השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת ניסים - דבר טבעי ליהודי

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

יעקב אבינו, בהיכנסו אל אביו כדי לקבל את הברכות, מצליח להתחפש באופן מוצלח למדי, הוא לבש את בגדיו של עשיו, שם על צווארו ועל ידיו עורות של גדי עיזים, ובידו החזיק את המטעמים שהוכנו, כפי שידע עשיו להכין לאביו. בהיכנסו פנימה, אביו אכן התרשם שזה עשיו, לפי הצורה החיצונית, אבל כאשר יעקב פותח את פיו ומתחיל לדבר, או אז יצחק תוהה, איך יתכן ש"עשיו" השתנה ומדבר אליו בדרך ארץ, ואז אומר יצחק: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו", (כ"ז, כ"ב). השאלה הנשאלת מדוע לא דאג יעקב להציג את דמותו של עשיו באופן מושלם ? מדוע לא החליט יעקב לשנות לרגע קט גם את סגנון דיבורו, כדי להטעות את אביו, כאילו מדובר בעשיו ממש ? אלא מסבירים הפרשנים, שהדבר היה בלתי אפשרי, סגנון דיבור של אדם מעיד על פנימיותו, לפי אופן התבטאותו, יכולים אנו לדעת האם הוא אדם עדין נפש או גס רוח וכדומה. אכן, בדברים שהם חיצוניים, אפשר להעמיד פנים, אך בסגנון הדיבור המעיד על הנעשה בלב פנימה, אי אפשר להציג, וככל שעדינותו של אדם רבה יותר, כך יקשה עליו לשנותו. נציין, כי יעקב ועשיו על אף שהם אחים תאומים, שונים הם בתכלית זה מזה. יעקב הוא האב הקדמון של עם ישראל, ואילו עשיו הוא האב הקדמון של העם האדומי. המאבק שבין יעקב ועשיו הוכרע כשיעקב נבחר להיות עם ישראל, זרעו הנבחר של אברהם. עשיו דוגל בעשייה ובעכשוויות, הוא בז לבכורה ולערכים, הוא מכיר רק בעולם הזה. עשיו צייד במהותו ואינו מעודן ומרוסן. לעומתו, יעקב איש תם יושב אוהלים, הינו איש ביתי ומשפחתי. יעקב הוא איש אמונה, מאמין בערכים ולפיכך התעניין בבכורה. יעקב הוא תמצית היהדות והאמונה. יעקב זכה בברכה הייעודית להיות ממשיך דרכם של יצחק ואברהם, דהיינו, שיוכל למלא ייעודו הרוחני ולשמש ככהן לאומות העולם. יעקב הצטיין באהבה וריעות, רצון טוב לעזרה ולתמיכה כשדיבורו שליו, נאה ומכובד ובתכונות נעלות ואצילות אלו, עשיו לא זכה להן. אי לכך, יצחק אבינו הרגיש מיד בהבדל המהותי של שני בניו כשהאחד, עשיו נוטה לגשמיות ולבהמיות ויעקב אישיות מיוחדת ונבדלת משאר בני האדם השואפת לקדושה ולרוחניות יתרה. תכונות אלו התבטאו בקול ובסגנון דיבורו המיוחד של כל אחד מהם. פרשת השבוע: "תולדות" אופי סגנון הדיבור של האדם מעיד ומשקף את פנימיותו ואישיותו המיוחדת הנבדלת משאר הבריות "...קום נא (אומר יעקב) שבה ואכלה מצידי, בעבור תברכני נפשך", (כ"ז, י"ט). "...יקום אבי (אומר עשיו) ויאכל מציד בנו...", (כ"ז, ל"א). (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל).

אל לנו להתפעל יתר על המידה ממגבלות הטבע, הואיל ויהודי קשור בקשר עצמותי עם הקב"ה. לפיכך בכוחו לעשות גם את הדברים המופלאים ביותר, בגשמיות וברוחניות ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק (בראשית כה,יט) הפסוק הפותח את פרשתנו מעורר את תמיהתם של פרשני התורה. בפסוק נאמר: שואלים פרשני התורה: לאחר שכבר נאמר כי יצחק הוא בן אברהם, לשם מה מוסיפה התורה ואומרת "אברהם הוליד את יצחק"? ליצני הדור רש"י מביא את התירוץ המופיע בגמרא ובמדרש: "על-ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם, הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק. לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו. מה עשה הקב"ה? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם. והעידו הכול - אברהם הוליד את יצחק. וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק". לפי פירוש זה בא הפסוק לציין לפנינו את ההוכחה החד-משמעית שיצחק אכן היה בנו של אברהם, שכן מראה פניהם היה דומה להפליא, עד שהכול ראו כי "אברהם הוליד את יצחק". מדרש נוסף מסביר זאת בדרך אחרת: "יצחק נתעטר באברהם ואברהם נתעטר ביצחק". כלומר: התורה מבקשת לומר, כי יצחק היה מציג את עצמו כ"יצחק בן אברהם", מכיוון שהתפאר באברהם אביו; ואילו אברהם היה מתפאר בבנו יצחק - "אברהם הוליד את יצחק". לא ספר מעשיות התורה, כידוע, אינה ספר מעשיות. כל דבר שהיא מספרת אמור לשמש הוראה ולימוד לדורות הבאים, ובמיוחד סיפורי האבות, שעליהם אמרו חז"ל: "מעשה אבות סימן לבנים". מהי אפוא ההוראה שעלינו ללמוד משני ההסברים הללו? יש מכנה משותף לשני ההסברים: שניהם עוסקים בדברים שאינם יכולים להיות מובנים בדרך הטבע. סיפור לידתו של יצחק הוא נס נפלא ביותר. על-פי דרך הטבע לא היו אברהם ושרה יכולים עוד ללדת ילדים. לא רק מבחינת גופם הגשמי היה הדבר בלתי אפשרי, כדברי חז"ל, אלא גם המזלות העליונים הראו שאין להם כל אפשרות ללדת בן. גם העובדה שאברהם היה יכול להתפאר בבנו, אינה יכולה להיות מוסברת באופן פשוט וטבעי. הלוא אברהם היה מושלם במידותיו ("אחד היה אברהם"), וקשה להעלות על הדעת שלמות גדולה עוד יותר. במיוחד כאשר מדובר בהשוואה לעומת הדור הבא, שמטבע הדברים אמור להיות נחות יותר מהדור הקודם, שכן יש ירידת דורות. והנה במקרה זה, למרות גדולתו המופלגת של האב, עדיין יש לו במה להתפאר בבנו. אין בלתי אפשרי זוהי אפוא ההוראה שאנו יכולים להפיק מעניין זה: אל לנו להתפעל יתר על המידה ממגבלות הטבע. לגבי יהודי אין דבר שהוא בלתי אפשרי, לא רק במישור הרוחני, אלא גם במישור הגשמי. הואיל והיהודי קשור בקשר עצמותי עם הקב"ה, אין לו שום הגבלות ובכוחו לעשות גם את הדברים המופלאים ביותר, בגשמיות וברוחניות. אם יהודי מעורר את כוחותיו הנשמתיים ויוצא מהנחה בסיסית איתנה, שכל ההפרעות של הגוף והנפש הבהמית אין בכוחן למנוע ממנו לעשות את רצון קונו, כי אז הוא מתעלה לגמרי מעל מגבלות הטבע, ויכול לחולל 'ניסים' הן בעניינים רוחניים והן בעניינים גשמיים.

29.11.2024

24