השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

, התעוור בגיל שנתיים, 38- עידו אפרתי, בן ה בעקבות מחלה תורשתית נדירה מאז הוא מפלס דרכו בעולם ה"רגיל", נתקל בלא מעט אתגרים ומכשולים בבית הספר היו מורים שלא עשו לו הנחות ועזרו לו וגם בילדים, שעשו לו מבחנים כדי לבדוק אם הוא באמת עיוור הוא למד לשני תארים, במוזיקה ובייעוץ חינוכי, אך מתקשה מאוד למצוא עבודה קבועה בהוראה, ומרגיש שיש קיר זכוכית שחייבים לשבור אותו החלומות שלו, לעבוד בחינוך עם ילדים ולהכיר מישהי שתבנה איתו זוגיות ומשפחה: "זה יקרה, רק צריכים לראות אותי ולהכיר אותי ואת כל מה שיש לי להציע" רות מזרחי ) עיוור מלידה, חולם 38( עידו אפרתי למצוא עבודה בחינוך ולהקים משפחה: "הלוואי שתקרת הזכוכית תישבר ויראו אותי מעבר ללקות"

״רק צריכים לראות ולהכיר אותי״. עידו אפרתי

לאשדוד לפני כשנתיים, ואחות שמתגוררת בגדרה. את הראיון הזה הוא עושה ללא מגבלות, מסכים שאשאל את כל השאלות האישיות, ומשיב בפתיחות. חשוב לו שתכירו אותו ותיתנו לו הזדמנות להתחלה חדשה. "אין לי זכרונות מהשנתיים הראשונות שבהן ראיתי" ש. מתי ואיך גילית שאתה עיוור? "אני עיוור מגיל שנתיים, בעקבות מחלה תורשתית נדירה, שגרמה לניוון של עצב הראייה. יש לנו רקע גנטי במשפחה, זה התחיל בצד של אמא שלא ידענו עליו וגם אחי הצעיר לקוי ראייה, ברמה אחרת". ש. ספר איך זה לגדול כילד עיוור? "אני עיוור מגיל שנתיים ואין לי זיכרונות קודמים, כך שמבחינתי אני עיוור מלידה, זה מה שאני מכיר. אני רואה אור וצללים, מבחין בין אור לחושך. עם כל הקושי שכרוך בדבר, והרבה טיפולים וניתוחים שלא צלחו, אלו החיים שלי ואני לא יודע משהו אחר".

ש. למדת במסגרות רגילות? "בעצם גדלתי בשילוב של מסגרות מיוחדים לילדים עיוורים ולקויי ראיה. יחסית, השתלבתי מהר עם ילדים רואים, גם בבית הספר וגם בחוגים. לשמחתי הסביבה שלי עודדה אותי לעצמאות. למעט דברים טכניים, כמו היכרות עם סביבת הבית, התמצאות במרחב, וכך למדתי להתמודד עם הרבה דברים". ש. ובכל זאת, היו ילדים שפגעו בך בבתי הספר הרגילים? "כן, היו דברים כאלה, היו תלמידים שלא הבינו את המגבלה ושאלו המון שאלות, ולקח להם הרבה זמן להתחבר אליי ברמה חברתית. היו שצחקו וניסו לבדוק כמה אני מסוגל להתמודד ולבחון אם אני באמת לא רואה או סתם משחק את העיוור". ש. נפגעת ללא הרף או שעטית עור של פיל? "היו מקרים בהם נפגעתי, אבל יותר הייתי מתוסכל. הלכתי לאיבוד בתוך סיטואציות מסוימות. הרגשתי שעושים ממני צחוק. לפעמים אני צוחק על זה ,אבל בעבר לא. וחשוב לי לציין, שזה מתגמד לעומת היחס בבית הספר היסודי

, ונדמה 2025 השנה היא שנת שכבר היינו צריכים להיות מומחים בראיית האחר, בהפחתת סטיגמות ודעות קדומות, פתוחים יותר בקבלת השונה ולא מרימים גבה, כאשר כולנו לומדים ועובדים יחד שכם אל שכם. אז מסתבר שלא, לא תמיד ולא בכל מקום. סיפורו של עידו, בחור עיוור מאשדוד, מלמד שלמעשה יש לנו

עוד הרבה ללמוד בנושא כדי להיות חברה תקינה ואיכותית, שבאמת משלבת את כולם ונותנת הזדמנות שווה גם לשונים. ) בן לאמא 38( עידו אפרתי פלורט, גננת במקצועה, ולאבא יוסי, מעצב שיער שכיום חוזר גם לעסקי המוזיקה, סאונד ודיג'יי, בהם עסק בעבר. הוא האח הבכור, יש לו אח צעיר ממנו, עמו עבר

28 המשך בעמוד

21.3.2025

26