השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א דת ומסורת ארבע הוראות מאפר הפרה אפר הפרה האדומה, שעשה משה רבנו, חולק לשלושה חלקים: חלק אחד כדי לטהר טמאי מת; חלק שני - לטהר את הכוהנים שעשו את הפרות שאחריה; וחלק שלישי הונח "למשמרת". מה התועלת בהנחת האפר "למשמרת"? יש לבאר עניין זה על-פי המשמעות הרוחנית הנצחית של מצוות פרה אדומה. התורה אומרת, שכדי להכין את אפר הפרה הכוהן צריך לצאת אל מחוץ למחנה, וכאשר הוא עוסק בשריפת הפרה והכנת אפרה - הוא עצמו נטמא. מכאן יש ללמוד הוראה נצחית באהבת ישראל ובדאגה ליהודי שני. לצאת להציל כאשר רואים יהודי שבגלוי לא ניכרת בו דבקות בה' אלוקים חיים, עלולים לחשוב, שאם הוא הידרדר לדרגה נחותה כל-כך - הרי הוא כבר אבוד (חס ושלום). אומרת התורה, שמשה רבנו נתן לנו הכוח לטהר כל יהודי, אפילו מי שנמצא בדרגה רוחנית הירודה ביותר, בבחינת 'טמא מת'. יצר הרע עלול להוסיף לטעון: אפילו נאמר שיש לנו הכוח לטהרו ולהצילו, מדוע מוטלת עלינו חובה לרדת לדרגה נחותה כל-כך, עד שאנו עצמנו עלולים להיטמא? האם האדם חייב לרדת בדרגתו הרוחנית אומרת התורה: "זאת חוקת התורה" - בזה מתבטא כל עניינה של התורה, צריכים להתמסר למען יהודי שני ולעשות לו טובה ולטהרו, אפילו אם לשם כך האדם נדרש לצאת אל מחוץ למחנה ולהיטמא. וכאשר הוא מבטל את עצמו בשביל יהודי שני, הוא מגלה את עצם נשמתו. אך עדיין יש חשש, שהאדם הרואה הצלחה בהשפעתו על הזולת יחשוב שההצלחה נובעת מכוחו - "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". לכן השאיר משה רבנו אפר מיוחד שנועד לקדש את הכוהנים שעשו את הפרות הבאות, כדי שהמטהר אחרים ידע ויזכור שהוא עושה זאת לא בכוחו שלו, אלא בכוחו של משה רבנו. לא לשקוע ועדיין לא די בכל זה, שכן יהודי עלול לשקוע בפעילות ציבורית ובעבודה של השפעה על הזולת, עד שהוא שוכח את עצמו ואת מצבו-שלו בעבודת ה'. לשם כך השאיר משה רבנו חלק שלישי של אפר - "למשמרת". על האדם לזכור שגם אצלו עלול להיות עניין של 'טומאת מת' חס ושלום, ולשם כך הוא יזדקק לאפר הפרה. שילוב זה - בין ההתמסרות לטובת הזולת ובו בזמן דאגה למצבו האישי של העושה למען הזולת - הוא החידוש העיקרי של התורה - התכללות שני הקווים. מצד אחד צריכים לפעול למען הזולת - "כי תראה ערום וכיסיתו". כשרואים יהודי 'ערום' מן המצוות, צריכים לדאוג שיקיים מצוות, יניח תפילין וילבש ציצית. ומצד שני, כהמשך הפסוק - "ומבשרך לא תתעלם". יש לזכור שגם אנו-עצמנו 'בשר', ובשר שמן וחומרי, שצריכים לשרותו, למלחו ולשוטפו. שילוב זה הוא המביא את הטהרה האמיתית, עד הטהרה השלמה של הגאולה. ושרף את הפרה (במדבר יט,ה) בשביל יהודי שני? בכוחו של משה

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

התורה מתייחסת ביחס חיובי ונעלה כלפי הנפטר, לגופו, רוחו, ולנשמתו. היחס החשוב והחיובי הוא כלפי האדם בחומר וברוח, בעולם הזה ולאחר פטירתו, בעולם הבא. תכלית ההלוויה לנפטר היא לכבדו. הכבוד בלוויה אינו מתייחס לגופו בלבד של הנפטר אלא ובעיקר לרוחו, לנשמתו ולאישיותו. את הנפטר יש לקבור באופן מיידי, כנאמר: "כי קבור תקברנו ביום ההוא", ("דברים" כ"א, כ"ג). הקבורה נעשית בדחיפות על מנת שלא יתבזה הנפטר לעין כל, שיראוהו מת, נרקב ומבקע. (רש"י). ההטמנה של הנפטר באדמה נעשית על מנת שתהיה לנפטר כפרה, וכשמורידים אותו ומשפילים אותו בתחתיות, זוהי כפרתו. (רש"י). משמעות חשובה בקבורת גוף האדם באדמה, שהרי במשך חיי האדם היה שליט בבריאה, על החיות והנבראים ולעתים היה מתנהג כחיה גם כלפי בני האדם. עתה משמת האדם מובל הוא אלי קבר בטרם תהיה נבלתו מאכל לעופות השמים, ולחיות השדה, ובטרם תתבקע גוויתו ותהיה לחרפה ולבוז. לכן יש בקבורה היבט של כפרה בכך שיש בה השפלה לאדם הנפטר ויש בה מאידך גם משום מניעת ביזיון. בקבורה יש גם עניין של דאגה לחיים ובעיקר לקרובי הנפטר, שלא יראוהו בניוולו ויצטערו צער נוסף, גדול ועמוק. האדם מורכב מגוף ונפש. הגוף הוא מן האדמה והנפש היא רוח מן האלוקים. בעת הפטירה על הגוף לשוב אל העפר, כי האדם ביסודו עפר והרוח תשוב אל האלוקים. היהדות לא אימצה את החניטה וגם לא את שריפת הנפטר כמו שנהגו הגויים הקדמונים. האדם, ככל שהנו מתעלה ומתקדש בחייו - הרי שנזר אלוקיו על ראשו. הוא מתדבק לבוראו ומתייחד עם אלוקיו. הנשמה האלוקית של האדם מסתלקת מגופו לאחר מותו, היא עולה מעלה מעלה לצור מחצבתה. גופו החומרי נרקב באדמה ונעשה כאבן שאין לה הופכין, והכל הופך אט אט לרימה ותולעה, עפר ואפר. כשרואה כל זאת האדם הוא חרד ומהרהר על תכליתו יעודו ומציאותו בעולם. אי לכך, על האדם להשתדל ולשאוף שחייו לא יעברו להבל וריק, ללא תועלת וללא מגמה. ובזמן שאדם מרוכז בהתעלות רוחנית שורה עליו השכינה, העצמיות שלו מתבטלת והוא משיג שלימותו וייעודו. "זאת התורה אדם כי ימות באוהל", (יט', יד')."וישב העם בקדש ותמות שם מרים ותקבר שם", (כ', א'). "ויראו כל העדה כי גווע אהרון ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל", (כ', כט') (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין בברכת שבת שלום כהן שאולי זצ"ל). פרשת השבוע: "חוקת" היחס לנפטר בתורת ישראל, הוא של כבוד לנשמתו ולאישיותו

4.7.2025

24