השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

כאשר גורלו של עם ישראל הועמד בסכנה, לא היסס משה לוותר על הדבר היקר לו ביותר, על שמו שבתורה, ובלבד שבני ישראל לא ייפגעו ואתה תצוה (שמות כז,כ) בפרשת השבוע אנו קוראים על ציוויים רבים שנאמרו למשה רבנו בעניין המשכן וכליו, אך למרבה הפלא, הפרשה כאילו מתחמקת בעקיבות מלהזכיר את שמו של משה. זו הפרשה היחידה בתורה (מלידת משה ועד ספר משנה תורה, שנאמר מפי משה עצמו) שאין שמו של משה רבנו מוזכר בה אפילו פעם אחת! מסבירים המפרשים, שבכך נתקיימו דברי משה רבנו אשר ביקש למחוק את שמו מהתורה אם ייפגע עם ישראל בעקבות חטא העגל. משה אמר אז לקב"ה: "אם תישא חטאתם (הרי טוב), ואם אין (ואם לא) מחני-נא מספרך אשר כתבת". דברי צדיק, אפילו הם נאמרים על תנאי, מותירים רושם. לכן, אף שהקב"ה קיבל את שתדלנותו של משה למען עם ישראל, בכל-זאת נמחק שמו של משה מפרשה אחת בתורה, היא פרשת תצווה. הדבר היקר ביותר אפשר להבין בנקל, שהתורה הייתה הדבר היקר ביותר בעיני משה. כל מהותו הייתה התורה, ולכן היא נקראת על שמו 'תורת-משה'. ברור לכל בר דעת, כי משה רבנו לא היה מוכן לוותר על שמו שבתורה תמורת כל הון שבעולם. לא קיים דבר שבעבורו היה משה רבנו מוותר על שמו שבתורה. כל זה נכון, עד שהדברים מגיעים לעם ישראל. כאשר גורלו של עם-ישראל הועמד בסכנה, לא היסס משה לוותר על הדבר היקר לו ביותר, על שמו שבתורה, ובלבד שבני ישראל לא ייפגעו. מעשהו זה של משה רבנו ממחיש לנו את הקשר העמוק שלו עם עם ישראל. לכאורה, היו לו כל הסיבות הטובות לעמוד מן הצד. החטא עצמו היה חמור ביותר: עם שזה עתה חזה בהתגלות האלוקית המופלאה ביותר על הר סיני, הולך וממיר את אלוקיו הנצחי בעגל הזהב! שנית, משה כלל לא היה עם העם בעת החטא, שהרי שהה על ההר. ובכל-זאת עמד משה רבנו וביקש מהקב"ה לסלוח לעם ישראל, ועד כדי כך שהודיע, כי אם הקב"ה לא יסלח להם, הוא מבקש למחוק מהתורה את שמו. למעלה מהתורה משה כאילו אומר לקב"ה: אם התורה אינה מאפשרת לסלוח לעם ישראל על חטא העגל, אני מבקש למחוק את שמי מהתורה ובכך להביא לידי ביטוי את הקשר העמוק עוד יותר ביני לבין עם ישראל ובין עם ישראל לבינך, הקב"ה. ככל שעמוק הקשר בין משה רבנו לבין התורה ובין עם ישראל לבין התורה, אין הוא מגיע לעוצמת ההתקשרות שלהם עם הקב"ה בכבודו ובעצמו. מסירות נפש זו של משה רבנו הביאה את הסליחה לעם ישראל. שכן, כאשר עורר משה רבנו את הקשר העמוק והעצמותי שבין הקב"ה לעם-ישראל (שעומד אפילו מעל לתורה), הרי מבחינת הקשר הזה יכולה לבוא כפרה גם על חטא העגל. ומכאן אנו יכולים ללמוד אהבת ישראל מהי. זו אהבה אפילו למי שחטאו בחטא כחטא העגל. ואהבה ללא סייגים, עד כדי מסירת הדבר היקר ביותר, השם שבתורה בעבור העם. זו גדולתו של נשיא ישראל הראשון, וכך נהגו ונוהגים כל נשיאי ישראל שבאו אחריו, בכל דור ודור. דת ומסורת למה נמחק שמו של משה מהפרשה? מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

השמן מסמל את החכמה, בבחינת "חכמת אדם תאיר פניו". כמו כן, פרי הזית ושמנו מסמלים בגורלם את עם ישראל ובניו. מה הזיתים נחבטים בהורדתם מהעץ ולאחר מכן, מתמתקים לאחר כבישה, ומפרי העץ מופק שמן הזית, לאחר כתישה, כך עם ישראל ובניו מביאים אור, עולים ומתעלים לאחר כתישה של מירוק, מכאובים ויסורים, נטהרים ורק אז מביאים אור לעולם ולמשפחה. פרי הזית כאמור עובר מספר שלבים עד שנמתק וראוי הוא לאכילה. תחילת הפרי במסיקה - קטיפה, כתישה, מליחה, השהייה והמתקה. תחילתו של הפרי הינו מר ובוסר, וסופו מהנה באכילתו, טעים ומזין. כך ילדי ישראל, כמה עוצמה וכוחות נפש נזקקקים ונדרשים לחינוכם, לטיפוחם ולקידומם. לאחר יגיעה, מאמץ רב ועוצמות נפש רבה מצד ההורים, המורים והמשפחה זוכה הבן לערכיו הנאצלים המוסריים. באותו הזמן, מעניק הבן נחת ונעשה לכבוד ולתפארת להוריו, משפחתו, ולעם ישראל. אז מגיע הבן לדרגה כזאת שהוא בבחינת שמן זית המאיר והמעניק מטובו לכל סביבתו. על זה נאמר: "והיה ראשיתך מצער (קטן ודל) ואחריתו ישגה יגדל מאוד, יפרח וישגשג" (איוב, ח'). על פי הנאמר ב"ויקרא רבה": חמישה שלבים בתהליך גדילתו הרוחנית והנפשית של הילד, ושמן הזית הזך הוא השלב הגבוה ביותר. השלבים הם: מים, יין, דבש, חלב ושמן, כאשר המים הם הדרגה ההתחלתית הן מבחינת ריכוז ומצבור המינראלים, הויטמנים וכדומה, והן בהיותם חסרי טעם וריח. הילד הרך אינו מכיר בערכם וחשיבותם של המים, כשם שאינו מכיר בחשיבות וערכו של הלימוד. כל שלב נוסף מצטיין בתכונותיו ובאיכותו בבניין הגוף של האדם, יותר מקודמו. היין מתוק מהמים ומשובח באיכותו. הדבש משובח יותר מהיין במתיקותו ובאיכותו, ובמינראליים שבו. החלב מהדבש במצבור הסידן שבו, ומשפיע לגדילתו ולהתפתחותו של הילד. בסיום ארבעת השלבים מגיע הילד המתבגר אט אט לשיא התפתחותו הגשמית הערכית והלימודית, ונעשה בבחינת שמן זית המסמל אור תורה וחכמה, המאיר לכלל ומציין את מנורת המקדש שהודלקה בשמן זית הזך והקרינה על כל ישראל. פרשת השבוע: "תצווה" המיוחד בפרי עץ הזית שילדי ישראל נמשלו לו "ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד", (כ"ז, כ'). "...בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך", ("תהילים" - קכ"ח, ג'). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל).

7.3.2025

22