השבוע באשדוד | מו"ל: מנחם גלילי

גם כשאינך כאן, אתה תמיד איתי. מתגעגע אח יקר, שותף לדרך ואיש סוד. תמיד ידעת להקשיב, לתמוך ולייעץ בחכמה ובאהבה. החיוך הרחב שלך, חוש ההומור הנפלא, דמותך הנעימה והמיוחדת, שהאירו כל חדר שנכנסת אליו. זוכר את הרגעים המשותפים - הערבים הארוכים של שיחות נפש, והרגעים הקטנים של יום יום. אני צריך אותך כאן ועכשיו אח יקר, לחבק, לשתף, אך אתה רחוק מדי. נעלמת כך באמצע החיים. אני מתקשה להבין ולקבל את רוע הגזרה. יש עוד כל כך הרבה תכניות שלא הספקנו לעשות יחד, יש דברים רבים שאני רוצה לשתף אותך. איך אפשר לקבל שזה סופי ושלא אראה אותך יותר? נותר רק הכאב הגדול והחלל שהשארת אחריך. אומרים שהחיים נמשכים והם חזקים מהכל. כל אחד ימשיך לצעוד במסלול החיים, לצד הזיכרונות והתמונות שמלווים אותנו ביום יום.

שנה לְשִׁבְעָה באוקטובר

נאור פרץ הבעלים של מסעדת ׳הסלון היווני׳ באשדוד, נפרד מאלי אוזן, חברו הטוב והשף של המקום, שנרצח בחוף זיקים שלום חבר אלי יקר ואהוב,

אני אסיר תודה על הזכות שניתנה לי להכיר אותך ולעבוד איתך. היית לא רק חבר לעבודה, אחי היקר, אלא מקור השראה אמיתי. הדרך בה התמודדת עם אתגרים, החשיבה היצירתית שלך, והיכולת שלך לאחד אנשים - כל אלה ישארו איתי לתמיד. אתה חסר לי כל כך, אלי. אני רוצה לומר תודה על הזכות להכיר אותך, תודה על טוב לבך, על האהבה שהענקת, על החברות, על הנתינה, על רוחב הלב שאפיין אותך. תמשיך לשמור ולהתפלל עלינו מלמעלה. נזכור אותך, נאהב ולא נשכח. נאור פרץ (מימין) וחברו השף אלי אוזן ז״ל

שהפרידה היא סופית. בשנה הזו כמעט ולא עבר יום שבו לא חשבתי עליך. החוסר שלך מורגש בכל רגע, מטלטל את הגוף והנפש. לא פעם התעוררתי בבוקר או חשבתי לעצמי, “איפה אלי? אולי אתקשר לשאול אותו משהו?” ואז אני נזכר במציאות ומחניק דמעה. נותרו לי רק הזיכרונות, והם עמוק בלבי,

שנה חלפה מאז אותו יום נורא בו נלקחת מאיתנו בטרם עת. שנה של געגועים, של כאב, של זיכרונות שלא מרפים. קשה להאמין שעברה שנה מאז שנפגשנו בפעם האחרונה. אומרים שהזמן מרפא, אך עבורי, האובדן רק הולך ומעמיק ככל שהזמן חולף. הלב מתקשה לקבל

חדרי הלידה ב׳אסותא׳ נקראו ע״ש ישובי העוטף

ומחבר, ומעניק לנו תקווה שאולי בקרוב נוכל לראות אותם שוב. במהלך ההריון של כפיר חיכינו לראות אם גם הוא ייוולד ג'ינג'י כמו אחיו אריאל, והוא לא אכזב – ילד מתוק, חייכן וצחקן, מושיט ידיים לכל אחד. עכשיו אנחנו פשוט מייחלים לרגע שבו נוכל לראות אותם שוב, לחבק ולחיות את החיים שנקטעו״. תינוקות נולדו 6415 בבית החולים ׳אסותא׳ מהבוקר בו נפתחה המלחמה ועד הבוקר הזה, בדיוק שנה לאחר מכן. 2023 באוקטובר שנת 7 (מתאריך באוקטובר 7 ועד לתאריך 06:29 בשעה ), נולדו 06:29 בשעה 2024 שנת תינוקות. 6415 ב׳אסותא׳ אשדוד

לציון יום השנה למלחמת ׳חרבות ברזל׳, בית החולים הציבורי אסותא אשדוד יזם מהלך מרגש להנצחת היישובים שנפגעו במתקפת הטרור של חמאס. חדרי הלידה בבית החולים יישאו את שמות היישובים שספגו פגיעה קשה, ביניהם: בארי, רעים, סופה, ניר יצחק, כרם שלום, חולית, כיסופים, ניר עוז, נירים, עין השלושה, נחל עוז, כפר עזה ונתיב העשרה. במיוחד נוגע ללב הוא חדר לידה , החדר בו נולדו כפיר 3 מספר ואריאל ביבס שנקרא על שם ניר עוז, היישוב בו התגוררו שירי וירדן ביבס ובניהם שנחטפו לעזה. אלי ביבס, אביו של ירדן, השתתף בטקס הקריאה ואמר בכאב: "ירדן, שירי, אריאל וכפיר חטופים כבר שנה בעזה. המעמד הזה מחזק

כבר בשעות הבוקר המוקדמות . הראשונים 7/10/23 - של ה היו צעירים משתתפי מסיבת הנובה, ולאחריהם אזרחים, שוטרים וחיילים. ביה"ח טיפול פצועים, 500 עד כה בקרוב ל רובם חיילי צה"ל ועושה כן גם בשעה זו, במחלקת טיפול נמרץ. ביה"ח מוגדר כיום כיעד קיצור לפצועים שזמן הטסה נוסף למרכז הארץ מסכן את חייהם. רופאי ביה"ח הוכיחו ומוכיחים לאורך כל הדרך את האמונה בצדקת הדרך ועם היוודע גודל האסון התייצבו בביה"ח- מי ברגל וברכב ומי במטוס לארץ לאחר שהחליטו על דעתם להפסיק השתלמויות או לימודים מעבר לים. אלי ביבס ליד חדר הלידה ב׳אסותא׳ בו נולדו נכדיו אריאל וכפיר

טל בן ואליד מיילדת אחראית חדרי לידה בביה"ח במסר לעם ישראל: "כשנשמעים קולות המלחמה וההרס מסביב, אנחנו בוחרים לשמוע את הבכי הראשון של תינוק שנולד – זהו הצליל של המשכיות וחיים. בעוד אויבינו מבקשים להחריב ולפגוע, אנחנו ממשיכים לגדול ולהביא חיים לעולם – זהו ניצחוננו האמיתי. כל תינוק שנולד הוא סמל לתקווה שלא תיכנע, לעם שממשיך לחיות, למרות הכול. כל תינוק שנולד הופך להיות חלק משרשרת הדורות ומהות ההתמדה שלנו אל מול כל אלו שבמשך שנה מבקשים להרוג אותנו." בית החולים ׳אסותא׳ אשדוד החל לטפל בפצועי המלחמה

11

11.10.2024

14 המשך בעמוד