השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

השלך. פירשו רבותינו זה השולה דגים מן הים (פירוש רש"י, ויקרא יא,יז) בין העופות הטמאים, שהתורה מונה בפרשתנו, נזכר גם השלך. מהו שלך? מסביר רש"י: "פירשו רבותינו, זה השולה דגים מן הים". שלך הוא עוף הצולל למעמקי הים ושולה משם דגים, שמהם הוא ניזון. הגמרא מספרת על ר' יוחנן, שכשהיה רואה שלך, היה אומר: "משפטיך תהום רבה". ומפרש רש"י: "ומשפטיך אף בתהום רבה, שזימנת שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים, להמית המזומנים למות". כלומר, השלך סימל, בעיני ר' יוחנן, את הדרך שבה הקב"ה משגיח על עולמו, וקובע אפילו בדגים מי יחיה ומי ימות. ראיה לשיטת הבעש"ט ממאמר זה של ר' יוחנן הביא רבנו הזקן ראיה להוכחת שיטתו של הבעש"ט, שכל הדברים המתחוללים בעולם הם על-פי השגחתו הפרטית של הקב"ה. לא רק אירועים הקשורים במין האדם הם בהשגחה עליונה, אלא הקב"ה משגיח גם על החי, הצומח והדומם, וקובע כל פרט ופרט הקשור בהם. שהרי זהו תוכן מאמרו של ר' יוחנן, שגם כאשר עוף צולל לים ומעלה דג, הדבר נעשה בהשגחתו של הקב"ה, שקובע איזה דג יילכד. ואכן, הבעש"ט לימד, שכל פרט וכל תנועה שמתרחשים בעולם, הם בהשגחה פרטית של הקב"ה. אפילו בעלה הנושר מן העץ מכוון הקב"ה את נשירתו וקובע לאן ייפול ויתגלגל. במעמקי ה"ים" העובדה שהראיה לכך נלמדת דווקא מהשלך, אף היא אינה מקרית. יש קשר ישיר בין מהותה של ההשגחה הפרטית לבין השלך, "השולה דגים מן הים". העולם, כפי שהוא נראה לעינינו, דומה שהוא מתנהל על-פי חוקי הטבע. איננו רואים בו את יד ה', המכוונת את הדברים והמשגיחה עליהם. אולם מוסבר בתורת החסידות, כי המילה 'טבע' היא ממשמעות טביעה (כמו "טובעו בים סוף"). כשם שחפצים הטבועים במים קיימים שם בשלמות, אלא שאינם נראים, כך גם הטבע מסתיר, כאילו מטביע בתוכו, את ההשגחה האלוקית, עד שנראה כאילו הדברים נעשים מאליהם. בא השלך ורומז, שאם רוצים לגלות את ההשגחה העליונה, צריך לשלות את הדברים מתוך ה'ים' - להסיר את מסכת הטבע ולמצוא את ההשגחה שמאחורי הטבע. מתחת להסתר השלך מלמד אותנו, שצריך להתבונן בדברים מתחת למעטה ה'מים', מתחת ההסתר של הטבע. צריך להעמיק ולהתבונן בפנימיותם של הדברים, ואז מגלים, שגם הדברים המקריים כביכול, הטבעיים לכאורה, מכוונים למעשה בהשגחה פרטית. זה המצב בימינו, כאשר העולם החומרי מסתיר ומעלים את האמת האלוקית. אבל בגאולה האמיתית והשלמה, בקרוב ממש, תתגלה האמת הזאת לעיני כול, כנאמר: "ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". העובדה שהראיה להשגחה הפרטית נלמדת דווקא מעוף השלך, אינה מקרית. יש קשר ישיר בין מהותה של ההשגחה הפרטית לבין השלך, "השולה דגים מן הים״ מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א דת ומסורת דג שמלמד את עקרונות ההשגחה

