השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת תמיד אפשר לחזור

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

כאשר יצאו בני ישראל ממצרים יחד עם הילדים, הטף והנשים, הכלבים הרבים שהיו במצרים וששמשו גם כשומרים על המלך ועל הממלכה המצרית, לא נבחו ולא הפריעו למהלך היציאה. התנהגות הכלבים היתה מיוחדת הם לא נבחו ולא הפחידו את ישראל וזה בניגוד גמור למנהגם וטבעם. כך הסביר גם הפרשן ה"אבן עזרא" שמתוכנן היה מצד הכלבים אפילו לא לנבוח וכל זאת על מנת שלא להפחיד את ישראל. הפרשן בעל "העמק דבר" מסביר כי היו בין היהודים אנשים שהיו רשעים ולא היו צריכים לצאת ממצרים ובכל זאת התאפקו הכלבים ולא נבחו משום כבודם של ישראל. הכלבים השאירו את איזור משכן היהודים והרחובות שהם גרו, במצב של שקט ושלווה ולא נשמעה נביחת הכלבים למרות שהיו רבים ועזים, וכן לאחר מכן ביציאת היהודים. אכן, התנהגותם של הכלבים בזמן יציאת ובריחת היהודים ממצרים היתה לפלא גדול בעיני ישראל. איפוקם של הכלבים היתה ניסית ומיוחדת במינה כך שהילדים, התינוקות, הטף והנשים היו רגועים ושלווים. אין ספק, כי זוהי יד ההשגחה האלוקית שכיוונה וניתבה את מהלך ההיסטוריה שהיציאה תהיה ללא הפרעה ובהצלחה. יש לציין, כי הכלבים במצרים היו עזים ואכזריים, גם הגנבים, הגזלנים והעבריינים שבמצרים פחדו מהם מאוד. רכושם של משפחות בני מצרים היה נשמר הודות לכלבים שהיו מפחידים בנבחותיהם העזות והצורמות, וכך היו מפחידים ומרחיקים את כל האנשים הרעים והגזלנים מתחומם. והנה ביציאת היהודים ממצרים שתקו הכלבים הרבים, לא חרצו את לשונם ולא הפריעו למהלך היציאה של היהודים ממצרים. אי לכך, אין הקב"ה מקפח שכרה של כל ברייה וברייה. גם הכלבים זכו לגמול מאת הבורא על התנהגותם ביציאת ישראל ממצרים. בספר התורה ניתנה הוראה מאת הקב"ה לדורות כי יש לתגמל את הכלבים ועל כך נאמר: "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו", ("שמות - כ"ב, ל') דהיינו, ההשגחה העליונה אינה מקפחת שכרה של ברייה העושה רצון ה' והעושה עשייה טובה וחשובה. יחד עם זאת, אין בני תמותה מסוגלים להבין את המהות המיוחדת של כל בריה ותפקידה עלי אדמות, ורק הקב"ה יוצר הכל, הוא בלבד מכיר את תעלומות העולם וסתרי כל חי. אשר על כן, הניסים והנפלאות שעבר עם ישראל במצרים היו מדהימים ועתה עם ישראל לפי מהלך ההיסטוריה יוצא מעבדות לחירות, תוך תקווה לחיים חדשים שיקבלו אט-אט ממשות בבחינת עם ישראל חי וקיים. פרשת השבוע: "בא" התנהגותם המיוחדת של הכלבים בעת היציאה ממצרים היתה לפלא גדול בעיני עם ישראל. "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה", (י"א, ז'). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל).

