השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

"אני זוכר שכן, הייתי בהכרה, אבל הפינוי שלי היה ארוך מאוד, שעתיים וחצי שכבתי שם עם חוסם עורקים על הרגל ופגיעות קשות. בהתחלה פוניתי לבית חולים שערי צדק, אושפזתי שם כמעט שבועיים ואז הועברתי לשיקום בתל השומר." ש. איך סיפרו להורים שלך על הפציעה הקשה? "אמרו לי שיש שתי אפשרויות, או שאני מתקשר לספר להורים שלי, או שהם שולחים מישהו לדפוק להם בדלת. העדפתי אני להתקשר להורים לעדכן אותם על הפציעה .התקשרתי לאבא, אמרתי לו 'שמע אבא, נפצעתי בקטנה, אני בשערי צדק, תגיעו'. זה שהם דיברו איתי זה ללא ספק הרגיע אותם. כשהגיעו, ראו שאני פצוע קשה, עם פגיעות צוואר וראש". ש. במבט לאחור, היית עושה בדיוק אותו דבר? "ללא ספק. לא הייתי משנה שום דבר בדרך, כי ככה הכרתי את כל האנשים וצברתי את כל החוויות שעברתי". הסבא שלחם בששת הימים: "במקום שבו אתה מרגיש ביטחון, שם תיזהר יותר מכל" ש. איך תסביר את הדרייב המטורף של הלוחמים הצעירים והמבוגרים להילחם ללא הפסקה? "אתה נמצא שם, אתה רואה את הדברים, אתה מבין שמישהו צריך לעשות את העבודה השחורה הזאת, בשביל החברים שנלחמים איתך. לא יקרה מצב כזה, שהם ילחמו ואתה לא. כולנו ביחד למען המדינה". ש. ולעומת זאת מה דעתך על אלו שאומרים שהמוטיבציה נחלשה? "לא מעניין פוליטיקה בצבא. מי שאיתנו מצוין, ומי שלא איתנו, לא חשוב". ש. אתה נכד לסבא גיבור

"התגייסתי כג'ובניק עם פרופיל , כי לא הייתה לי ברירה. מהר 45 מאוד ובהשפעתו של איתמר ז"ל כאמור, הבנתי שאני לא נשאר ,55 שם, העליתי פרופיל וטופס ועשיתי טירונות מחדש עם מרץ כלוחם בנח"ל." 22 ש. היכן היית בשבעה באוקטובר? "הייתי בסדיר, תפסתי קו בגוש עציון, אני זוכר ששמענו על מה שקורה בטלוויזיה, ומהר מאוד המ"פ העיר את כל הפלוגה ונשלחנו לכל מיני משימות לתגבור בגוש עציון. בשמיני לאוקטובר כבר העלו אותנו לצפון, כי חששו שיקרה שם משהו דומה, היינו שם שבוע ואז הבינו שצריך לרדת לדרום ולהתאמן לקראת באוקטובר 31- התמרון בעזה. ב נכנסנו לעזה ולחמתי שם עד סוף פברואר. השתחררתי במרץ אחרי חצי שנה בעזה, ישבתי קצת בבית, ובספטמבר כבר קראו לי למילואים בלבנון". "זיהינו את הגופות שצריך לחלץ מהבית ובמקביל התברר שאחד המחבלים עדיין חי והוא זרק רימון ממנו נפצעתי קשה" ש. אתה זוכר את התקרית בה נפצעת? באוקטובר. 26- "זה קרה ב למעשה הייתה התקלה של שני מחבלים על מחלקה שלמה. פצועים 11 באירוע הראשון היו ועוד ארבעה הרוגים. הגעתי ככוח חילוץ לאירוע הזה, וחילצנו פצועים וחללים ולבסוף היו לנו שלושה נעדרים. חזרנו חזרה לאותו בית, וכשהגענו לשם הבית כבר עלה באש. תוך כדי, זיהינו בפנים שתי גופות, הבנו שהן שלנו ושצריך לחלץ אותן. ותוך כדי החילוץ, הסתבר שאחד המחבלים עדיין חי, הוא ראה אותנו, וזרק את הרימון לכיווננו. הרימון התפוצץ סמוך אליי, ונפגעתי קשה".

שגיא עם המסביר הלאומי יוסף חדאד

שגיא נמצא בימים אלו בשיקום בתל השומר לאחר פציעה קשה ומורכבת. שגיא, נכד של סבא לוחם עליו עוד ידובר, לחם בעזה כחצי שנה ונפצע בלבנון, כלוחם , בעת פעולה לחילוץ חללים. 228 בחטיבת המילואים שגיא נותר בחיים בנס ממש, ולמרות שהדרך לשיקום עוד ארוכה, הוא מהווה השראה בחוסן ובחוזק שלו

שנה אצטרך לחזור לעוד סבב ניתוחים". ש. היכן הפגיעה המרכזית שלך? "בערך בכל הגוף. מהצוואר ומעלה, ומהמותן ומטה". ש. אז בעצם אתה נס מהלך? "בגדול כן." ש. ספר על השירות הצבאי.

לשירות הצבאי. יש לו חלק משמעותי מאוד בהחלטה שלי לעבור לקרבי. שגיא תמיד אמר שהכל עניין של התמדה, וזה גם היה הסטטוס שלו". ש. שגיא, מה שלומך כיום?? "אני בסדר גמור, כרגע בשיקום, כבר חודשיים, בבית החולים לשיקום בתל השומר, אני אמור להשתחרר בקרוב ולעבור לשיקום יום כסבב א', אבל בעוד חצי

ש. היית בהכרה לכל אורך הפינוי?

10.1.2025

14