השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת לא למרר את החיים

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

לאורך ההיסטוריה, עינם של הגויים היתה צרה בטובתם של ישראל ולא יכלו לסבול הצלחתם. לגויים, נדמה היה כי היהודים גוזלים מהם את ממונם ומתעשרים על חשבונם ועוד תופעות שונות ושליליות על היהודים. מאידך, הגויים לא העריכו את הטובה המרובה שהביאו היהודים לארצם כמו שגשוג ופריחה לארצם בכל המובנים. הגויים זממו תמיד לנשל את היהודים מנכסיהם בטענה שהם עושקים את הגויים ומרוששים אוצרות מדינתם. תקופות קשות ואכזריות עבר העם היהודי, כאשר השנאה כלפיו היתה תהומית והתבטאה פעמים רבות באנטישמיות שהלכה וגברה והעמיקה. כבר בתקופת התנ"ך מצאנו קנאה, שנאה ותחרות. שנאה עזה היתה מצד עשיו האדומי כלפי אחיו יעקב, שהוא ישראל. סבל וצרות היו גם בדורות שלאחר מכן מאומות העולם שבאו מאדום מזרעו של עשיו, וכן מעמלק הרשע ומעמים אחרים ששינאתם היתה עיוורת כלפי העם היהודי. השנאה כלפי היהודים לא ידעה גבולות והשאיפה היתה הכחדה, הרס וחורבן. נציין את התקופה הקדומה שבה עם ישראל היה במדבר כשיצא ממצרים ובלעם הרשע ביקש להכחיד את עם ישראל ע"י קללה. בתקופה של ממלכת פרס, ימי המן ואחשוורוש, שביקשו לאבד ולהשמיד את העם היהודי. כמו כן, בתקופות השונות כמו בתקופת האימפריות היוונית, הרומאית, בתקופת הנצרות כאשר האנטישמיות הגיעה לשיאים ולאחר מכן תקופת מסעי הצלב והאינקויזיציה שפעלה בכל כוחה נגד העם היהודי, ברדיפות פוגרומים ועוד. ובדור שלפני האחרון, השואה האיומה שהיתה באירופה שבה נטבחו הומתו ונשרפו שישה מיליון מעמנו. ולאחרונה, שנאת הערבים, כאשר נפלו בקרבות על הגנת המולדת עשרות אלפים מבחורינו. בפרשתנו המצרים מקנאים ואף חוששים מפני בני ישראל ובהצלחתם כנאמר: "ויקוצו מפני בני ישראל" וברצונם: "הבה נתחכמה לו". וכשבמטרתם של המצרים שיהיו ישראל עבדים, ממושמעים, ושיוכלו לשלוט בהם ובכל אשר להם. מצרים את בני ישראל בפרך, וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה", (א'-י"ג, י"ד) (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל). "שמות" פרשת השבוע: הקנאה והשנאה כלפי עמנו מלווים אותנו בכל הדורות וזאת עוד בטרם היותנו לעם "ויאמר (פרעה) אל עמו, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, הבה נתחכמה לו פן ירבה...", (א'-ט',י'). "ויעבידו

וימררו את חייהם (שמות א,יד) סיפור יציאת מצרים בא לא רק לספר את דברי ימי ישראל, אלא ללמד את היהודי, בכל דור, כיצד לצאת מה'שעבוד' האישי שלו בתוך 'מצרי' העולם. אחד הדברים שהתורה מספרת על שעבוד מצרים הוא, שהמצרים מיררו את חיי בני ישראל - "וימררו את חייהם". כלומר, לא זו בלבד שהמצרים העבידו את בני ישראל בפרך, הם גם הפכו את חייהם למרים. כיצד מיררו את חייהם? על ידי שהעבידו את העם ב"עבודה שאין לה קצבה ואין לה תועלת". אדם, גם אם הוא עובד עבודה קשה, עדיין אין חייו נעשים מרים, כל עוד יש לעבודה זו שיעור קצוב וכשהוא רואה את התועלת המופקת ממנה. אך המצרים העבידו את בני ישראל בעבודה אין סופית, שהיא גם עבודת סרק, ללא שום תועלת. עבודה כזאת ממררת את החיים. בלי קצבה חייו האמיתיים של יהודי הם החיים הרוחניים. גם אם יש לו קשיים בחייו הגשמיים, עדיין אין בכך כדי למרר את חייו הרוחניים. אולם יש דבר שעלול למרר את חייו הרוחניים - "עבודה שאין לה קצבה ואין לה תועלת". כשיהודי עוסק בעניינים גשמיים, בצורכי פרנסתו וכדומה, זו עבודה שיש לה קצבה. התורה קוצבת את מידת ההשקעה בענייני הפרנסה: "יגיע כפיך כי תאכל" - צריך להשקיע בפרנסה רק את ה'כפיים', הכוחות החיצוניים, אבל לא את פנימיות הנפש. כמו כן העבודה קצובה בזמן - יש השעות שיהודי עוסק בענייני פרנסתו, ויש שעות שהוא מקדיש לתפילה בציבור, לקביעת עיתים לתורה וכדומה. בלי תועלת עבודה כזאת גם מביאה תועלת. הואיל והיא נעשית על-פי התורה, היא משמשת כלי ראוי שבו שורה ברכת ה', והיהודי אכן רואה ברכה בעמלו. אולם אם יהודי מתמסר לפרנסתו ב"עבודה שאין לה קצבה" - הוא לא שם גבולות למידת ההשקעה בפרנסה, ראשו וכל כוחות נפשו נתונים לעסקיו, והוא מהרהר בהם ביום ובלילה ומתחבל תחבולות גם כשהוא שוכב על משכבו, עבודה כזאת גם "אין בה תועלת", שכן בכך הוא פוגע בכלי שבו צריכה לשרות ברכת ה'. כך יהודי מכניס עצמו ל'שעבוד מצרים' - "וימררו את חייהם". מניין הכוחות כל מה שברא הקב"ה בעולם, יש לו מידה וגבול. רק בנשמה האלוקית יש כוחות אין סופיים, מכיוון שהיא קשורה עם הקב"ה, שהוא בלתי מוגבל. מכאן שכאשר יהודי מתמסר לעסקיו ב"עבודה שאין לה קצבה", הוא שואב את כוחותיה האין סופיים של הנשמה האלוקית ומשקיע אותם בעניינים גשמיים וחומריים, ובכך הוא ממרר את חייה. יציאת מצרים פירושה להשתחרר מהשעבוד הזה. לקבוע גבול ומידה לעשייה הגשמית, ולאפשר לנשמה האלוקית להשקיע את כוחותיה בחיי התורה והמצוות.

17.1.2025

24