התורה מספרת לנו כי הקב"ה הכביד את לבו של פרעה, עד שלקה בכל עשר המכות ורק אז שיחרר את בני ישראל. נשאלת השאלה האם זה הוגן להכביד את לבו ולהעניש? כי אני הכבדתי את לבו (שמות ז,י) השבוע אנו קוראים על שלוש המכות האחרונות שניתכו על מצרים, ועל יציאתם של בני ישראל מארץ מצרים. בראשית הפרשה מצווה הקב"ה את משה ללכת אל פרעה ולהתרות בו לקראת מכת הארבה. באותה הזדמנות הקב"ה מבהיר למשה מיד, שפרעה לא ייענה לאזהרה, וזאת משום שהקב"ה הכביד את ליבו: "כי אני הכבדתי את ליבו. למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים". מכאן למדנו, שמכת הארבה לא באה כעונש על אי היענותו של פרעה להתראה, שהרי הקב"ה הכביד את ליבו כדי שלא יסכים לשלח את בני ישראל. לכאורה אין זה הוגן אפוא שהקב"ה הכהו במכות, בעוד הוא עצמו מנע ממנו להיענות לדרישתו. איבד את הבחירה מסבירים המפרשים, שבמכות הראשונות אכן היה בידי פרעה כוח הבחירה החופשית, ולו רק רצה, היה יכול לשחרר את ישראל. אך מאחר שהרשיע והתריס כנגד ה' - הענישו הקב"ה בנטילת הבחירה החופשית ממנו. זה היה עונש של 'מידה כנגד מידה': פרעה התרברב - "מי ה' אשר אשמע בקולו!"; בא הקב"ה והראה לו, שאין הוא ברשות עצמו כלל, ושאפילו בהחלטות שלאחרים יש בחירה מוחלטת - הוא משועבד לגמרי לרצון ה'. בכך התמלא הפסוק "אשר התעללתי במצרים": התנהגותו של פרעה במכת הארבה הוכיחה עד כמה אין הוא נתון ברשות עצמו. כשעבדיו אומרים לו: "הטרם תדע כי אבדה מצרים", הוא מצווה להשיב את משה ואהרן ואומר: "לכו עבדו את ה' אלוקיכם"; ובה בשעה הקב"ה מאמץ את ליבו, ואין הוא מסוגל לוותר ולשחרר את ישראל. צריך להתאמץ אך עדיין יש מקום לשאול: נכון שרשעתו של פרעה היא שגרמה לנטילת יכולת הבחירה ממנו, אך בפועל, עכשיו הוא נטול יכולת בחירה, וכיצד ניתן להענישו על שהוא ממאן לשלח את ישראל, כשאין הדבר בכוחו וביכולתו? זאת ועוד, אם אין בכוחו של פרעה להיענות לציווי ה', לשם מה בכלל התרה בו משה? מבואר בספר ה'תניא', שאפילו מי שעליו נאמר "אין מספיקין בידו לעשות תשובה", הרי "אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה, מקבלין תשובתו". אמנם לא עוזרים לו ועורמים בדרכו קשיים עצומים, אבל אם הוא מתעקש ושב בכל זאת מקבלים את תשובתו. כך גם פרעה - אף שניטלה ממנו הבחירה וה' חיזק את לבו, אילו היה מתחזק ועומד כנגד 'הכבדת הלב', היה יכול לעשות תשובה ולמנוע מעצמו את המכות הנוספות. הואיל ופרעה לא ניסה להתחזק ולהתגבר על 'הכבדת הלב', הוא נשא באשמה על סירובו לשלח את ישראל ולכן היה ראוי לעונש. הקב"ה מצפה בדברים אלה טמון לקח נצחי: אם פרעה, הגוי הרשע, היה יכול לשוב בתשובה גם לאחר שהקב"ה הכביד את לבו - קל וחומר יהודי, שנשמתו היא "חלק א-לוה ממעל", ואשר גם בשעת החטא נשארת נאמנה לה' - שתמיד יש בו הכוח לשוב בתשובה. הקב"ה מצפה לתשובתו של כל יהודי. אפילו של מי שנתרחקו כל כך עד שעליהם נאמר: "ואתה הסיבות לבם אחורנית", "מנעת מהם תשובה". אין זה אלא מצב חיצוני בלבד, וברגע שירצו באמת לשוב בתשובה - יוכלו לשוב מיד, כהרף עין.

31.1.2025

24