השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

בהספדו המרגש בטקס אמר ד״ר לסרי: ״מה בין סמל 7.10.1973 יצחק קופיט, שנפל בקרב ברמת הגולן ב וקבור כאן, לבין רב סרן חן בוכריס, שנפל בקרב וגם הוא קבור כאן? 7.10.2023- בקיבוץ נחל עוז ב בדיוק יובל שנים בין שני בני אשדוד אלה לתפארה. אך אותה הרוח, אותו העוז, אותה ההקרבה״ זוכרים את הנופלים במלחמת יום הכיפורים

על הבנים והבנות הגיבורים שמסרו נפשם. ד״ר לסרי בטקס בבית העלמין השבוע

האויב הסורי אל תוך רמת הגולן. אבל נוכח טורי השריון הסורי האינסופיים, השוטפים את רמת הגולן בואכה יישובי עמק הירדן, אמרו יצחק קופיט וחבריו לצוות הטנק, שלוש מילים: אתם לא תעברו. יצחק קופיט נהרג יחד עם כל צוות הטנק שלו והובא למנוחת עולמים כאן, יחד עם שאר גיבורי אשדוד. והסורים אכן לא עברו. יצחק קופיט ז״ל וחבריו עצרו אותם. בגופם. ובדמם. חמישים שנה בדיוק לאחר מכן, התעורר סגן מפקד יחידת מגלן, רס"ן חן בוכריס, בביתו כאן באשדוד, למשמע אזעקות, הבין במהירות מה קורה בעוטף וטס דרומה. לפי כל הסימנים חן ושניים מפקודיו, יפתח יעבץ ואפיק רוזנטל, היו לוחמי צה"ל הראשונים, להגיע אותו בוקר לעוטף ולהיכנס ללחימה. הם לחמו בקור רוח, במקצוענות ובגבורה, מול גלים אינסופיים של מחבלי נוחב'ה, חמושים לעייפה ומסוממים מקפטגון, ששטפו את קיבוץ נחל עוז. כעבור חמישים שנה, גם הם מצאו עצמם בנחיתות צבאית קשה, וגם הם אמרו את אותן שלוש מילים: אתם לא תעברו. הם הספיקו לחסל עשרות מחבלים, עד שנפלו שלושתם, בזה אחר זה מול כוחות עדיפים עליהם מספרית פי עשרים ושלושים. ואכן הם לא עברו. גם הם עצרו את בני העוולה, בגופם ובדמם. בזכות גבורתם הקיבוץ הוכה, אבל לא נכבש. האם נכדיהם של לוחמי צה"ל הלוחמים בגבורה וברציפות מזה

כשנה, שעוד לא נולדו, ייאלצו גם הם להתאושש בעתיד ממכת פתיחה אנושה של האויב, להילחם בגבורה, להפוך את הקערה ולהציל שוב את אשדוד? אנחנו מתפללים שלא. אך מי ערב לנו? הרי מי העלה על דעתו שאחרי הטראומה הנוראית של ,1973 מחדל יום הכיפורים נשוב לפגוש שוב, וביתר שאת, את מחיר השאננות, היהירות, הקונספציה - את אובדן ההרתעה. את אובדן ההתרעה. ואת אובדן כושר ההכרעה. בכולם כשלנו. איבדנו את ההרתעה, המודיעין הטוב ביותר בעולם, לא הצליח לתת לנו התרעה בזמן. ואנחנו כבר למעלה משנה במלחמה. ועדיין אין הכרעה. מי ערב לנו, שלא ניאלץ לעולם, לאחוז בידנו האחת בחרב, וביד השנייה במחרשה? ושלעולם ניאלץ לקבור, את מיטב בניה של הארץ הטובה הזו. ומה חלקנו בכל זה? הלוחמים כאז גם היום, מספרים כולם את אותו הסיפור. משפחות יקרות, אין בליבנו ספק, שהימים האלה, קשים עליכם ביתר שאת. כי בתוך תוככם, התפללתם שהמחיר הנורא ששילמתם, כתוצאה מהמחדל הנורא, לא ישוב. שהשכול יהיה שכול של אין ברירה. לא של מחדל שניתן היה למנוע. הכאב קשה מאוד. משפחת השכול התרחבה, אלפי חטופות וחטופים 101- פצועים, ו שנמקים, במנהרות החשוכות בעזה ומשפחותיהם החרדות, שאין לנפשם מנוח, לא יום ולא לילה. כדברי הנביא: ״על אלה אני בוכיה עיני יורדה מים״.

