השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

דת ומסורת שמחת הסיום

מאת: הרב גדעון כהן שאולי 08-8559589 - יקיר החינוך ויקיר העיר אשדוד אקטואליה בפרשה

מאת: הרב מרדכי לאופר, רב רובע י"א

טעמים שונים ניתנו לחג הסוכות. הראשון, כאשר אוסף האדם את תבואתו ואסמיו מלאים בר עלול לבוא לידי שכחת הבורא ולומר: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" ("דברים" ח', י"ז), לכן באה מצוות סוכה ואומרת לאדם צא מדירת קבע שלך וגור בדירת עראי. כמו-כן, עברנו את ימי הדין ושמא התחייבנו בגלות, באה הסוכה הנחשבת גלות ומכפרת עבורנו. הישיבה בסוכה היא לכל הדעות המצווה המרכזית של חג הסוכות. בגמרא במסכת "סוכה" (י"א, ע"ב), נחלקו תנאים, באלו סוכות הושיב הקב"ה את בני ישראל במדבר, וכך נאמר שם: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם", (מפני החמה, בשעת חנייתן) היו עושים סוכות, (רש"י). הטור וה"שולחן ערוך" (או"ח סי' תרכ"ה) פסקו כרבי אליעזר וזה לשונו של השולחן הערוך שם: "בסוכות תשבו שבעת ימים... כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש". הסוכה היא סמלו של עם ישראל במשך כל הדורות. גם בתקופה בה חי עם ישראל על אדמתו, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, ולא ידע סבל ומחסור והנה הסוכה באה להמחיש את התפיסה הרוחנית היהודית, כי על האדם לנהוג בצנעה ובענווה, אין לו להתגאות ולהתנשא, שכן קנייניו אינם מוחלטים, הרכוש שבידו הוא זמני, אין הוא נוטל עמו לבית עולמו דבר מקנייני החומר, "כי לא במותו יקח הכל", ורכושו האמיתי והמוחלט הוא הרכוש הרוחני שהוא צובר, לעצמו במהלך ימי חייו. הסוכה חשופה לכוכבים, לעננים ולרוחות, רופפת היא וכמעט אין לה אחיזה יציבה כך גם היהודי וכך עם ישראל, במשך אלפיים שנות גלותו נחשב הוא לארעי. בתוך הסוכה הקטנה חש היהודי מוקף השראת השכינה, המזכירה לו את ענני הכבוד שליוו את עם ישראל בארבעים שנות נדודיו במדבר. מצוות הסוכה מלכדת ומאחדת בתוכה את כלל ישראל, מסירה מעמדות, מבטלת כל הבדל ושוני בין גביר לעני, בין עשיר ודל כולם שווים בחשיבותם וברמתם. בסוכה זוכים להארה עצומה מאור עליו המכונה "אור המקיף" ואבות האומה – האושפיזין אף הם באים לחסות בצילה של הסוכה הקדושה. מתוך שמחת מצוות הסוכה יכול היהודי להעפיל למעלות גבוהות ונשגבות. השמחה מאפשרת לאדם לצאת ממצבים קשים שבחיים. הסוכה מעניקה לאדם ומשרה עליו בטחון רוחני של פריחה, שגשוג ועתיד חדש. בברכת "ושמחת בחגך". "בסוכות תשבו שבעה ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים..." ("ויקרא"-כ"ג-מ"ב, מ"ג (עפ"י שיחתם והשראתם של הצדיקים אנשי החינוך הרוח והמעשה אאמו"ר הרה"ג ר' משה כהן שאולי זצ"ל ואחי מו"ר הרב בנימין כהן בברכת שבת שלום שאולי זצ"ל). סוכת שלום הסוכה מסמלת את חיי האדם הארעיים ומאידך משרה ומקרינה עליו שמחת מצווה שיש בה כדי לרומם את האדם לפסגות עליונות ונשגבו

שמחת תורה הוא היום השמיני של סוכות, אך, למעשה, הוא חג לעצמו. בתורה נאמר (ויקרא כ"ג, ל"ו פרשת אמור): "שבעת ימים תקריבו אשה לה', ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם, והקרבתם אשה לה', עצרת היא, כל מלאכת עבודה לא תעשו". ביום זה אנו מסיימים בו את קריאת פרשיות התורה שקוראים מדי שבוע, ועל כן זהו חג של סיום התורה והתחלתה המחודשת. מאחר שהוא בא אחרי ימי חג הסוכות, שבהם אנו שמחים מדי יום בשמחה מוגברת, מגיעה השמחה בחג זה לשיאה, והיא סוחפת את כל שדרות עם-ישראל. זו השמחה שלך! מספרים שראו פעם עם-הארץ מובהק רוקד בכל כוחו בשמחת תורה. שאלוהו: "מה אתה שמח? אילו היית מתייגע בתורה כל השנה, ניחא; אך מכיוון שאתה עם הארץ, מה פשר השמחה?". השיב האיש: "וכשאחי משיא את בנו, אינני שמח בשמחתו?". סיפור נחמד ולא מדויק. השמחה בשמחת תורה אינה של האח הלמדן אלא גם של עם הארץ. ביום הזה איננו שמחים על מידת הלימוד והידיעה בתורה. אילו זו היתה מהות השמחה, מן הראוי היה שיפתחו את ספר התורה וילמדו מתוכו, ואילו אנו רוקדים עם ספר התורה, כשהוא סגור ומכוסה. השמחה בשמחת תורה היא על עצם היותנו יהודים ועל עצם הקשר שלנו עם התורה. תחושה זו קיימת אצל כל יהודי, ולכן השמחה היא של כולנו, מהגדולים ועד הקטנים, מהלמדנים ועד מי שאינם יודעים אפילו אות בתורה. שמחו, יהודים, זו השמחה של כולנו! למה שמחים ורוקדים? בשמחת תורה מסיימים את הקריאה בתורה, ולרגל זה נוטלים את התורה בידיים, רוקדים עמה ושמחים בה. ונשאלת השאלה: ביום חגה של התורה, האם לא היה מתאים יותר לפתוח את ספר התורה, ללמוד ולהתפלפל בה? ומי רוקד בשמחת-תורה עם התורה? הכול! מילא תלמידי החכמים שהגו כל השנה בתורה, אך עמי הארצות, מה להם כי ירקדו עמה?! ההסבר לכך הוא: הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא ועם התורה, עומד מעל ומעבר להתנהגותו החיצונית ומידת ידיעותיו בתורה. השמחה היא על עצם העובדה שיש לנו תורה, ושמחה זו מפעמת גם בלבו של היהודי שלא למדה מעולם. לכן הכול שמחים בתורה, והשמחה מתבטאת בריקוד, שבזה אין הבדל בין הלמדן לאיש הפשוט.

16.10.2024

24