השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת לחיות חיי נצח

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

יוסף מרגיע ומנחם את אחיו ואומר להם כי מעשיהם ומחשבותיהם שהיו ניראות שליליות, מתבררות היום שהיו חיוביות ומועילות באשר, "למחיה שלחני אלוקים לפניכם", (מ"ה, ה'). אי לכך, אין אדם מבין מחשבות הבורא, פעמים נראות לנו הויות שונות שליליות ומתבררות אחר מכן, כטובות, מבורכות ומוצלחות. כמה חשיבות ומעלה לאדם המתעלה ואינו מחזיר רעה לאותו אדם שכך נהג בו. אלא אדרבה משתדל האדם למחול, לסלוח ולפייסו. כך נהג יוסף הצדיק עם אחיו. המעשה הבא ממחיש גודל המעלה של אדם המתנהג כך: מסופר, על רבי אבא שהיה יושב בפתח שער העיר וראה אדם אחד שבא וישב לו על גל אבנים בתחתית ההר, ולאחר מכן נרדם. ראה רבי אבא שנחש גדול מתקרב לאותו אדם להזיקו, והנה לפתע נפלה חתיכת עץ משורש האילן על הנחש והרגה אותו. לאחר מכן, קם האדם ובא ללכת, ובדיוק באותו רגע נפל סלע מראש ההר לתחתית ההר וניצל אותו אדם, שאם לא היה קם באותו רגע היה הסלע נופל על ראשו. התפלא רבי אבא למעשי הפלא שנעשו לאותו אדם, ושאלו: מה מעשיך? אמר לו, כל ימי מחלתי לאנשים שעשו לי רע וכשעליתי על מיטתי מחלתי מכל הלב לכל אלו שציערו אותי במשך היום. בפרשתנו אחי יוסף חששו מאוד כי לאחר פטירת אביהם יעקב, ישיב להם יוסף רעה כגמולם ועל כך נאמר: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו", (נ', ט"ו), ובהמשך אף נאמר: "וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך עבדים", (נ', י"ח). התמיהה, מדוע לאחר פטירת יעקב אביהם חשבו האחים שיוסף ישיב להם רעה, הרי כבר אמר להם שאין בליבו נגדם כלום ? על זאת מפרשים, שלאחר פטירתו של יעקב הרגישו האחים לראשונה בחייהם את התחושה הקשה להיות בלי אבא, ומשום כך לא יכלו להאמין שאכן יוסף מחל להם על שהרחיקו אותו מאביו במשך עשרים ושתים שנה, ולכן חששו כל כך שיוסף, בכל זאת, עוד ישיב להם כגמולם הרע. פירוש נוסף, האחים חשבו עתה, לאחר פטירת האב, יענישם יוסף, כי כל הזמן שאביהם היה בחיים לא רצה יוסף, שכל כך אהבו, לצערו ולגרום לו צער ועוגמת נפש. יוסף מתנהג במידת הרחמים ומרגיע את אחיו, "אל תיראו כי התחת אלוקים אני", אם הייתי רוצה להרע לכם כלום אני יכול? כי הכל הוא כרצון הבורא. יוסף הצדיק מגלה לדורות שיבואו כי אחת מאבני הבניין היסודיות של עם ישראל, בדרך לגאולתו, היא אהבת ישראל, אחדותו, סליחה וויתור איש לרעהו כפי שכך נהג. גם יעקב אבינו רצה לגלות לבניו כיצד לקרב את גאולתו של העם, הוא פתח ואמר לבניו: "האספו" כלומר, התאחדו, והוא חזר ואמר "הקבצו" ובזה רצה להראות להם ולדורות הבאים שהעיקר היא האחדות, האחווה והאהבה שתשרור בעם ישראל. פרשת השבוע: "ויחי" דרכם של אנשים נעלים וטובים היא התכונה המיוחדת שלא לגרום רעה גם לאלו שפגעו בהם, ולהיפך אף להתנהג עמם במידת החסד והרחמים. "ועתה (אומר יוסף לאחיו) אל תיראו (תפחדו), אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם, וינחם אותם וידבר על ליבם", (נ', כ"א). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל).

