השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת כוחו של מעשה גשמי

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

לאחר שמשה רבנו שבר את הלוחות הראשונים ברדתו מהר סיני, לא מוזכר במפורש בתורה, היכן הונחו אותם שברי לוחות הברית. בחז"ל, דעות שונות, בשימושם ובאחזקתם של הלוחות השבורים. לפי הגמרא, "מנחות", (צ"ט, ע"א) וכן, "בבא בתרא" (י"ד, ע"א הוסבר, ששברי הלוחות הניחום עם הלוחות השניים. יונתן בן עוזיאל, מתרגם, שלקח משה רבנו את הלוחות השניים עם הלוחות השבורים והניחם בארון. במדרש הגדול מסביר את הפסוק: "ויקח (משה) ויתן את העדות אל הארון". שאלו הם לוחות העדות והמילה "את" באה לרבות ולהוסיף גם את שברי הלוחות הראשונים שנשברו והניחום בארון. הלוחות הראשונים היו רק שברים, ואם כן, מה היתה חשיבותם? לכאורה, גם קדושתם פרחה כפי שנאמר בפרקי "דרבי אליעזר" (פרק מ"ה), שהיו האותיות שנכתבו על הלוחות הראשונים פורחות ואז משה השליך את הלוחות ונשתברו, שנאמר: "וישבר אותו תחת ההר", ("כי תשא" - ל"ב, י"ט). בתלמוד הבבלי במסכת סוטה (מ"ב, ע"א), מוסבר כי היו שני ארונות ארון אחד יוצא למלחמה והיו בו שברי לוחות ראשונים, וארון שני נשאר בקרב המחנה והיה בו ספר תורה. לעומת זאת, יש גירסא בתוספתא, "סוטה" (ז', ט'), ומוסבר כי היו שני ארונות, ארון אחד יוצא למלחמה והיה בו ספר תורה, וארון שני נשאר במחנה והיו בו שברי לוחות. רבנן, ב"ירושלמי" מסבירים שהיה ארון אחד בלבד, שהיו בו שברי לוחות, וספר תורה ולוחות שניים. בתוספות הרא"ש בתלמוד הבבלי, מסכת "סוטה", כתב, שעד תקופת בית המקדש שבנה שלמה המלך, שברי הלוחות נלקחו למלחמה והלוחות השניים נשארו במחנה. אי לכך, מימי שלמה המלך ששרר שלום ואחווה בין האומות הוחלט ששברי הלוחות יושמו בארון עם הלוחות השניים, ולא היה בהם צורך לצורכי שמירה במלחמה. אשר על כן, מה כוחם של אותם שברי לוחות שלקחו אותם למלחמה ועזרו במלחמה לנצחון ישראל? אותם שברי לוחות דומים לאותו זקן תלמיד חכם ששכח תלמודו ובכל זאת צריך להיזהר בכבודו ובמעמדו כי יש זכרונות ימי גדולתו בחכמה, בבינה ובדעת התורה, כך לגבי הלוחות שנשברו, הם נזכרים ברישומם ובמעלתם הגדולה ובכוח קדושתם הרב. בלוחות הראשונים היו סגולות מיוחדות עפ"י הגמרא ("עירובין" ד', ע"א), ועליהם נאמר: "והלוחות (הראשונים) מעשה אלוקים המה והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות", ("כי תשא"-ל"ב, ט"ז). אכן, אם לא היו משתברים הלוחות הראשונים לא היתה נשכחת תורה מישראל. רש"י מסביר: "חרות" משמע חקוק ואינו נמחק לעולם. הלוחות הראשונים היו אומנם שבורים אבל כוח קדושתם היה רב וגדול ובהם היתה השלימות הרוחנית המיוחדת שלמרות שהם שבורים הם איחדו את העם ביציאתם למלחמה להזכיר לעם את השבר שעבר עם ישראל ושזקוק הוא לרחמי שמים ולהצלחה במלחמתם. פרשת השבוע: "פקודי" חשיבותם של שיברי הלוחות הראשונים שהושמו בארון הקודש, ונלקחו לחזית בעת מלחמה עם האויב "ויקח (משה) ויתן את העדות (לוחות הברית) אל הארון...", (מ',כ'). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל).

