השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א דת ומסורת כוחו של דיבור חיובי שמה של פרשתנו – ׳אמור׳. מילה זו, בהקשרה הכתוב בתורה, אמורה על הכוהנים "אמור אל הכוהנים", אולם מנהג ישראל לקרוא לפרשה אמור, בלי ההמשך ("אל הכוהנים"). על-כן יש לראות בזה הוראה לכל יהודי, שהתורה אומרת לו: "אמור!". מה יהודי צריך לומר? אי אפשר לומר שהכוונה לדברי תורה, כי על זה נאמר ציווי מפורש "ודיברת בם" (בדברי תורה). אלא האמירה שעליה מצוּוה כל יהודי היא לומר דברים בשבחו של חברו. האמירה יוצרת על הפסוק "אמור אל הכוהנים" נאמר במדרש: "אמרות ה' אמרות טהורות. אמרות בשר ודם אינן אמרות טהורות". המדרש מביא דוגמה ממלך בשר ודם, שמבטיח לבני עמו לבנות בניין, ולמחר הוא שוכב לישון ולא קם, "היכן הוא והיכן אמרותיו?!". אבל הקב"ה מה שהוא אומר, הוא עושה. בני ישראל דבוקים בקב"ה, "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום", ולכן כשם שאמרותיו של הקב"ה הן אמת והאמירה עצמה פועלת ויוצרת, כך גם ליהודי יש הכוח לומר דברי אמת, שגם יכולים לפעול וליצור על ידי עצם האמירה. הוצאת ההעלם איזו אמירה פועלת על ידי עצם האמירה? זו אמירת דברי זכות על הזולת. עניינו של דיבור הוא להוציא דברים מן ההעלם אל הגילוי. דברים שהיו בהעלם במחשבה מתגלים ויוצאים החוצה על-ידי הדיבור. הכוח הזה פועל גם על יהודי שני. כאשר מדברים על הרע של הזולת, מוציאים בכך לידי גילוי את הרע הקיים בתוכו, והדבר עלול לגרום לו נזק. אילו לא היו מדברים על כך, ייתכן שהרע היה נותר כשהוא חבוי בתוכו, ולא היה מביא את התוצאות השליליות. זכות וזיכוך אם כך באמירת דברים על הרע של הזולת, הרי מכיוון ש"מידה טובה מרובה ממידת פורענות", קל וחומר שאמירת דברי שבח על יהודי מוציאה לידי גילוי את המעלות החבויות בו, והדבר מעניק לו כוח וסיוע בעבודתו לקב"ה. כשמלמדים זכות על יהודי ומדברים על מעלותיו, הדיבור עצמו גורם שמעלות אלה יבואו לידי ביטוי בפועל. זו ההוראה שנלמדת מהציווי 'אמור': יש לדבר בשבחו של יהודי, לדון כל יהודי לכף זכות ולדבר על מעלותיו. כשעושים כך, יתקיים גם הפירוש הפנימי ב"הווי דן את כל האדם לכף זכות" – 'זכות', מלשון זיכוך; כלומר, הדבר יביא לידי כך שכל יהודי יהיה זך וטהור, עד שהקב"ה יאמר עליו "ישראל אשר בך אתפאר".

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

בימי חיי האדם, עלי אדמות, עליו להודות ולשבח תדיר את הבורא, שנטע בו נשמה אלוקית אדירה, הנשמה הינה עוצמתית ויש בה כוחות אלוקיים שעל ידם אפשר לחזות בנועם ה׳, לראות את האמת שבחיים את החן, היופי וההדר שבבריאה. יש בכוחו של האדם לרומם, לזכך ולהאיר את נשמתו באור גבוה ונעלה, ויש בה בנשמתו כדי לדעת את מזלו וגורלו. כשם שהכהנים נדרשים לקדושה יתירה, כך עם ישראל נדרש לשמור על כללי הקדושה לעומת עמי הארצות. מה שמתאים לאומות העולם אינו מתאים והולם את עם ישראל הנבחר, גם בשל אופיו המיוחד והסגולי. אי לכך, נשמתו של האדם הינה נצחית, בת אלמוות, אולם היא מוגבלת בתוך גוף זמני, היא נכנסת אל עולם חומרי, מלא ניגודים וסבל הדורש מאבקי קיום יומיומיים. יש ופעמים, בזמנים קשים מבקשת הנשמה להיפטר ממעמסת הגוף הפיזי המגביל ולחזור למקורה בחיק העליון. המוות נדמה אז כמפלט האפשרי. אשר על כן, אנו מקדשים באותו זמן את החיים ואיננו מקלים ראש במתנת הקיום. החיים הינם מקודשים ונוצרו על ידי כוח עליון שהינו הבורא, לעשייה גבוהה ונאצלת שהיא בעלת ערך עצום שלא תמיד אנו מודעים למהותה ולערכה הנשגב. אי לכך, נטילה רצונית של החיים על ידי האדם, בטרם הגיעו לסיומם הטבעי, היא סטירת לחי לבורא ולבריאה. כאשר האדם נוטל חייו הריהו מתריס בפני הבורא שהוא נכשל, דהיינו שהקב״ה שלח אותו לחיי סבל שאינו יכול להם, וזאת במקום להשתתף במלאכת העשייה של הקוסמוס הזה, להיות שותף לבריאה ולהפיץ אור האהבה וקדושת החיים. אשר על כן, החיים לא נועדו רק להנאה וסיפוק היצרים, לתשוקות ומאוויים, אלא יש לקדשם, ולחזק את תעצומות נפשו, ולהגיע להתעלות רוחנית שמיימית. אי לכך, כאשר האדם ממלא את ימיו כנדרש כפי שהועיד לו הקב״ה ולא קיצר חייו בטרם הגיעו לסיומם הטבעי, הרי שבאותו זמן יש בידו, את הכוח הרוחני להתפלל לבורא להצלחה, לברכה, לישועה ולרחמים, ולהיות מליץ טוב עבור הפרט והכלל. "אמור" פרשת השבוע: החיים ניתנו לאדם במתנה ועליו לקדשם ולטהרם כדי להגיע לייעודו ולשלימותו ״ושמרתם מצוותיי ועשיתם אותם.. ולא תחללו את שם ״ (כ״ב-ל״א, ל״ב) … קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל

(עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל).

16.5.2025

18