השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

רוני אקריש, מייסד ומנהל האוניברסיטה העממית, החינמית והייחודית, "קפה דעת" בירושלים, פתח סניף באשדוד, אליה עבר לגור לאחרונה סיפור החיים שלו מרתק ובלתי יאומן. הוא עבר מהשמאל הקיצוני בצרפת להתנחלות בקרית ארבע, שירת בצה"ל כקצין רפואה, ועסק, בין היתר, בהסברה ישראלית בחו"ל גם אחרי שני התקפי לב, דום לב, מוות קליני והחייאה, לא חדל מפעילותו הענפה הוא מרצה להיסטוריוסופיה מקראית, משתתף בפורומים שונים, וכתב שבעה ספרים ועשרות מאמרים קפה דעת עם רוני אקריש

במשך שלושים שנה עבד בבית החולים "הדסה עין כרם", שם החלה למעשה התקרבותו ליהדות, בעקבות שיחות עם הרב צבי יהודה הכהן קוק ז"ל, בו טיפל בשנתיים האחרונות לחייו. "הרב שאל אותי אם אני מכיר את אריסטו ופול ואלרי וכשהשבתי בחיוב הוא אמר: 'אבל אתה עדיין צמא ורעב כי שתית רק מבארות זרים. תתחיל להשקות את עצמך מבארות עצמיותך ויום אחד תשקה אחרים', וכאן "נפל לי האסימון". בתמיכת אשתו הוא עבר לעבוד חצי משרה ובמשך שבע שנים למד בישיבה מחשבת ישראל, הלכה וגמרא, וסיים לימודי תואר ראשון ב"מדעי היהדות" באקדמיה בפריז. לקריית ארבע 1982- הוא הגיע לראשונה ב בטיול שארגן משמר הגבול כהוקרה לצוות הרפואי שטיפל בחבלן סלימאן חירבאווי, שנפגע והתעוור במהלך פיגוע שבצעו חברי המחתרת היהודית בשלושה ראשי ערים, חברי אש"ף, בגדה. שכשראה את תנאי החיים של היהודים בחברון אמר לעצמו שהוא לא יגור שם. לימים, סיפור חיים מרתק. רוני אקריש

מודעת כלל לתגובתו באירוע המדובר. זאת ועוד. הוא לא היה מודע לחגים כמו חנוכה ופורים, והתכנסותן של המתפללות לבושות המחלצות בבית הכנסת ביום כיפור, שמכונה בפי יהודי צרפת "יום הסליחה הגדולה", לא היתה בעיניו אלא תצוגת אופנה. באותה תקופה הוא היה פעיל זמן קצר בתנועת הנוער "הצעירים הקומוניסטים" ובהמשך השתייך לשמאל הקיצוני, הטרוצקיסטי. בסוף שנות השבעים הוא סיים את לימודיו כ"אח הרדמה וטיפול נמרץ" ונרשם במסגרת "רופאים ללא גבולות" למשלחת לקמבודיה, כדי לסייע לקורבנות החמר רוז'. בעודו מתגורר במעונות הסטודנטים וממתין לנסיעת המשלחת לפנום פן, הוא קיבל כתובות נאצה על גבי נייר טואלט כמו: "מגן דוד צלב קרס" ו"יהודים לתנור" = 1979- ובעקבות כך החליט ב לנסוע לת"א, "כדי לבדוק מה היא מדינת היהודים ומה אלה היהודים". כזה הוא אקריש, לא מסתפק במה שמספרים לו, אלא בודק את הדברים בעצמו.

רבקה יניב

מהיהדות. אביו שהיה פקיד בכיר במשרד התקשורת הצרפתי, והיה באלג'יריה מעט מסורתי, הצהיר עם ירידתו מהמטוס בפריז, שהוא "רוקן את כיסיו" מהיהדות. משפחתה של אימו, בתו של קצין צרפתי, ולימים תופרת- על בבית האופנה המיתולוגי "קוקו שאנל", התבוללה. בנערותו, לא רק שהוא התכחש ליהדותו, הוא שנא יהודים. שנאה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, ביום הראשון ללימודיו בכיתה י"א, כשהבחין בתלמידה יפה שמצאה חן בעיניו. כשהתברר לו ששם משפחתה סספורטס, ירק על הרצפה והפטיר קללה בגנות היהודייה. לימים, כשעסק בהסברה ישראלית בצרפת, התנצל בפני אותה בחורה מעל גלי האתר, למרות שלדבריו היא לא היתה

), אב לשבעה 69( רוני אקריש ילדים וסב לעשרים ותשעה נכדים, הוא ייצור ייחודי בעולם ההשכלה הגבוהה היהודית. הוא נולד בעיר אוראן שבאלג'יריה, וכשהיה בן שש הוא עבר עם הוריו, לגור בפריז. שני אירועים משמעותיים שעברו עליו בילדותו: רצח שארע מול עיניו באוראן, כשהיה בן חמש, ומכונית בצבע כחול בבעלות 403 פג'ו רופא, שנכנסה בו ברחוב, זמן קצר לאחר שהגיע לפריז, חזרו אליו שנים אחר כך, כפוסט טראומה, כשקיבל דום לב בביה"ח ׳הדסה׳, בו עבד כאח הרדמה וטיפול נמרץ, ועל כך בהמשך. עד להיותו בשנות העשרים לחייו היה רחוק

1.11.2024

18