ישראל. כמו אז. גם היום. כמו דור הבנות והבנים שלכם, גם דור הצעירים היום מחרף את נפשו למען הבטחת הקיום שלנו כאן במדינת ישראל. וגם, במובן של תחושת האכזבה והתסכול, מהמחדל במלחמת יום הכיפורים. מחדל, שבוודאי מלווה אתכן משפחות יקרות, עד עצם היום הזה. במיוחד בשנה האחרונה, מול המחדל הנורא שפקד אותנו באסון באוקטובר, המלחמה שסופה 7- ה עדיין לא נראה באופק. על הגשר הזה, בין אז להיום, ומשמעותו עבורנו, של מסירות הבנים והבנות, ושל המחדל, שהוביל לאובדן הנורא, אז והיום, אני מבקש לומר מספר מילים. ורק כסמל, להקרבה הזו, של כולם, אז והיום, אביא את סיפורם, של שני בני אשדוד, מאותו מועד ,1973 באוקטובר 7- בשנה, מה . שני בני 2023 באוקטובר 7- וה אשדוד היקרים והמסולאים בפז. יצחק קופיט ז"ל, וחן בוכריס ז"ל. השם ייקום דמם. מה בין סמל יצחק קופיט, שנפל 7.10.1973 בקרב ברמת הגולן ב וקבור כאן, לבין רב סרן חן בוכריס, שנפל בקרב בקיבוץ וגם הוא 7.10.2023- נחל עוז ב קבור כאן? בדיוק יובל שנים בין שני בני אשדוד אלה לתפארה. אך אותה הרוח, אותו העוז, אותה ההקרבה. יצחק קופיט ז"ל מצא עצמו בקרבות הבלימה ביום השני למלחמה, בנחיתות מספרית קריטית, מול גלי הפלישה של

השבוע ביום ראשון, התקיים טקס אזכרה לחללי מלחמת יום הכיפורים. הטקס התקיים בחלקה הצבאית שבבית העלמין באשדוד, בנוכחות בני משפחות של הנופלים. ד״ר יחיאל לסרי נאם בטקס ואמר: ״משפחות שנים, מאז יום 51 , יקרות, היום , אנחנו 1973 הכיפורים של שנת מתכנסים, יחד, לחלוק כבוד ולזכור את הנופלים. לזכור, את, בניה ובנותיה 45 , יקירכם יקירנו של העיר אשדוד, שלחמו למען הצלת מדינת ישראל, באחת משעותיה הקשות ביותר. והשנה, כולנו מרגישים בכל נים בגוף שלנו, שרגעי הזיכרון האלה, לנופלים הקדושים של מלחמת יום הכיפורים, אינם ככל רגעי הזיכרון השנתיים שאנו מקיימים. במובנים רבים, האזכרה הזו השנה, אינה עומדת לעצמה. -היא גשר מתוח מול עינינו, בין העבר להווה, וכנראה שגם אל העתיד. מובנים שמותחים גשר, קשר, ומשמעות, בין אותם ימים הרי הגורל לקיום של מדינת ישראל, שהחלו בעיצומו של ,1973 יום הכיפורים, באוקטובר לבין הימים האלה, שאנחנו עדיין שנה אח״כ, 50 בעיצומם, שהחלו ביום שמחת תורה, באוקטובר . שגם הם הרי גורל ובעלי 2023 משמעות קיומית למדינת ישראל. בראש ובראשונה, במובן של ערך המסירות וההקרבה של הבנים והבנות הגיבורים. שמסרו נפשם, למען שלומה ובטחונה של מדינת

16.10.2024

18