים הינו יום תשובה וכפרה על מחדליו ומעשיו שנעשו ללא מחשבה, הגיון ובלי משים. השעות של יום הכיפורים הינן שעות אמת וגורליות הקובעות את חייו של האדם עלי אדמות. השעות הינן רכוזיות וייחודיות והאדם מבקש להאמין בהשארות הנפש, ורואה בעיני רוחו את אפסות חייו עלי אדמות. בשעות הללו מתעוררות בנפשו של האדם ניצוצות של חרטה ותשובה לכפר על מעשיו. הכוחות הגנוזים באדם מתעוררים בקרבו ביום הכיפורים ומגלים תושיה נפלאה, במטרה לעמוד בפרץ, ולגלות את אותם הכוחות העליוניים והרוחניים הרדומים, מבעוד מועד. (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל).

1.10.2025

24