משה מציין דווקא את משקל התרומות ולא את ערכן. המשקל מסמל את הצד החומרי של הדבר, ולכן בתרומת המשכן נמנים הדברים דווקא לפי משקלם אלה פקודי המשכן (שמות לח,כא) פרשת פקודי נפתחת בפסוק "אלה פקודי המשכן", ובהמשך מופיע דיווח על כמויות הזהב, הכסף והנחושת שנאספו לצורך עבודת המשכן, ועל השימושים שנעשו בהן. מפרשים מסבירים, שמשה רבנו ראה צורך למסור דין וחשבון מפורט של כל הנדבות שעברו תחת ידיו, ובכך להורות לגבאי הצדקה את חובתם להיות נקיים מה' ומישראל. אולם עיון בדיווח זה מגלה מיד כי הוא חלקי ביותר. מופיע פירוט של השימושים בכסף ובנחושת בלבד, אך אין פירוט על שימושיו של הזהב. גם הסיכום של הכסף מתייחס רק לתרומת 'מחצית השקל' ולא לתרומות שניתנו כחלק מנדבת המשכן. אין דיווח של עשרה חומרים נוספים (תכלת, ארגמן וכו') שניתנו לצורך המשכן. כמו כן, התורה סיפרה שהתרומות היו "והותר", ואין פירוט כמה היו העודפים ומה נעשה בהם. ניהול חשבון רש"י אומר, שכאן "נמנו כל משקלי נדבת המשכן". כלומר, אין כאן יומרה להגיש דו״ח מפורט של כל הנדבות ושימושיהן, אלא לפרט את משקל הנדבות העיקריות שניתנו למשכן. התורה מספרת לנו בכך, שמשה רבנו, כממונה על הקמת המשכן, ניהל חשבון של כל התרומות והנדבות. לכן אין צורך לפרט את כל הפריטים ואת כל החומרים ושימושיהם, אלא די בפירוט כללי של החומרים העיקריים. דוגמאות אלה מלמדות, שמשה רבנו ניהל את כל התרומות כראוי ברשימה זו יש דבר בעל משמעות עמוקה. משה מציין דווקא את משקל הדברים ולא את ערכם. משקל מסמל את הצד החומרי של הדבר, ואילו ערכו מסמל את צידו הרוחני, ובתרומת המשכן נמנים הדברים דווקא לפי משקלם. בחיי האדם, 'משקל' מסמל את עצם העשייה, וה'ערך' מסמל את הכוונות והמשמעויות הטמונות בה. כשיהודי מקיים מצווה, יש כאן עצם המעשה של קיום המצווה, ויש הכוונות והתחושות שעומדות מאחורי המעשה היבש. והנה, לגבי עשיית משכן לה' מציינים דווקא את ה'משקל' - את עצם המעשה. מטבע של אש יש כאן הוראה נצחית, שהמשכן שכל יהודי צריך לעשות לקב"ה אינו נעשה רק על-ידי פעילות רוחנית של כוונה ורגש, אלא גם על די פעולה גשמית, ארצית. כשיהודי עושה מעשה גשמי אשר "פוקד על-פי משה" - נעשים המעשים הגשמיים שלו משכן לשכינה. ועד כדי כך, שגם ה'מטבע' שיהודי נותן, נעשה "מטבע של אש" - הוא נעשה חדור באש הנשמה האלוקית שבקרבו. בכך אכן נבנה משכן פרטי לה', ודבר זה ממהר עוד יותר את בניין בית המקדש הכללי השלישי, שבו יתגלה הקב"ה בעצמו תיכף ומיד ממש. לממונה אמיתי. ביצוע וכוונות

28.3.2025

32