השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

מיכאל חדד הגיבור בן השלושים לא חשב פעמיים בשבת השחורה כבר ארז תיק, עלה על מדים ושירת במילואים מהיום הראשון של המלחמה ארבעה חודשים רצופים, תחילה כטען בטנקים בצפון ולאחר מכן המשיך להתנדב כטבח, שמפנק את החיילים באוכל טוב ומעלה את המורל בצפון לרוע המזל, כטב"ם נפץ מלבנון ירה טילים, פגע בו והוא אושפז במצב אנוש, מורדם ומונשם לחודשיים שלמים, עם פגיעה קשה בגולגולת המשפחה והחברים לא איבדו תקווה, הרבו בתפילות עד שקרה הנס: מיכאל ולא עזבו אותו לרגע התעורר וכיום הוא בתהליך שיקום ב"שיבא", מודה על הנס ומייחל: "הלוואי שיכולתי עכשיו לחזור ליחידה ולהמשיך להילחם למען המדינה והעם שלי" הנס של מיכאל

ש. מיכאל היקר, ברוך השם שאתה מצליח להתאושש, קודם כל מה שלומך? איך אתה מרגיש? "ברוך השם. יכול להיות היה גרוע יותר, אבל אני רואה ניסים בכל יום שאני עובר כאן ובמהלך הדרך שאני עושה ומתמודד. נכון, הכל כואב, זה לא פשוט, אבל בזכות המשפחה המדהימה והנדירה שלי והחברים הטובים, אני מקבל המון אהבה וזה מחזק אותי מאוד". ש. מה עשית לפני השירות הצבאי? "למדתי בכמה מקומות אבל אספר על המקום הטוב שהיה עבורי, בית הספר התיכון "עמל". למדתי במגמת חשמל עד כיתה י"ג ואהבתי מאוד את הלימודים שם. אחרי שסיימתי התגייסתי לחייל השריון ואני לוחם שריון פלוגה ג', "גולן האחת 53 בגדוד והיחידה". התחלתי כטען בטנק מרכבה סימן ואז היה לי מאתגר ולמדתי גם 3 להיות נהג טנק. הייתי עושה במילואים המון תרגלים בצאלים

רות מזרחי

חודשים ארוכים של תפילות עוברים על עם ישראל היקר, מתחילת המלחמה הארורה והשבעה באוקטובר, ותפילות אומרים לא שבות ריקם. אחד הניסים הגדולים שייך למיכאל חדד מאשדוד, חייל מילואים שנפצע קשה מאוד והיה בסכנת חיים ממשית, עבר ניתוחים בגולגולת וכיום בתהליך שיקום, ארוך אמנם, אך בהחלט מעודד. הוא כבר מדבר, מחייך, אפילו הצטלם עם עומר אדם שבא לבקרו. הדרך עוד ארוכה והשיקום שנדרש כמובן מפרך ולא פשוט, אך מיכאל ומשפחתו כבר רואים את האור שבקצה המנהרה. מיכאל חדד מאשדוד, בן קורין .30 ויהודה, תושב רובע ז' בן מיכאל נפצע מפיצוץ כטב"ם נפץ, ששלחו מחבלי חיזבאללה למטולה, העיר שמטווחת ללא הפסקה בצפון הרותח, שתושביו מפונים ואין צפי לשקט ושלווה בו.

כנגד כל הסיכויים. מיכאל עם אמו קורין והדוגמנית נטלי דדון

ומאוד אהבתי את 7029 עם גדוד הטנקים. מי שלא שם לא יודע מה זה טנק ואיך להנות ממנו בצורה יפה, ורק לפי פקודות". ש. מתי החלטת לצאת ולהילחם? התגייסתי 7.10.23 - "כבר ב למילואים. כשפרצה המלחמה הכנתי את התיק כבר בשבת ובצאת השבת עליתי על מונית לנחשונים ולא חזרתי הביתה הרבה זמן. כמעט ארבעה חודשים הייתי שם. עשיתי הכל על הצד הכי טוב לעם ישראל היקר ובאהבה רבה. לאחר שסיימתי מילואים בטנקים המשכתי להתנדב. היו כמה גדודים שחיפשו טבח, שיכין אוכל טוב ללוחמים. ואני מבין טוב באוכל, כי למדתי ב"תדמור" שנה וחצי, הייתי חודשיים בצרפת

ועבדתי בבית מלון, שם למדתי המון בתחום. וכך הגעתי לכל גדוד כדי לפנק אותם, הכל עם הציוד האישי שלי. 697 בהתחלה הגעתי לגדוד , אחי הגדול סמ"פ 551 מחטיבה מפקדה שם והוא ביקש שאבוא להיות איתו ואכין אוכל טעים לפלוגה א', הטובה והנדירה מאוד. הכנתי להם אוכל מכל הלב שלי ובאהבה רבה. בהמשך לא היה מישהו שיחליף אותי במטבח, כדי שאוכל לצאת הביתה אז המשכתי להתנדב שם בשמחה, דאגתי לאוכל טעים ושירים יפים ברקע". ש. מה אתה זוכר מהאירוע בו נפצעת? "אני לא זוכר הרבה מהאירוע, אני רק זוכר שקמתי והלכתי למטבח במטרה להתפלל ולהניח תפילין,

11.10.2024

28