השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת להכיר ולא להתגאות

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

אדם מעלתו גדולה מהדומם, מהצומח והחי גם יחד, ויש לו מעלה נוספת שהוא "מדבר" ובכוחו להתקרב אל הקדושה, לבורא ולעשות לו נחת רוח. האדם כידוע הוא נזר הבריאה ויש לו את כוח הדיבור, כוח זה ניתן רק לאדם. הצומח הוא בדרגה נמוכה יותר מן החי, והדומם הוא בדרגה פחותה מזו של הצומח. מכל הדרגות שבבריאה ניתן להביא קורבן לה'. מהחי - מביאים בקר צאן ועופות. מהצומח - הביאו את המנחות שהיו עשויות מסולת ושמן. מהדומם - את המלח שנתנה לו ברית מלח עולם להקריבו על המזבח, ולכל קורבן הוסיפו מלח. האדם בגופו שהוא חומרי הוא בבחינת בהמה, אבל בכוח שכלו ורוחו הוא מלאך ה', גופו החומרי הוא בן חלוף והנשמה היא נצחית. כל הבריאה מתוקנת על ידי הקרבת הקורבן. האדם אוכל או מקריב בהמה שאוכלת מן הצומח, והצומח ניזון מן האדמה - הדומם. האדם האוכל את הבעל חי מעלה את החומר, כך הדבר לגבי הקורבן. ארבע המדרגות בבריאה שורשן בארבעה היסודות: עפר, מים, אויר ואש. הדומם מיסוד העפר. הצומח מיסוד המים, החי מיסוד האויר (הנפש). המדבר יחודו מהנשמה שהוא מיסוד האש. אותיות שמו של האדם מרמזות על מהותו, ערכו ותכונותיו של האדם. אדם - ראשי תיבות אפר, דם, מרה, וכן, ראשי תיבות אחריתו דרך מוות. כמניין אותיות "מה" - "מה השם אלוקיך דורש 45 , אדם בגימטריה ממך". 1 , הבורא הינו 41= , אם 3= אדם כסכום שלושה השותפים שבו: אב , כמניין האדם. 45 - סה"כ הקורבן שאדם מקריב על גבי המזבח הוא הכפרה שלו, לרמז לאדם שהוא ראוי למעשה שנעשה לבהמה וה' סלח ומחל לו. בימינו שאין לנו את בית המקדש, ה"כפרה" ניתנת על ידי הכסף הניתן לצדקה למצוות ולמעשים טובים, ואכן, "כפרה" בגימטריה ,305 - וכסף במילואו שווה 305 = שווה "כסף". כפרה .305 גם "שה" שהיו מקריבים על גבי המזבח בבית המקדש, שווה (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל). "...אדם כי יקריב מכם קורבן לה' מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם", (א', ב'). פרשת השבוע: "ויקרא" אדם מעלתו גבוהה ונעלה מכל הבריאה, ובכוח הדיבור שניחן באפשרותו להתקרב לבוראו ולעשות לו נחת רוח.

ויקרא אל משה (ויקרא א,א) בראש פרשת השבוע כתובה המילה "ויקרא" ("אל משה"), והאות אל"ף היא 'אל"ף זעירא'. אות קטנה זו רומזת לענוותנותו של משה רבנו, שלמרות כל מעלותיו הנשגבות היה "עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". אין זו האל"ף החריגה היחידה בתורה. יש אל"ף נוספת, בדברי הימים, האל"ף של המילה "אדם" (האמורה על אדם הראשון), והיא 'אל"ף רבתי'. היא מציינת את מעלותיו העצומות של אדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה, ואת העובדה שהכיר במעלת עצמו. להיות "בינוני" רוב אותיות התורה הן אותיות בינוניות. הדבר מתאים לייעודו הכללי של האדם, שעליו להיות במדרגת 'בינוני', והוא יכול להגיע לזה על ידי התורה. אך פה ושם יש גם אותיות זעירות ואותיות גדולות, שגם מהן עלינו ללמוד דרכי התנהגות. האל"ף הגדולה, שבמילה 'אדם', מתארת את גדולתו הנפלאה של אדם הראשון, שהקב"ה בעצמו העיד עליו, שחכמתו מרובה מחכמת מלאכי השרת. היא מלמדת את האדם שעליו להכיר את מעלותיו ואת הסגולות המיוחדות שניחן בהן. כשם שעל האדם להכיר את מגרעותיו, כן עליו להכיר גם את מעלותיו. בלי זחיחות דעת אלא שהכרת המעלות אינה צריכה להביא לזחיחות הדעת. אדם הראשון גם מייצג את הנפילה בחטא עץ הדעת. מזה יכולים אנו ללמוד, שההכרה במעלות האישיות כשהיא לעצמה עלולה להביא לידי חטא. לצד הכרת המעלות נדרש האדם שתהיה בו גם תחושת שפלות וענווה, כפי שמסמלת האל"ף הזעירה של משה רבנו. משה רבנו הכיר גם כן את מעלותיו. אפילו פסוק זה עצמו, שבו כתובה האל"ף הזעירה, מבטא את חיבתו של הקב"ה למשה - "ויקרא אל משה" - הקב"ה קרא לו בקריאת חיבה. משה ידע שהוא אשר קיבל תורה מסיני והכיר את מעלותיו המיוחדות. אלא שאמר בליבו, כי מעלותיו אלה ניתנו לו במתנה מלמעלה ואין הוא צריך להתגאות בזה, שכן אם מישהו אחר היה זוכה בתכונות ובסגולות הרוחניות הללו, היה מן הסתם מגיע לדרגה גבוהה לאין ערוך. בדרך זו היה משה עניו מכל האדם. ניצוץ ממשה בכל יהודי יש חלק מנשמת אדם הראשון וכן ניצוץ מנשמת משה רבנו. מזה מובן, שיש בנו הכוח ללמוד מן המעלות שבשניהם: מצד אחד על יהודי לדעת, שמכוח היותו בן אברהם יצחק ויעקב, הוא יורש מהם מעלות נפלאות. עליו להכיר בערך עצמו ולא לחשוב שהוא אינו ראוי ללימוד תורה ולקבלת ענייני קדושה. מצד שני עליו לזכור, שמעלות אלה לא באו בזכות יגיעתו ועבודתו, אלא ניתנו לו במתנה מלמעלה. על כן עליו להיות שפל בעיני עצמו ולא להתגאות. דווקא על ידי הענווה זוכים ל"קריאה של חיבה", כפי שקרא הקב"ה למשה, ומגיעים אל השלמות האמיתית. האות אל"ף במלה "ויקרא" (בתחילת חומש זה) קטנה, ללמד על ענוותנותו של משה. למרות שהכיר בגדולתו, אמר בליבו, כי מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה ואין הוא צריך להתגאות בכך.

4.4.2025

38