השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

כך נקרע בצבא למען המדינה. תמיד הסתכלתי על מקרים שקרו לאנשים שנהרגו ואמרתי 'לי זה לא יקרה בחיים' ואני עדיין לא מעכלת שזה אמיתי. אני כותבת לך בהכחשה מוחלטת. גאה בך ברמות על האח הטוב שאתה, על מי שאתה היית, האח הכי טוב בעולם. תמיד שאמרתי לאנשים שאני אחות של עמרי כהן, כולם היו מתלהבים והיו אומרים כמה אתה הכי טוב בהכל וכמה אתה גבר. כמות הטלפונים שקיבלתי מראה כמה אהבו אותך באמת כמה היית בן אדם טוב שמוכן להוריד מעצמו רק בשביל שלכולם יהיה טוב". "אני רוצה להגיד לך סליחה" המשיכה הודיה בהספד המרגש, "אם לא הייתי אחות טובה מספיק, ולפעמים רבתי איתך על הרכב וניצחתי ולא הלכת ליהנות עם חברים שלך. הגיע לך הכי טוב בעולם, אני לא מעכלת שלא יהיה לך המשך, שהילדים שלנו לא ישחקו וייהנו. שלא ניקח אותם יחד לבתי מלון, שלא נשים אותם באותו בית הספר. שלא יהיה לי מישהו שהוא אח גדול להתייעץ איתו על דברים, ואין לי עם מי. לא מאמינה שלא תזכה לראות את החבר הראשון שלי ולאשר אותו. אוהבת אותך באמת ותמיד חשבתי שאם יקרה משהו כזה, אני לא אתמודד איתו. אז בהצלחה לי. אשמח שתבוא לבקר בחלומות, אתגעגע מאוד". האח הקטן ינון ידידיה גם הוא ביקש להביע את צערו ואת געגועיו לאחיו והבטיח ללכת בעקבותיו: "עמרי, כל מה שלימדת אותי בחיים, כל הדברים שלימדת אותי, אני אלמד. תמיד אעשה כל מה שעשית. אני רוצה שתבוא לחבק אותי". סבא עמרם: "גם בחלומות הגרועים שלי לא האמנתי שאני אספיד את הנכד שלי" הסבא עמרם כהן, אותו רבים בעיר מכירים, ספד לנכדו האהוב: "גם בחלומות הכי

אמא איריס: "עמרי, אני גאה בך הכי בעולם" אביו יואל אמר קדיש בקול שבור וכולם שאלו את עצמם איך יתכן שאב אומר קדיש על בנו ולא להיפך, ומתי כבר יסתיים מעגל הדמים והמחיר היקר מנשוא שבנינו משלמים כדי לחיות בארצנו האהובה. איריס האם השבורה ספדה לבנה וסיפרה לכולם על הגאווה שנתן לה בחייו הקצרים: "אני לא מצליחה לעמוד על הרגליים, אבל בשבילך אני אעמוד. אני גאה בך, 'מאמו, מאמו' הוא היה אומר לי. בפעם האחרונה שבאת אמרת לי 'מאמו, יאללה בואי נצא למסעדה, עכשיו אני רוצה'. אמרתי 'אין בעיה'. לא חזרתי הביתה, הלכתי אליו, ישבתי והוא דיבר איתי, דיבר על אחותו, על כולם, על אבא שלו. אמרתי לו 'עמרי, זהו, מספיק. התעייפתי'. אמר לי 'אמא, אם אני אומר מספיק, מה נעשה? מישהו צריך לשמור על כולם'. הוא לא ויתר, אבא שלו לא הצליח לבוא באותו יום, למחרת הוא ישב גם עם אבא שלו. לפני שהוא הלך, הוא היה צריך לארגן את הבגדים והוא אמר 'לא, אני חייב לראות את סבתא' והלך לראות את סבתא. מה אני אספר על עמרי? הכי חרוץ, מגיל שלוש כבר ידע לקרוא ספרים. הילד הכי חכם, הגאווה הכי גדולה. כשאמרתי שאני אמא של עמרי, כולם הרימו את הראש. אני אמא של עמרי, ואני גאה להיות אמא של עמרי, אני אוהבת אותך עמרי, ואני גאה בך הכי בעולם". הדמעות לא הפסיקו לזלוג כאשר האחות הודיה ספדה לעמרי ז"ל: "עומרי אחי הגדול, זה לא נתפס לי בשום מקום בגוף. תודה על האח הטוב שהיית בשבילי, אני מקווה שעוד מעט תצא ותגיד שעבדת על כולנו. כי אני לא יודעת איך מסתדרים בלי אח גדול ששומר ואוהב אותי. שידע להגן עליי ולהיות בשבילי. ותמיד התעצבן עליי על דברים לא טובים שעשיתי ותמיד דאג

'מאמו, מאמו' הוא היה קורא לי. אמו איריס (צילום באדיבות ׳כאן אשדוד׳)

קדיש בקול שבור. האב יואל (צילום באדיבות ׳כאן אשדוד׳)

הרב שלום מלול, ראש הישיבה בה למד מספיד אותו (צילום באדיבות ׳כאן אשדוד׳)

טובה לכולנו. אתה כל כך חסר לנו בארוחות משפחתיות, ביציאות המשפחתיות, שאמרתי לעצמי 'מה, ככה שלוש שנים?'. הרגיש לי לא בסדר שאתה כל

להראות לי מה הדרך הנכונה באמת, לדאוג לי לתמוך בי." "תמיד שחשבתי עליך ועל הצבא משהו לא הסתדר לי, תמיד קיוויתי שתרד מזה ותעשה

15

13.12.2024

16 המשך בעמוד