דווקא כשיעקב אבינו נמצא במצרים והוא עומד לפני פטירתו - זה הזמן שבו זוהרת במלוא עוצמתה העובדה שהוא ׳חי׳ ויחי יעקב (בראשית מז,כח) בתורה כל דבר מדוייק בתכלית. גם שמות הפרשיות מדוייקים, ושמה של כל פרשה מבטא את מהותה ותוכנה. לאור זאת מתבקשת השאלה, למה נקראת פרשתנו בשם 'ויחי', בה בשעה שהיא עוסקת בהפך הגמור - מתחילת הפרשה מסופר על פטירתו של יעקב אבינו ולא על חייו. ההסבר טמון בעומק משמעותם של החיים. חיים אמיתיים הם נצחיים. חיים שיש בהם תנודות ושעלולים להיפסק, אינם חיים במובנו האמיתי של המושג. משום כך, רק על הקב"ה, מקור החיים, אפשר לומר שהוא חי באמת, כמו שנאמר: "וה' אלוקים אמת הוא אלוקים חיים". הואיל והקב"ה הוא 'אמת', שאין בו שינויים ושאינו נפסק לעולם, הוא גם נקרא 'חיים'. הקשיים מגלים איך יכולים גם בני תמותה לזכות ב'חיים' אלה? על ידי דבקות בה'. הואיל והקב"ה הוא החיים האמיתיים, על כן כל הדבק בו - אף הוא חי. וכך נאמר: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - חיים כולכם היום". זו הסיבה שעם ישראל נמנה עם הדברים הנקראים 'חיים', מכיוון שהוא דבק בקב"ה. דבר זה בא לידי ביטוי דווקא כשיהודי פוגש בדרכו מכשולים ונדרש להתמודד עם קשיים ובעיות. כל עוד החיים זורמים על מי מנוחות, לא באה לידי ביטוי ברור דבקותו בקב"ה. דווקא כשהוא נתקל בהפרעות ובקשיים בעבודת ה' ומתגבר עליהם - אז מתגלה בבירור כי הוא דבק באמת בקב"ה, ואז הוא נקרא 'חי'. חיים במצרים עתה מובן למה נקראת פרשתנו 'ויחי'. דווקא כשיעקב אבינו נמצא במצרים והוא עומד לפני פטירתו - זה הזמן שבו זוהרת במלוא עוצמתה העובדה שהוא 'חי'. קודם לכן היה יעקב בארץ ישראל, מקום הקדושה. הוא אמנם עבר הרבה צרות וייסורים, אך עדיין לא היה די בכך כדי לגלות את מידת דבקותו בקב"ה, לעומת דרגתו הרוחנית העליונה. אך כאשר יעקב נמצא לפני פטירתו, לאחר שירד עם משפחתו למצרים, "ערוות הארץ", וגם שם הוא ובניו (ובכלל זה אפרים ומנשה שנולדו במצרים) עומדים בצדקתם במלוא השלמות - עכשיו רואים הכול את העובדה שיעקב אבינו היה 'חי'. אמונה בגלות הגמרא אומרת: "יעקב אבינו לא מת; מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים". המשך קיומו של עם ישראל, מתוך דבקות בה', בדרכו של יעקב - זהו המשך חייו. לכן נקראת הפרשה 'ויחי', מפני שדווקא בה אנו רואים בבירור את החיים הנצחיים של יעקב אבינו. ומכאן לקח נצחי לכל יהודי, שדווקא בזמן הגלות, כאשר הקשיים והצרות מרובים, ובפרט בשעה שאין רואים בעיני בשר איך יכולים להיגאל ("נסתם הקץ", כמו שנאמר אצל יעקב), ואף-על-פי-כן לומדים יהודים תורה ומקיימים מצוות ומאמינים בכל עוז בגאולה השלמה - כאן מתגלה, שהתורה והקב"ה הם החיים האמיתיים של עם ישראל.

10.1.2025

24