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

בפרשה מסופר על אסון שאירע בעיצומה של חנוכת המישכן, שני בני אהרון הכהן, נדב ואביהוא מתו במישכן. משה רבנו מגיב לאסון כך: "אמר לו משה לאהרון, אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך (אחד משנינו יפטר מן העולם) עכשיו רואה אני שהם (בניך) גדולים ממני וממך", (ויק"ר - י"ב, ב'). אכן, כמה קשה לו לאב שכול, לקבל דברי ניחומים, במיוחד באותו זמן כששני בניו מונחים ומוטלים מתים לפניו, כמקרה של אהרון הכהן. ובכל זאת, כששמע אהרון את דברי משה, נאמר: "וידום אהרון", "כיוון ששמע אהרון כך, צידק עליו את הדין ושתק... ("ספרא") ללא ספק, מופלאת היא תגובתו של אהרון הכהן. זוהי התנהגות שמעל לדרך הטבע של בן אנוש. התורה מעידה על אהרון, למרות שפגעה בו מידת הדין לא חל בו שום שינוי, אלא ניצב באמונה שלימה ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה. על אהרון נאמר: "וידום אהרון", שהיה בבחינת דומם, כי כשם שהדומם אינו משתנה כך אהרון היה שקט ודומם ונשאר באמונתו הגבוהה והצרופה. צדוק הדין הוא יסוד האמונה בכלל ובעת האבל בפרט. נאמר במשנה ("ברכות" - ט',ב'): "על בשורות טובות הוא (האדם) אומר: "ברוך הטוב והמטיב" ועל שמועות הרעות הוא אומר: "ברוך דיין האמת". וכן נאמר (משנה, שם ה'): "חייב (אדם) לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה". הרמב"ם (בפיהמ"ש, שם) כותב כי הרבה דברים נחשבים לרע בתחילתם וסופם מביאים טובה גדולה, והרבה דברים נחשבים בראשיתם טוב וסופם רע מאוד ועל כן כותב הרמב"ם: "אין ראוי לנבון להצטער בבוא צרה...". אי לכך, מחשבות יגון פוגעות בנפשו של האבל השרוי בצער. האדם שקיימת אצלו נטייה לדכאון וליגון מתעוררות בליבו מחשבות של ספקות באמונה. כאן באה תפילת צדוק הדין שנועדה לשחרר את נפשו המדוכאת של האבל ממחשבות היגון ולחזקו באמונה בבורא שהוא גדול העצה ורב העליליה. המעשה הבא מלמד אותנו אורחות חיים ושופך אור הממחיש הלכה למעשה את הנאמר לעיל: הרבנית שרה בת זקוניו של האדמו"ר "האמצעי" מליובאוויטש נתאלמנה מבעלה זמן קצר לאחר חתונתה. אמו של החתן רבי אהרון משקלוב לא בכתה כשנפטר בנה. היא קיבלה את הדין באהבה ואמרה: "ריבונו של עולם, אני מודה לך על שנתת לנו בן כזה טוב צדיק ולמדן ועוד יותר אני מודה לך על כך שהנני מחזירה לך אותו צדיק ותמים". לעומתה בעלה נשבר מהמקרה הטראגי ובכה בדמעות שליש. רעייתו עמדה לנחמו ואמרה לו: "אתה זוכר שבשעה שהובלנו את בננו לחופה, נשאנו בידינו נרות דולקים שהשאירו בזוהרם והיינו כל כך שמחים ומאושרים והנה עתה, אנו שוב מדליקים נרות והפעם נרות נשמה, והאומנם אינם מקובלים עליך?! לא יקירי, "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם". (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל). "שמיני" פרשת השבוע: צידוק הדין הוא יסוד האמונה היהודית בה נפשו של האדם משתחררת ממחשבות הצער והיגון "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם (את בני אהרון נדב ואביהוא) וימותו לפני ה'. ויאמר משה אל אהרון... בקרובי אקדש... וידום אהרון", (י'-ב',ג').

25.4.2025

26