השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

על ספת הטיפולים עם חנה דיין מתוך הרגש אל הריפוי איך כאב רגשי יכול להפוך לכלי של קרבה זוגית וצמיחה פנימית

"הרי לְמה קוראים שיתוף אם לא לשתף את עידן ברגשות שלי?" אמרה דינה. "אני ממש חושבת המון ומחכה לרגע המתאים, ועד שאני כבר משתפת אותו — זה יוצא תמיד כמו האשמה, ואז עידן נפגע ומשתבלל ואני נפגעת חזרה, ונוצר פער ומרחק גדול יותר, בזמן שאני רק רציתי קִרבה", הוסיפה דינה. "זה טבעי ומובן מאליו דינה, אף אחד לא לימד אותנו לדבר את הלב. לא לימדו אותנו לבכות בלי להציף או לשתף בלי לתקוף. הרבה פעמים אנחנו חוות רגש מאוד עמוק ואנחנו לא מצליחות להביע אותו; או שהוא נבלע בשתיקה, או שהוא יוצא כהאשמה, והרגש — שאמור להיות המנוע של הקשר, שאמור לחבר ולקרב — הופך לכלי שמרחיק. אבל, אם ניתן לרגש הזה מקום, תהיה פה התחלה של ריפוי". "מה אני אמורה לעשות?" שאלה דינה. "יש כמה שלבים: שלב ראשון, לעצור ולהקשיב פנימה: מה אני מרגישה עכשיו?" "ממש קשה לי לזהות", ענתה. "גם אם לא ברור לך, תני לזה רגע. זה יכול להרגיש כמו כובד, מועקה או עייפות…." "ומה אחרי זה?" שאלה בעניין. "אני צריכה לשאול בסקרנות ולנסות להבין מה הפעיל אותו. לא

כשזה מגיע ככה, מתוך פגיעות אמיצה ולא מתוך האשמה, אז הוא יכול באמת לשמוע. לא כי הוא אשם, אלא כי הוא באמת חשוב לך ואת חשובה לעצמך. הרגש הוא חלק מאוד משמעותי מעבודת השם, והוא לא מכשול אלא שער. לא במקרה כתוב: "רחמנא ליבא בעי" — הקב"ה רוצה את הלב. החולשות, הרגשות וכל מה שעובר לך בגוף הם לא טעות אלא חלק מהמסע הרוחני שלך, ומותר לך להרגיש ולבכות, וחשוב שתלמדי איך לא להיבהל מזה". "אז איך אני ניגשת לזה ביום יום? תני לי כלים", אמרה דינה. "תתחילי כל בוקר בשאלה: מה אני מרגישה? תאפשרי לעצמך לעצור לפחות פעמיים ביום רק כדי לנשום ולהרגיש. אפשר לנהל יומן רגשי ולכתוב בו לפחות משפט אחד ביום. והכי חשוב, תזכרי שאת לא צריכה שמישהו יראה אותך כל הזמן, לפעמים כל מה שמתבקש זה שאת תראי את הלב שלך". "אני חושבת שהילדה שבי מתחילה להרגיש… שיש מישהי שרואה אותה. אולי… זו אני?" אמרה בחיוך.

חייב להיות משהו דרמטי וגדול שיפעיל את הרגש הזה. לפעמים זה יכול להיות מבט של עידן או משפט שאמר לך שנגע לך בכאב ישן, בפצע של הילדה הזו שלא הרגישו וראו אותה. "ו….?" המשיכה לשאול. "ואז תאפשרי לעצמך להרגיש בגוף את הכאב הזה, בלי לברוח ולתקן. ממש לנסות לזהות איפה זה בגוף. איפה את מרגישה את זה בגוף?" שאלתי אותה. "בגרון", ענתה. "תני לזה רגע, תהיי עם זה לאט לאט". לאחר כמה דקות של שקט ראיתי שזולגת לה דמעה. "ואז תשאלי את עצמך: מה אני צריכה עכשיו? אולי מילה טובה? אולי שעידן ישב לידך? לא דרישה או ביקורת, רק הזמנה לקִרבה, ואז פשוט תבקשי.

כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות

אפשרות גם בזום | קליניקה פרטית בשפלה | פסיכולוגיה יהודית תורת הנפש | (לנשים) במשברי חיים חנה דיין - טיפול זוגי ופרטני (טיפול פרטני לגברים ינתן על ידי מטפל) | www.hannad.co.il : לכל המאמרים | hanna.tipul@gmail.com : מייל | 054-4480705

9.5.2025

4